דעה קדומה

שָׁלוֹם לָכֶם, הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא דָּנִיֵּאל. הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא סִפּוּר עָצוּב, אֲבָל דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה הוּא יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַרְבֵּה.

מֵאָז שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי, אֲנִי הַיֶּלֶד הֲכִי פּוֹפּוּלָרִי. בַּגַּן, בַּכִּתָּה, בַּמִּשְׁפָּחָה וּבְעֶצֶם בְּכָל מָקוֹם. אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה בְּכַוָּנָה, זֶה פָּשׁוּט קוֹרֶה לְבַד. בֹּרַכְתִּי בַּהֲמוֹן כִּשּׁוּרִים וּבְאַי־קְיוּ גָּבוֹהַּ מֵהַמְּמֻצָּע, כָּךְ שֶׁגַּם הַמּוֹרִים אָהֲבוּ אוֹתִי. בִּמְקוֹם לוֹמַר "כִּתָּה ו'2", אָמְרוּ "הַכִּתָּה שֶׁל דָּנִיֵּאל". וְזֶה כְּבָר אוֹמֵר הַכֹּל.

כָּךְ אוֹ כָּךְ, בְּכִתָּתִי לָמַד עוֹד יֶלֶד בְּשֵׁם דָּנִיֵּאל. וְהוּא, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, הָיָה הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר. לְעִתִּים, כְּשֶׁרָצוּ לְהַבְדִּיל בֵּינֵנוּ, אָמְרוּ "דָנִיֵּאל הֶחָזָק" וְ"דָנִיֵּאל הַחַלָּשׁ". הוּא הָיָה בַּיְשָׁן כָּזֶה, חַלָּשׁ בַּלִּמּוּדִים, חַלָּשׁ בַּחֶבְרָה, חַלָּשׁ בְּמִשְׂחָקִים. הוּא הָיָה יֶלֶד שֶׁאֲנִי סָבוּר שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ הֲמוֹן תֹּכֶן, אוּלָם הַתְּנָאִים הַחִיצוֹנִיִּים הִרְחִיקוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַפּוֹטֶנְצְיָאל לְגַלּוֹת זֹאת.

בֵּין כִּתָּה ו' לְכִתָּה ז' עָבַרְנוּ דִּירָה לְעִיר אַחֶרֶת. עִיר רְחוֹקָה מְאֹד. וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים עָבַרְנוּ גַּם מוֹסְדוֹת לִמּוּד, וְגַם אֲנִי הִגַּעְתִּי לְבֵית סֵפֶר אַחֵר. אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד בַּלַּיְלָה לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַכִּתָּה הַחֲדָשָׁה, שׂוֹחַחְנוּ כָּל הָאַחִים. כָּל אֶחָד תִּנָּה אֶת חֲשָׁשׁוֹתָיו מִפְּנֵי הֶעָתִיד. מִפְּנֵי הַכִּתָּה שֶׁאֵלֶיהָ הוּא יִכָּנֵס. רַק אֲנִי לֹא חָשַׁשְׁתִּי. יָדַעְתִּי שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, בָּטַחְתִּי בַּקֶּסֶם הָאִישִׁי שֶׁחוֹנַנְתִּי בּוֹ. בָּטַחְתִּי בְּכִשּׁוּרַי הַשִּׂכְלִיִּים, בָּטַחְתִּי מִדַּי בְּעַצְמִי.

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַכִּתָּה וְהִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, חַשְׁתִּי מֶתַח מְשֻׁנֶּה בָּאֲוִיר. לֹא יִחַסְתִּי לְכָךְ חֲשִׁיבוּת, הִפְרַחְתִּי אֵיזוֹ אֲמִירָה שְׁנוּנָה לֶחָלָל, אֲבָל קִבַּלְתִּי שְׁתִיקָה סְמִיכָה. הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁלִּי אוֹתֵת שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא תַּקִּין עוֹבֵר עַל הַכִּתָּה הַזֹּאת, אוּלָם לֹא הָיָה לִי מָה לַעֲשׂוֹת. הִתְיַשַּׁבְתִּי בִּמְקוֹמִי וְחִכִּיתִי שֶׁהַזְּמַן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. הַמּוֹרֶה נִכְנַס, קָרָא שֵׁמוֹת, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַשֵּׁם שֶׁלִּי הֵרִים אֶת מִשְׁקָפָיו, בָּחַן אוֹתִי, וּבְקוֹל מְתַקְתַּק אָמַר: "בָּרוּךְ הַבָּא דָנִיֵּאל הַמַּקְסִים, אֲנִי מְקַוֶּה מְאֹד שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתְךָ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ!" חַשְׁתִּי מִין גֶּרֶד בְּכָל גּוּפִי. אֲנִי לֹא יֶלֶד קָטָן! רָצִיתִי לִצְעֹק. אֲנִי בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה! כָּכָה אַתָּה מְדַבֵּר לַתַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ?

