"רונצו יקירי", קרא האב בקול חלוש, "גש הנה…"
רונצו התקרב לעבר אביו החיוור שקדח מחום. ניכר היה שאלו שעותיו האחרונות. הבן החזיק ביד האב. "רונצו… אין לי דבר להוריש לך", לחש האב בקושי. "אך אתן לך עצה טובה, שהיא יקרה מפז. תהיה טוב לכל אדם, עזור למי שזקוק, והכל בחיוך ובנעימות". קולו של האב נחלש. "רונצו. אני בטוח שבזכות זה אתה עוד תהיה עשיר גדול…" לחש האב ודמם. רונצו השפיל את ראשו ופרץ בבכי.
לאחר תום ימי האבל החליט רונצו לעזוב את ביתו. היו אלה ימי מלחמה, ובכפר שהיה קרוב לחזית נשמעו היטב הדי התותחים. הוא ארז תיק קטן ויצא רגלית ליעד לא ידוע, העיקר להתרחק מן החזית.
ימים ארוכים נדד רונצו בדרכים, עד שיום אחד מצא את עצמו בפאתי העיר הגדולה. מראה הבתים והמגדלים היה זר לו. הוא חיפש מקום שקט בו יוכל להניח את עצמו ולחשב את צעדיו. הוא שם פניו לעבר הנהר הגדול שחצה את העיר לשניים.
כשהתיישב על הספסל קלטו אוזניו קול בכי חרישי. בתחילה התעלם מן הקול, אולם מיד צפו בזיכרונו דברי אביו האחרונים. רונצו פנה לעבר הקול וגילה נער קטן שישב על שפת הנהר ומירר בבכי. הוא פנה אל הנער בחיוך ושאל לפשר בכיו. הנער הצביע על רגלו, ורונצו הבחין בפצע גדול שותת דם. "כנראה נפל נפילה רצינית, אולי אפילו נקע את רגלו", הרהר. רונצו סייע לנער לקום והוליך אותו באיטיות לביתו. בחצר הבית עמדו הורי הנער המודאגים שהודו לרונצו בכל לב. האב לחץ את ידו בהתרגשות. "לבחורים כמוך אני זקוק, לא לפועלים הנוכלים שנעלמו לי היום!" אמר האב. רונצו הוזמן להיכנס פנימה והתכבד במרק חם. האב התיישב וסיפר לרונצו שהוא עוסק בממכר עצים. מחר עליו להעמיס עגלה מלאה בעצים לשוק, כך סיפר, אך הסבלים שהתחייבו לבוא ביטלו ברגע האחרון. "אשמח לעזור לך כמה שאוכל", אמר רונצו בביישנות.
עם שחר העמיסו השניים את העצים על העגלה. המלאכה הייתה קשה ודרשה מאמץ רב, אבל לאחר מספר שעות היו העצים קשורים היטב על גב העגלה. "אשמח אם תעזור לי גם בפריקת העצים בשוק", אמר האב. "אשמח לעזור!" אמר רונצו ועלה על העגלה.
צעקות הרוכלים ומראה הדוכנים הסגנוניים הפעימו את רונצו, והוא הביט לכל עבר בהשתאות. "הגענו!" קרא בעל העגלה. השניים פרקו את המשא. כשהסתיימה העבודה נטל האב את ידו של רונצו. "אין בפי מילים להודות לך!" אמר בהתרגשות. "כעת מגיע לך תשלום עבור המאמץ והעזרה". רונצו הניד בראשו לשלילה ואמר: "אין צורך!" אבל האיש שלף מעטפה עם שטרות והניחה בידו של רונצו. "יש פה סכום ראשוני כדי לקנות מעט סחורה, תוכל לקנות ולמכור. מקווה בשבילך שתצליח", אמר ונפרד מרונצו.
