ברגע הנכון

סיפור לשבת

הרוח השתוללה בעוצמה ותום צעד נגד כיוון הרוח, והידק את מעילו לגופו כשהקור צורב בפניו. מחשבה אחת בלבד עברה במוחו – "אני רק רוצה להגיע הביתה". ולכן ברגע שהוא החל לחצות את הכביש לצדו השני הוא הסתפק במבט חטוף לכל צד, למרות שדה הראייה המצומצם שהשאיר עבורו כובע המעיל שהיה דק מדי מכדי לחמם אותו באמת. אלא שלפתע הוא החסיר פעימה ולראשונה בחייו הבין מהי התחושה המפורסמת של 'כל חייו חולפים לנגד עיניו' כאשר ראה שמתקרבים אליו במהירות פנסים ענקיים עם אורות חזקים בגובה החזה שלו ושמע צפצוף מחריש אוזניים ממרחק קצר בצורה מפחידה, זאת הייתה משאית גדולה שהתקרבה לעברו במהירות.

אלא שלפתע הוא הרגיש יד חזקה שלופתת את כתפו בחוזקה, הוא נמשך אחורה בעוצמה והתגלגל על שפת המדרכה כשהוא מרגיש דמות עטופה אף היא במעיל שמחזיקה בו בחוזקה. שניהם נרטבו מגל של מים שהותז משולי הכביש בגלל גלגלי המשאית אך הם היו שלמים, הם היו בריאים, והעיקר הם היו… בחיים!

שני האנשים נעמדו לאיטם וניסו להסדיר את קצב הנשימה לאחר החוויה המסעירה שעברו. לאחר דקה של שקט, הסתכל תום בפעם הראשונה בפניו של מושיעו ואמר בקול רפה: "תודה!". "זה שום דבר", אמר האיש השני, "אני שמח שהצלחתי, זה בהחלט היה קרוב ומסוכן ביותר!". תום בחן את האיש והיה נראה שהם בערך בני אותו גיל. "מי אתה?" שאל תום, "ואיך אוכל להודות לך?".

"שמי עוזיה" אמר האיש בחיוך, "אני גר לא רחוק מכאן ובדיוק הייתי בדרכי לקנות משהו לכבוד יום ההולדת של בני הצעיר. ולגבי השאלה על איך תוכל להודות לי – נראה לי שכבר אמרת תודה, אז הכל הסתדר כמו שצריך".

"עוזיה", אמר תום בנימה שהבהירה שאינו מסוגל לבטל כלאחר יד את מה שקרה הרגע, "אני עובד כמדריך עזרה ראשונה, אני יודע מתי קיימת סכנת חיים אמיתית. אי אפשר לראות את המוות מול העיניים ולאחר דקה לחזור לשגרה כאילו לא קרה כלום! אני רוצה לעשות משהו, לשנות משהו, לקבל על עצמי משהו. להרגיש שיש טעם לנס שהתרחש כרגע על הכביש". עוזיה גרד לרגע בזקנו, חשב כמה שניות ולבסוף אמר: "אם אתה באמת מעוניין לעשות משהו שישמח אותי וייתן לי ולך משמעות למה שקרה, אני מזמין אותך לקבל על עצמך להגיע בכל יום שלישי בערב לשיעור תורה שמתקיים כאן ברחוב במרחק של דקת הליכה מאיתנו וגם אני מגיע אליו בקביעות!".

"לא התכוונתי שאני רוצה עכשיו לחזור בתשובה" מיהר תום להבהיר, "אמנם סבתא שלי הייתה שמחה מאד אם הייתי עושה את זה – היא תמיד מספרת לי שבכל יום היא אומרת תהלים להצלחת הנכדים שלה ומתפללת עלינו, אבל לא. אני רק רוצה איזשהו משהו שאקח איתי לחשיבה מחודשת על החיים".

