הַטּוֹב שֶׁבְּפַחַד

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת

אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ,

כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת."

רֶגַע לִפְנֵי הַמִּפְגָּשׁ הַמַּפְחִיד עִם עֵשָׂו,

יַעֲקֹב מְחַלֵּק בְּ"צַעַר" אֶת הַמַּחֲנֶה שֶׁלּוֹ לִשְׁנַיִם.

אֲבָל עֲדַיִן הוּא זוֹכֵר בְּתוֹדָה שֶׁבֶּעָבָר הוּא הָיָה חֲסַר כֹּל,

וְעַכְשָׁו, יֵשׁ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה,

עַד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לַחֲצוֹת אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִשְׁנֵי חֲלָקִים…

*

גַּם אִם אַתָּה בְּמַצָּב שֶׁל פַּחַד עַל מָה שֶׁכְּבָר יֵשׁ לְךָ,

תֵּן תּוֹדָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ מָה לְאַבֵּד…

הַפְּחָדִים וְהַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁלָּנוּ מַזְכִּירִים לָנוּ –

שֶׁהַטּוֹב שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָנוּ לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו.

– תָּמִיד יֵשׁ לְךָ עַל מָה לְהַגִּיד תּוֹדָה!