רונצו הנרגש לא שם לב לכך שסוחר ערמומי עקב אחר ההתרחשות. בעודו תוהה אנה יפנה חש רונצו טפיחה על כתפו. "שלום! שמי פיטר", הציג עצמו הסוחר. "שמא תהיה מעונין לקנות סחורה מיוחדת?" רונצו חייך לעברו. "במה מדובר?" שאל. "לא כדאי לדבר כאן, עלולים לשמוע אותנו", לחש פיטר. "בוא נעמוד מאחורי הדוכן ושם נדבר".
"באיזה סכום תרצה לרכוש את הסחורה"? שאל פיטר. רונצו הוציא השטרות מתוך המעטפה. עיניו של פיטר נצצו בחמדנות. "ראה, מדובר על סחורה ייחודית. הסחורה הזו נמצאת אצלי כבר זמן רב, ונראה לי שאתה האדם המתאים לקנותה. בוא אחריי!" הוא הוביל את רונצו למחסן גדול, שבו עמדו עשרות ארגזים. "הנה! תכולת הארגזים הזו שלך". רונצו הרים את מכסה הארגז הקרוב. בארגז היו נרות שעווה בכל מיני גדלים. "האם זו סחורה בעלת ערך?" שאל את פיטר. "האם אנשים כאן מעוניינים בנרות?" פיטר הנהן בראשו בהתלהבות. "איזו שאלה!?" אמר. "זהו מצרך מבוקש! אתה מכיר מקום שלא משתמשים בו בנרות?!"
הארגזים הועברו לרשות רונצו. הוא פרס מספר נרות על גבם ונעמד באזור השוק. אנשים חלפו על פניו, אך אף אחד לא ניגש אליו. חום השמש כבר התחיל להמס את הנרות. לבסוף ניגש אליו אחד האנשים ואמר: "סלח לי אדוני, אך אין לך סיכויים רבים למכור כאן את הנרות. אנשים כאן משתמשים בפתילייה או באמצעים אחרים. חבל על זמנך". רונצו הבין שנפל בפח, כעת נותרו ברשותו ארגזי נרות חסרי תועלת. הוא הודה לאיש וחשב מה לעשות בסחורה.
בעדו חושב, נשמע בשוק קול המולה, צעקות ורעש גדול, כאילו גדוד חיילים מתקרב לאזור. ואכן, עד מהרה החלו המוני חיילים למלאות את השוק. מראה החיילים הטיל פחד על הקונים, והם החלו להסתלק. אפילו הסוחרים החלו לקפל את סחורתם. מפקד לבוש מדים מרשימים סבב בין הדוכנים כאילו הוא מחפש דבר מה. נראה כי הסחורה אינה מוצאת חן בעיניו. כשעבר ליד רונצו נעצר, הביט בנרות ושאל בקול נוקשה: "מה אתה מוכר כאן? נרות?" רונצו הנהן בראשו. "כן בהחלט!" הוא הסיר את מכסה הארגז והראה למפקד את התכולה. קריאת התפעלות נפלטה מפי המפקד. "זה בדיוק מה שאנו צריכים! תותחי המלחמה חייבים שימון, הקנים, הצירים החלודים והידיות החורקות חייבים שימון. נרות שעווה שומניים – זה בדיוק מה שאנו צריכים! אני מוכן לשלם עליהם כל מחיר שיידרש!" אמר המפקד. "יש לך ארגזים נוספים?"
רונצו הציג בפני המפקד את ארגזי הנרות שרכש לפני מספר שעות. המפקד התפעל מאוד ושלשל לידיו סכום גדול מאוד, שהפך אותו לעשיר בתוך מספר שעות…
יעקב אבינו יוצא לדרכו כשהוא חסר כול, אבל עם הבטחה אלוקית שה' יצליח את דרכו, ושעתיד זרעו לרשת את הארץ. למרות תככיו ורמאותו של לבן, נוהג יעקב בתום וביושר, ולאחר עשרים שנה הוא חוזר חזרה עמוס ברכוש ובמשפחה רחבה. מכיוון שרק דרך היושר היא הדרך הנכונה, והיא המביאה בסופו של דבר ברכה גדולה ואמיתית.