"אז בוא נקבע שתבוא פעם אחת וזהו ביום שלישי הקרוב, אם תשתכנע שמדובר כאן במשהו שיכול להיות משמעותי להמשך חייך – תגיע קבוע, ואם תראה שלא – נסתפק בשיעור הבודד הזה. הנה, ארשום לך את פרטי השיעור והמיקום על פתק". תום לקח את הפתק, הודה בשנית לעוזיה ונפרד ממנו בחיבוק אמיץ.

באותו יום שלישי תום התקשה לעמוד בזמנים שהציב לעצמו. הוא סיים הדרכה באיחור, שכח אצל חבר את המפתח לדירה ומצא את עצמו מגיע לשיעור באיחור של כרבע שעה. הוא נכנס בפרצוף מבויש כשכיפה לבנה לראשו והתיישב בתוך הקהל. הוא התקשה להבין את כל פרטי השיעור שעסק במצוות "והדרת פני זקן" אך ניסה להתרכז במציאת משפט או רמז שיתקשר לחייו שלו. וזה לא היה קשה, מכיוון שהרב שהעביר את השיעור אמר: "כדי לבצע את מה שלמדנו היום, הלכה למעשה – בואו נתחיל עם המבוגרים שקרובים אלינו. עם סבא וסבתא, עם השכן הקשיש. בואו נכבד אותם כמו שצריך!" תום הבין בדיוק מה עליו לעשות. כעשר דקות לאחר סוף השיעור, מיד אחרי שנפרד מעוזיה ואמר שיעדכן אותו בהמשך מה דעתו על השיעור, הוא עלה על מונית ונסע לבקר את סבתו, כדי להתחיל ולקיים את מצוות "והדרת פני זקן".

כשדפק על הדלת ולא שמע שום קול מהעבר השני – הוא התחיל להילחץ, שהרי סבתו בדרך כלל ערה עד שעה מאוחרת בלילה. הוא הוציא מכיסו את צרור המפתחות שלו שבו גם היה מפתח לדירתה של סבתו ופתח את הדלת במהירות. הוא מצא את סבתו מוטלת על הרצפה ללא הכרה ליד שולחן פינת האוכל כשלידה מוטל ספר תהלים פתוח. כמדריך להגשת עזרה ראשונה תום ידע בדיוק מה עליו לעשות. הוא מיהר להזמין אמבולנס והחל בהגשת טיפול ראשוני וכעבור שתי דקות כבר הגיע האמבולנס וסבתו פונתה לבית החולים. "נראה שהיא לא הייתה הרבה זמן ללא הכרה" אמר לתום אחד המתנדבים, "יש לה מזל גדול שהגעת עכשיו ומצאת אותה".

למחרת בבוקר, אחרי שהיה כל הלילה עם סבתו בבית החולים ומצבה התייצב, צלצל תום אל עוזיה ששמח לשמוע את קולו. "נו", אמר בנימה מחויכת "בטח התקשרת לספר שלא נהנית בשיעור, נכון? ראיתי שקצת "ריחפת"…

"רציתי לומר בדיוק את ההיפך!", אמר תום. "אני אגיע מעכשיו באופן קבוע!" ובמילים אלה סיים תום את השיחה ופתח את ספר התהילים של סבתו שהיה בכף ידו השנייה…

 

לכל מצווה יש זכות שנזקפת לנו כתוצאה מהמצווה שקיימנו, חז"ל לימדו אותנו ש'תורה מגנא ומצלא' (התורה מגנה ומצילה אותנו) ועל כל אחד מאיתנו לדעת, שברגע שאנו מקיימים את מצוותיו של הבורא זכויות התורה או המצוות עומדות לצדנו, ומגנות עלינו מכל מיני סכנות או אסונות שהיו יכולים להתרחש בזמנים כאלו ואחרים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור לשבת

החלום שהתגשם

סיפור לשבת

שבועת התנינים

סיפור לשבת

אוהב את אלוקים

סיפור לשבת

הגנה אמיתית

סיפור לשבת

השקעה על הקרח

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'