בְּשִׁעוּר גְּמָרָא עָלְתָה לִי שְׁאֵלָה חֲזָקָה. אָמַרְתִּי: "הָרַב, יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה!" הוּא נִפְנֵף בְּיָדוֹ וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ מִדַּי: "זֶה מוּבָן שֶׁיִּהְיוּ לְךָ שְׁאֵלוֹת, אַתָּה חָדָשׁ כָּאן. גַּשׁ אֵלַי אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר!" נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר לוֹ שֶׁהֵבַנְתִּי מְצֻיָּן אֶת הַחֹמֶר וְדַוְקָא בִּגְלַל זֶה יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה, אֲבָל הוּא הִמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׁעוּר, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ לְעֶבְרִי מַבָּטִים חֲטוּפִים. הִרְכַּנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן, מְיֹאָשׁ חֶלְקִית. הַמּוֹרֶה אָמַר: "חֲבָל, דָּנִיֵּאל, אֲנִי מֵבִין שֶׁקָּשֶׁה לְךָ, אֲבָל תְּנַסֶּה לִהְיוֹת אִתָּנוּ…"

תַּקְרִיּוֹת כָּאֵלֶּה וְדוֹמוֹת לָהֶן רַק הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ תְּכוּפוֹת יוֹתֵר כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים. כְּבָר לֹא הָיָה לִי חֵשֶׁק לְהַשְׁקִיעַ, לֹא הָיָה לִי לְמָה. הַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה כְּאִלּוּ צִפּוּ לַמְּעִידוֹת שֶׁלִּי, כְּאִלּוּ הִתְעַוְּרוּ מִלִּרְאוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֲחֵרִים שֶׁעֲדַיִן קַיָּמִים בִּי. הֶעָצוּב מִכֹּל הָיָה, שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַאֲמִין לָהֶם. לְהַאֲמִין שֶׁאוּלַי אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת חָכָם יוֹתֵר, וְאוּלַי לֹא מֻכְשָׁר אוֹ חַבְרוּתִי. אוּלַי הַכֹּל הָיָה דִּמְיוֹן וּסְתָם מַזָּל שֶׁנִּדְבַּק אֵלַי בָּעִיר הַקּוֹדֶמֶת.

הוֹרַי הֵחֵלּוּ לָשִׂים לֵב שֶׁאֲנִי מְמַעֵט לָצֵאת עִם חֲבֵרִים, מְמַעֵט לִלְמֹד וְלֹא מִתְפָּאֵר בְּמִבְחָנַי הַמֻּשְׁלָמִים. פָּטַרְתִּי אוֹתָם בְּחִיּוּךְ מְעֻשֶּׂה שֶׁ"גָּדַלְתִּי". אִמָּא חִיְּכָה בְּגַאֲוָה, לְאַבָּא נוֹצַר קֶמֶט קַל בֵּין עֵינָיו כְּמוֹ תָּמִיד כְּשֶׁהוּא מְפַקְפֵּק בְּמַשֶּׁהוּ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה מַשֶּׁהוּ חָרִיג מִדַּי.

