אב ובנו יצאו לטיול הרפתקני בג'ונגל הגדול. הם הכינו את עצמם במשך חודשים ארוכים לטיול הגדול, עברו קורס ממושך בהישרדות ולימדו את עצמם להתמודד עם כל מיני מצבים וסיטואציות מורכבות כדי שיוכלו לעבור את המסע הזה בשלום.
אולם המציאות עלתה על כל דמיון… באחד הימים הם מצאו את עצמם לכודים בידי חבורת אינדיאנים פראית שתפסה אותם בהפתעה וגררה אותם בכוח אל הכפר שלהם.
בני השבט היו אנשים לא נחמדים והם הציקו להם בדרכים שונות ואף התעללו בהם. האב ובנו היו במצוקה גדולה וכמעט התייאשו מחייהם.
בחשכת הלילה הם הצליחו בעזרת שפת הסימנים לתאם ביניהם עמדות, הם השתחררו מהכבלים והתגברו במאמץ משותף על השומר הגברתן ששמר עליהם, וכך ברחו חזרה אל תוך היער.
רק אחרי ימים ארוכים הם הגיעו סוף סוף למקום יישוב והתחילו להתאושש מהחוויה המסעירה שעברה עליהם והותירה אותם פצועים וחבולים.
"טוב שיצאנו מכאן", אמר הבן. "אני לא רוצה לזכור את החוויה הקשה הזו בחיים".
האב הנהן בראשו ואמר: "אני מבין אותך, בן יקר שלי, זו בהחלט הייתה חוויה קשה, ובכל זאת, לא כדאי שנשכח את מה שקרה. הפוך, כדאי מאוד שנתאמץ לראות את כל הטוב שהיה לנו בתוך ההרפתקה, ובעיקר איך הצלחנו בכוחות משותפים להתגבר על אויב אכזר ולהינצל לחיים. זה יזכיר לנו תמיד כמה כוח יש בנו, וכמה טוב שהקושי הגדול שנתקלנו בו עזר לנו לגלות את זה".
*
בחיים קורים לנו כל מיני דברים וגם דברים קשים ומאתגרים, ואפילו קשים מאוד. דברים שגורמים לנו צער, סבל וייסורי גוף ונפש.
הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות לשכוח את הדברים הרעים שקרו לנו, לראות אותם כהיסטוריה ולנסות ליצור לעצמנו את המציאות הכי טובה שאפשר בהווה.
זה הגיוני וזה מובן, אבל זה לא בהכרח הדבר הנכון באמת. כי גם לדברים הרעים והקשים שאנחנו עוברים יש תפקיד משמעותי מאוד.
*
במשך לילה שלם נאבק יעקב אבינו עם אדם מסתורי, מאבק בודד וקשה מאוד באפלת הלילה. יעקב נאלץ לגייס כוחות גדולים, ובסופו של דבר בעלות השחר האיש המסתורי נכנע, לא אחרי שיעקב מקבל מכה כואבת שגורמת לו צליעה.
למרבה ההפתעה, יעקב אינו ממהר לשחרר את האיש לדרכו, והוא אומר לו: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי".
יעקב מלמד אותנו שגם כשהאירוע הקשה שעברנו נמצא מאחור ואנחנו כבר לא נדרשים להתמודד איתו, אל לנו להניח אותו בעבר, אלא לקחת ממנו את כל הברכה שיש בו ולמצוא את האור שבתוך החושך שיאיר לנו את המשך הדרך הטובה.
