במדינת ג'יבוטי שביבשת אפריקה שוכן הבסיס הימי הצבאי של סין. מהבסיס יוצאות דרך קבע אוניות ומשחתות צבאיות, שמפטרלות באזור כדי לשמור על השלום והסדר האזוריים.
מפקד הבסיס, צ'ו האן, היה מתרה באורח קבע בפקודיו לשמור בקפדנות על הנחיות הבטיחות, ולקיימן בצורה מלאה; הראשונה שבהן מזהירה על תקינות המכשירים – לפני שאנשי הצוות יוצאים לשיט, ולו הקצר ביותר, הם אמורים לוודא את תקינות מכשירי המכ"ם והניווט, וגם לבצע בדיקה שמכשירי הקשר והרדיו פועלים כראוי.
ההנחיה השנייה והחשובה מכול: להכין את חגורות ההצלה שנמצאות על הסיפון, לכל המלחים הקצינים והנווטים, לכל צרה שלא תבוא.
סינג הול היה רב החובל של המשחתת הענקית 'מלכת השממה'. מאז ומעולם הוא חלם להיות מפקד בחיל הים, לפקד על חובלים ומלחים, שממש כמוהו מרגישים שנולדו אל הגלים ומגשימים את ייעודם בעודם משרתים במקום שהם הכי אוהבים: הים.
באותו בוקר הוא פקד על הצוות שלו להתכונן לסיור אזורי מקיף של כשבועיים. על אנשי הצוות להכין את הספינה עבור ההפלגה, לאגור אוכל יבש וטרי, מכלים של מים ודלק בכמות מספקת, לבדוק את כלל המנועים, התותחים והתחמושת וכמובן לא לדלג על ההנחיות הקבועות באשר למכשירי ניווט וחגורות הצלה בכמות מספקת לכלל אנשי הצוות.
כמעט יום שלם עסק הצוות בהתארגנות, ורק בערב הם היו מוכנים ויצאו לסיור. במשך שבוע וחצי הפליגה המשחתת בשלווה. המלחים ביצעו את תפקידם, צוות הנווטים התווה את הדרך, וסינג הול, מפקד המשחתת, היה שבע רצון.
ביום האחד עשר, באישון ליל, שכב סינג הול על המיטה בתאו הקטן, שקוע בשינה עמוקה, בזמן שנשמעו דפיקות מהירות וקצביות על דלת תאו.
הוא הזדקף במיטתו במהירות. הול ידע היטב, שאף איש צוות לא יעז להפריע לשנתו אם הדבר אינו דחוף מספיק. הוא החליף במהירות למדי רב החובל שלו ופתח את הדלת בפרצוף דרוך וזועף, מתכונן להוציא את זעמו על האיש חסר המזל שבא להעיר אותו בשנתו.
מולו עמד סגנו, פרצופו אותת על מקרה חירום.
סינג הול נזעק: "מה קרה? מדוע אתה חיוור ומזיע?" והלה השיב: "הנווטים עדכנו אותי שבימים הבאים אמורה להיות סערה רצינית, סופת הוריקן שכמוה לא ידענו כבר שנים רבות!"
הול הבין את חשיבות הדברים והורה להעיר במהירות את כל רבי החובלים, הנווטים והקצינים, ולכנס אותם בתא הגדול שבקומה השנייה. הסגן רץ למסור את פקודותיו לשאר הקצינים. בכינוס הלילי החפוז הם גיבשו דרך פעולה והתוו אמצעי זהירות שיש לנקוט בימים הקרובים.
כעבור שלושה ימים נראה שהסערה עומדת להסתיים. סינג הול כבר ביקש לנשום לרווחה והרשה לעצמו לעלות על מיטתו.
ושוב הייתה זאת שעת לילה, כשמלח מבוהל התדפק על דלת תאו. "אדוני, הנווט מבקש למסור לך שהוא קולט אותות מצוקה שמשודרים ברדיו. לפי התדר, כנראה האותות משודרים ממקום קרוב!"
סינג הול השלים עם העובדה שלא זכה לצבור יותר מכמה שעות שינה מועטות בלילות האחרונים.
הוא ניגש לחדר המצב וביקש לקבל דיווח מפורט על אופן קבלת קריאת המצוקה, מיקומה ועוד פרטים שאולי יבהירו יותר את התמונה המלאה.
הול הבין שמדובר ככל הנראה בכמה נווטים בעלי דרגות זוטרות, ששמעו על הסערה הצפויה, אך עקב ביטחונם ביכולות הניווט שלהם יצאו לשיט בכל זאת. הוא קיבל מיקומים מדויקים של כלי השיט שמתחנן להצלה ושמע את רמת הסיכון הגבוהה עבורם, אם יתקרבו כדי לנסות ולהציל את הקוראים לעזרה.
סינג הול התמלא זעם. מדוע שיסכן את המשחתת שלו ואת אנשי הצוות שלו עבור כמה אנשים חסרי זהירות, שלא הקפידו על כללי הזהירות הנדרשים? למה שינסה לקרב את המשחתת שלהם לזירת הסערה? הרי הסיכויים להצלחת החילוץ נמוכים מאוד. הוא החליט לא להישמע לקריאות המצוקה ולהמשיך בסדר ההפלגה המתוכנן.
בתום שבועיים מלאי תהפוכות חזרה המשחתת לבסיס שממנו יצאה. אנשי הצוות המותשים החלו לרדת מהאנייה, משתוקקים לשים את רגליהם על פיסת קרקע מוצקה. ברגע שרגליו של סינג הול דרכו על הקרקע, הוא הלך לחתום במשרד המפקדה על הסיור שבוצע ולדווח על קריאת המצוקה וכלי השיט שהם לא הצליחו להציל.
במשרד הוא פגש את מפקד הבסיס, צ'ו ג'ין. עיניו הביעו קשיחות ואטימות עת שננעצו בפניו של סינג הול. "מה קרה?" גמגם סינג הול חרישית, והמפקד השיב לו במבט חמור סבר: "בשבוע האחרון הגיעו חברי ממשלה בכירים לבסיס זה לביקור סודי. הם ביקשו להתרשם מהבסיס באורח בלתי אמצעי, ולמרות הפצרותיי שלא יעזו לצאת לשיט, הם התעקשו על כך. לאחר שהם יצאו לשיט, אותות הקשר עימם אבדו, ואני חושב שהם היו אלו ששידרו אותות מצוקה לספינתך וקיוו שיבואו לחלץ אותם. אתה קיבלת החלטה להימנע מהצלתם. ברור לי שבעוד ימים ספורים תיפתח נגדך חקירה צבאית, ואני מקווה בשבילך שרק תודח מהתפקיד ולא תשב בכלא…"
סינג הול שתק. הוא ידע שנהג כיאות במעשיו. הוא התחייב להחזיר את אנשי צוותו בשלום לבתיהם ועמד בכך, ואף שתוצאות ההחלטה יגרמו לכאורה להדחתו, הוא עשה את שהיה צריך לעשות מתוקף תפקידו, והוא עומד על כך בגאון.
בפרשת השבוע אנו רואים כיצד ישנו רצף של הוראות מדויקות לבניית המשכן, שהורכב ממכלול של סוגי עורות ועצים שונים. ומדוע היה כל כך חשוב לשמור על הדיוק בכל סוג, ובכל הקרסים והאדנים מסבירים חז"ל שכדי לבנות משהו שתהיה בו השראת השכינה, חשוב לשמור על ההוראות המדויקות. מכיוון שרק בדבר שבנוי בשלימות יכולה להתגלות השכינה.