שני חברים טובים הקימו עסק בשותפות. עם הזמן נתגלעו ביניהם חילוקי דעות, והמריבות איימו על קיום העסק. בצר להם, פנו לרבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר הרביעי של חב"ד, בבקשת עזרה.
הרבי, שהבין את שורש הבעיה, שאלם: מצד אחד נאמר "טובים השניים מן האחד", וחכמים אמרו שמזלם של שניים חזק יותר. מאידך, אמרו חכמינו ש"קדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" (קדרת השותפים אינה חמה ואינה קרה). כיצד מתיישבים הדברים?
השניים שתקו, והרבי המשיך: כשהשותפים מאוחדים באהבה, מזלם גובר ו"טובים השניים מן האחד". אך כשהשותפות הופכת ל"קדרה" הרותחת במריבות, התוצאות לא תהיינה טובות כלל.
פרשת ויקהל עוסקת בהקמת המשכן.
מטרת הקמת המשכן היא: "ושכנתי בתוכם" – השראת השכינה בתוך עם ישראל. חיבור החיים הגשמיים אל הרוחניות.
זה לא עוד פרויקט בנייה שבו מספיק להביא אדריכלים קבלנים ופועלים ולהשיג תוצאה טובה. הקמת המשכן היא מעשה גדול ומשמעותי הדורש דיוק ודרך נכונה.
מהי הדרך לחיבור הנפלא הזה שאפשר יהיה לחיות כאן על הארץ הגשמית מבלי להיסחף אחרי החומר, ולהתחבר אל הבורא בתוך החיים הרגילים?
התורה מלמדת: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" – הבסיס הראשוני הוא ההתקהלות וההתאחדות.
החיבור אל הקב"ה אינו יכול להתנתק מהחיבור לבניו. אי אפשר לחיות בסכסוך, במחלוקת, בנפרדות ובשנאה, ולצפות להשראת השכינה. כשהלבבות אינם מחוברים, אין מקום לשכינה לשרות.
הקדוש ברוך הוא נקרא "אחד" – הוא המאחד את הבריאה כולה. המציאות כולה מתהווה על ידו, ו"אין עוד מלבדו". כשבני האדם מתנתקים זה מזה, הם מפרידים את עצמם מן האחד.
כשכל אחד רואה רק את עצמו ופועל למען האינטרסים האישיים שלו, גם החיבור לרוחניות נעשה מתוך אינטרס ולא לשם שמים.
עשייה לשם שמיים, המבקשת חיבור אל הבורא, חייבת לנבוע מתוך אחדות וחיבור. ושם נמצא סוד הברכה והשפע.
ועל כך נאמר "וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד" – סוד האחדות, סוד השראת השכינה.