וְאָז הִגִּיעָה אֲסֵפַת הַהוֹרִים. הֶעֱדַפְתִּי לִישֹׁן בְּשָׁעָה שֶׁאָבִי יָשׁוּב הַבַּיְתָה. לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת הָאַכְזָבָה עַל פָּנָיו. אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם, רַק עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי כְּיָשֵׁן שָׁעָה שֶׁאָזְנַי כְּרוּיוֹת לַמִּתְרַחֵשׁ. בְּשָׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. שָׁמַעְתִּי צְעָדִים מְדַשְׁדְּשִׁים בַּסָּלוֹן, וְאָז שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא בָּהוּל מְעַט: "מָה קָרָה, אֲבִיגְדוֹר?" אָבִי הִמְהֵם מַשֶּׁהוּ, וְאָז שָׁמַעְתִּי דִּבּוּרִים מֵהַסָּלוֹן, וְעוֹד דִּבּוּרִים, וְעוֹד דִּבּוּרִים, שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא צוֹעֶקֶת בְּלַחַשׁ הִיסְטֵרִי דָּבָר מָה, וְאָז הֵם אָמְרוּ: "חַיָּבִים לְדַבֵּר אִתּוֹ, אֵיךְ לֹא יָדַעְנוּ דָּבָר כָּזֶה?"

וְאָז קַמְתִּי כְּאִלּוּ לִשְׁתּוֹת. בַּסָּלוֹן נוֹצְרָה שְׁתִיקָה, שְׁנֵי זוּגוֹת עֵינַיִם עָקְבוּ אַחֲרֵי צְעָדַי הַמִּתְנַדְנְדִים וְאָז אִמָּא אָמְרָה: "בּוֹא דָּנִיאֵל!"

וְאַבָּא אָמַר: "דִּבַּרְתִּי עִם הַמְּחַנֵּךְ שֶׁלְּךָ". וַאֲנִי אָמַרְתִּי: "יֹפִי, אָז אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים…" הֵם שָׁאֲלוּ בְּיַחַד: "יוֹדְעִים מָה?" מָשַׁכְתִּי בִּכְתֵפִי. "הַכֹּל. שֶׁאֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת כָּזֶה מֻצְלָח כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי תָּמִיד!"

הֵם הִבִּיטוּ בִּי הֲמוּמִים. "הָיְתָה כָּאן טָעוּת!" צָעֲקָה אִמָּא. "הַמּוֹרֶה שֶׁלְּךָ מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הִתְבַּלְבֵּל! הוּא נָתַן לַמְּחַנֵּךְ שֶׁלְּךָ אִינְפוֹרְמַצְיָה מֻטְעֵית! אִינְפוֹרְמַצְיָה עַל יֶלֶד אַחֵר שֶׁהָיָה בַּכִּתָּה שֶׁלְּךָ! וּבִגְלַל זֶה – – – "

הִיא לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַגִּיד לִי מָה. רַק אָז הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם דָּנִיֵּאל הַשֵּׁנִי עָבַר דִּירָה לַצָּפוֹן. וְהַכֹּל הִתְחַבֵּר.

"הוּא דִּבֵּר עִם הַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים בַּכִּתָּה!" לָחַשְׁתִּי וּכְבָר לֹא כָּלָאתִי אֶת הַדְּמָעוֹת. "כֻּלָּם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁאֲנִי – – – הֵם צִפּוּ מִמֶּנִּי לְהִתְנַהֲגוּת כָּזוֹ, וְאֵיכְשֶׁהוּ הִתְאַמְתִּי אֶת עַצְמִי לַצִּפִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם!"

לְאַחַר חָדְשַׁיִם קִבְּלוּ הַהוֹרִים שֶׁלִּי הַחְלָטָה לַחֲזֹר לָעִיר הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלָּנוּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁדָּנִיֵּאל עוֹשֶׂה חַיִל בַּמּוֹסָד הֶחָדָשׁ וּשְׁמוֹ נֶהֱגֶה בְּהַעֲרָצָה רַבָּה בְּכִתָּתוֹ. וְאָז הֵבַנְתִּי כַּמָּה נוֹרָא לִכְלֹא יֶלֶד בִּסְטִיגְמוֹת, בְּדֵעוֹת קְדוּמוֹת, לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ לִדְבָרִים אוֹ לֹא לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ. הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ חֵלֶק עָצוּם בִּבְנִיַּת הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. תְּנוּ אֵמוּן בַּחֲבֵרִים שֶׁלָּכֶם, הַאֲמִינוּ לִי, הֵם מְסֻגָּלִים!