מבטו של ג'ייקוב נתקל במכתב שהודבק למקרר, וליבו החסיר פעימה. גם בלי לקרוא את הכתוב, הוא ידע היטב לשם מה הוא נשלח – לזמן
אותו אל פגישת העדכון השנתית אצל מר שפיגלר. בכל שנה מחדש קיבל ג'ייקוב את המכתב, תלה אותו על המקרר ובאמת רצה להגיע, אך
לבסוף הוא לא העז לעשות זאת. עשר שנים קודם לכן פגש ג'ייקוב לראשונה את מר שפיגלר. הוא היה אז צעיר נמרץ,
עם להט בעיניים, ובמוחו רעיון חדשני שישנה את העולם.
כדי שיוכל להוציא את רעיונותיו לפועל נזקק ג'ייקוב לכסף רב. מר שפיגלר היה איש עסקים מצליח, שהשקיע בדור היזמים הצעיר.
אחרי פגישה ארוכה ומתוחה בין השניים ניאות מר שפיגלר להשקיע סכום עתק ברעיונותיו של היזם הצעיר והנלהב, שהיה בטוח שבתוך כמה שנים
רעיונותיו יכבשו את העולם.'אולי השנה אלך… אני חייב לשים לזה סוף!' הרהר לעצמו ג'ייקוב.
אלא שרגע לאחר מכן הוא נזכר בכל הכישלונות והחובות שצבר במשך השנים. 'אין סיכוי', נאנח בייאוש. 'אין לי פנים להגיע למר שפיגלר.
הרסתי הכול, אני פשוט כישלון'. ג'ייקוב הסיט את מבטו מהמכתב שעל המקרר, דוחה את ההחלטה לזמן אחר.
אחרי כמה ימים נוספים שבהם המחשבות הציפו אותו, אזר ג'ייקוב אומץ והתקשר למספר שהופיע בתחתית המכתב: "שלום, מדברת המזכירה
של שפיגלר. איך אפשר לעזור?" ג'ייקוב ענה בקול מהוסס, "שלום, מדבר אדם עצמון, זומנתי לפגישה אצל מר שפיגלר ורציתי לעדכן שאגיע
כמתוכנן". המזכירה השיבה: "אעדכן את מר שפיגלר". בעוד תאריך הפגישה מתקרב, התאמץ ג'ייקוב לחשוב על הדברים
שיאמר בפגישה. כל הניסוחים שחשב עליהם לא הצליחו לכסות על הכישלון הצורב שלו ושל רעיונותיו, ובטח שלא על ההפסדים שנגרמו
למר שפיגלר. לבסוף, אחרי לילה ללא שינה, נסיעה מורטת עצבים ומחשבות בלי סוף על הימנעות מהפגישה – הוא התייצב בכניסה
למשרד של מר שפיגלר. "אתה ג'ייקוב?" שאל אותו השומר באופן מחשיד. "כן", ענה ג'ייקוב. "יופי
שבאת… כולם מחכים לך בפנים". ג'ייקוב חייך בנימוס ופסע פנימה. 'בטח הוא התבלבל עם מישהו אחר, אני בטוח שאף אחד לא מחכה לי'. הוא
התקרב לדלפק וכחכח בגרונו. "רק רגע…" הגיבה המזכירה שהבינה את הרמז. "כן, אני איתך", אמרה לבסוף והרימה את מבטה. "אהה ג'ייקוב, ברוך
הבא! מר שפיגלר מחכה לפגוש אותך, אני מייד ניגשת לעדכן אותו שהגעת". המזכירה מיהרה לעבר המסדרון,
משאירה את ג'ייקוב נבוך ומבולבל. בעודו עומד ליד הדלפק, נכנס בריצה
איש בחליפה מבהיקה. "הוא כבר הגיע?" הוא פנה אל ג'ייקוב וניסה
להסדיר את נשימותיו. "מי הגיע?" השיב ג'ייקוב. "ג'ייקוב פירסט, הוא כבר
פה? רצתי הכי מהר שיכולתי…" האיש הממהר פנה אל המסדרון ונעלם מעיניו
בזריזות. 'מה קורה כאן?!' תהה ג'ייקוב.צעדים מדודים נשמעו מכיוון המסדרון. מר שפיגלר פסע לעברו של
ג'ייקוב, מחויך ונינוח למדי. "שלום ג'ייקוב", הוא אמר. בבת אחת התפרצו רגשותיו של ג'ייקוב: "אני מצטער כל כך מר
שפיגלר! באמת לא התכוונתי, חשבתי שאצליח…" מר שפיגלר קטע את
דבריו של ג'ייקוב ואמר: "אני מבין ג'ייקוב, אבל למה לא הגעת עד
עכשיו?" ג'ייקוב השפיל את מבטו וענה בקול שפל: "לא העזתי להגיע,
לא אחרי כל הכישלונות שלי". מר שפיגלר הניח יד על כתפו של ג'ייקוב
והוביל אותו אל חדר הישיבות. כשנכנסו הופתע ג'ייקוב לראות את החדר עמוס באנשים.
"נמצאים כאן הבנקאי, יועץ הלקוחות, מנהלת המוצר, מנהל השיווק, יועצי תוכן – כולנו כאן כדי לעזור לך להתגבר על הקשיים ולסלול יחד
את הדרך שלך להצלחה". ללא מילים הפנה ג'ייקוב את מבטו למר שפיגלר בהבעת תודה, והוא
המשיך ואמר: "חיכינו לך ג'ייקוב, בכל שנה מחדש".
בכל שנה מחדש הקדוש ברוך הוא מחכה לנו באהבה ובנאמנות. הוא
יודע שאנחנו רק בני אדם, הוא גם יודע שהמשימה שלנו כאן מורכבת,
הוא לא מצפה שנעשה את הכול לבד. אבל הוא כן מבקש מאיתנו שנבוא
בלב פתוח, שנהיה כנים ואמיתיים לגבי הרצון והמאמצים שלנו, והוא
כבר ידאג לתת לנו את כל הכלים והעזרה הנחוצה בדרך כדי שבשנה
הבאה נגיע עם הצלחות גדולות יותר.
