אם היו שואלים את איוון מהו חלום חייו, סביר להניח שמיד הוא היה משיב: להצטרף ל'קרקס המרחף של מוסקבה'. איוון, שהיה אתלט מוכשר ואקרובט מחונן היה מתאמן שעות בכל יום בקפיצות ובפעלולים על מתח ועל חבל וחבריו אהבו לומר עליו בצחוק כי הוא מבלה יותר זמן באוויר מאשר על גבי הקרקע. הוא אף הופיע לא מעט בכפר הקטן בו גדל ונחשב לגיבור מקומי, אך איוון חלם בגדול ולא הסכים לשמוע על משהו קטן יותר מהקרקס המרחף. לאחר שפעמיים נסע למוסקבה להופעות של הקרקס וניסה לדבר עם מנהל הקרקס ולהציע את עצמו ונענה בסירוב בשל חוסר סבלנותו והקשבתו של האיש העסוק, נפוצה יום אחד השמועה כי הקרקס המרחף יצא לסבב הופעות ברחבי ברית המועצות ואף יגיע להופעה בכפר. בכל האזור נתלו מודעות עם תמונותיהם של חברי הקרקס ואיוון התאמן לקראת הגעתם בקדחתנות ובהתמדה כמו שלא התאמן מימיו. כאשר בראשו נרקמה תכנית מפורטת כיצד לגרום לאנשי הקרקס להבחין בכישרונותיו.
כשהגיע היום הגדול, דאג איוון למתוח מספר חבלים מעל הכביש המוביל אל הכפר. הוא גם הכין כמה חביות בשולי הדרך וכשראה מרחוק את שיירת הכרכרות של הקרקס מיהר וחסם את הכביש בעזרתן. כשהגיעה השיירה – עצרו הכרכרות וכמה מהאנשים ירדו מהן על מנת לפנות את הדרך. באותו הרגע החל איוון להופיע מעליהם על גבי החבלים. הוא קפץ מחבל אחד למשנהו תוך שהוא עושה קפיצות לגובה רב באוויר וסיבובים מסוכנים ומרשימים. תוך דקה כבר כל חברי הקרקס עמדו בחוץ מרותקים לפעלוליו של האקרובט הלא מוכר ובתום ביצועיו, טפחו לו על השכם והזמינו אותו להצטרף לצוות הקרקס.
וכך הגשים איוון את חלומו והיה מאושר. הוא אפילו לא טרח להתעמק באנשי הקרקס אליהם הצטרף. הוא לא התייחס לכך שהם מדברים בשפה מלוכלכת ובוטה, שהם מתייחסים בצורה מזלזלת לעובדי הבמה המקומיים בכל מקום ומקום ושהם יורדים אחד על השני ללא הרף. איוון היה שקוע באושרו שהפך לחבר מן המניין בקרקס, ונהנה להתאמן לצד אלו אותם העריץ משך כל ילדותו.
באחד הימים, כשעה לפני אחת ההופעות, עסקו כולם במתיחות ובחימום כשלפתע בקעה צעקה מפיו של איוון והתברר שהוא מתח את אחד משרירי רגליו. בעודו נאנח מכאבים, פנה אליו מנהל הקרקס ואמר לו: "המופע של מחר יותר גדול וחשוב, אל תעלה היום לבמה ושמור את כוחותיך". איוון קצת התאכזב אך ידע כי המנהל צודק. "אז ללכת לכרכרה לנוח?", שאל. המנהל חייך ואמר: "לנוח?! בזמן הופעה?! מה פתאום! תעזור למוכר הכריכים שעובר בקהל וכך נגדיל את היקף המכירות!". איוון הרגיש קצת רע עם כך שבמקום להיות על הבמה יצטרך לכתת את רגליו בין הצופים אשר בטח לא יזהו אותו, אבל מהר מאד הוא נזכר שהוא חלק מהקרקס המפורסם ועליו לשמוח במה שיש.
אלא שנכונה לו הפתעה. בעודו מהלך בין הצופים הרבים הבחין בשניים מנערי ההעמסה של הקרקס עוברים גם הם בין האנשים הרבים כשבידיהם שקים ריקים. איוון הסקרן ניסה לעקוב אחריהם במבטו ונדהם לראותם מכייסים את הצופים באופן שיטתי. הוא המשיך ועקב אחריהם וראה כיצד הם ממלאים את שקיהם, ולבסוף ניגשים להניח את השלל מאחורי הקלעים בידיו של המנהל. המשמעות הייתה ברורה – הם נשלחו על ידו, והגניבה הזאת הייתה מאורגנת על ידי הנהלת הקרקס.
איוון הנדהם לא ידע מה לעשות – האם לפנות למשטרה ובכך להביא למעצרם של אנשי הקרקס וגם לסיום עבודתו שם או להתעלם? כשראה מקרוב כמה מהאנשים בקהל מופתעים לגלות שארנקיהם נעלמו ושמע את קולות השבר, כמעט והחליט לפנות למשטרה המקומית. אבל בלילה, בזמן שכולם ישבו מסביב למדורה ואכלו את ארוחת הערב שלהם, נכונה לו הפתעה נוספת. המנהל, בכבודו ובעצמו, ניגש לדבר איתו. "ראיתי שהבחנת בכייסים שלנו", אמר לו בפשטות. "אם אתה מעוניין לפנות למשטרה – זכור כי הדבר יביא לקיצו של הקרקס. אני בטוח שאתה מעוניין בהמשך הצלחתנו ונהנה להיות מפורסם, הלוא כן? שקול את צעדיך בתבונה!".
איוון נזכר כמה עמל קשה על מנת להיות חלק מהקרקס הנערץ והחליט להימנע מלגשת למשטרה. אבל למחרת בבוקר הוקפה שיירת הכרכרות בכמה עשרות שוטרים שהחלו בחיפוש קדחתני בכל הכרכרות, הארגזים והתיבות. תוך זמן קצר נאספה ערימה של עשרות פריטים גנובים ובה ארנקים, שעונים ותכשיטים. אנשי הקרקס נעצרו בזה אחר זה וביניהם גם איוון.
עברו כמה ימים עד שהמשטרה השתכנעה כי לאיוון לא היה חלק גדול בגניבות והוא נידון לעונש מאסר קצר על תנאי, בגלל שלא דיווח לרשויות. מרבית חברי הקרקס האחרים נידונו לתקופות מאסר ממושכות בהרבה ואיוון מצא עצמו בודד. לבסוף שב אל כפרו וכעבור זמן מה פתח במקום את בית הספר הראשון לאקרובטיקה…
בפרשתנו אנו רואים מה קורה לסדום ועמורה. לוט היה מוקסם מהאזור המרהיב הזה שנקרא סדום, עד שלא באמת הבחין בעוולות הנוראיות המתרחשות שם וברשעותם של בני המקום. בסופו של דבר אמנם הוא ניצל, אך שילם מחיר יקר – הוא איבד את אשתו ואת שני חתניו. ולכן אנחנו יכולים ללמוד מכך. עד כמה עלינו לשים לב לבחור את החברים שלנו על פי המידות הטובות שבהם ולא לפי עד כמה הם מקובלים בחברה. כי מי שמסתנוור ובוחר ללכת עם אנשים לא טובים – בסופו של דבר עלול לשלם על כך ביוקר.
