החלום של עמנואל מגיל צעיר היה לעבוד בחברת הייטק מובילה. הוא גילה כשרונות בתחום הטכנולוגיה, למד והשקיע רבות. ואכן כשחלפו השנים הוא התקבל לעבודה במשרד נחמד שעסק בטכנולוגיה מתקדמת, אמנם הוא לא עבד בחברות המובילות בעולם כמו שחלם, אבל הוא היה מרוצה על מה שקיבל ועל האפשרות להשתכר בכבוד ואף לעזור להוריו ולאחיו בהוצאות הכספיות.
בעבודתו החדשה התבלט עמנואל בתור טיפוס יסודי ומעמיק שמשקיע בעבודה ועושה אותה על הצד הטוב ביותר. ותוך זמן קצר ביותר התקדם עמנואל עד שמונה לאחראי הפרויקטים של החברה באזור המרכז והצפון.
כולם העריכו את עמנואל חוץ מאדם אחד, ליעם, הבוס הישיר שלו שהחל לחשוש למעמדו ומהר מאוד הבין שאם הוא לא יעשה משהו בכדי להוריד את קרנו של עמנואל ואת הערכתו בעיני כולם, העובד החדש יחסית עוד עלול להחליף אותו בתפקידו. ליעם היה ההפך הגמור מעמנואל שהיה מופנם ויסודי מטבעו, ליעם היה חברמן שהעדיף לחפף בעבודה והצליח להתקדם בעיקר בזכות הרשת החברתית הענפה של קשרים שהשכיל לטוות לעצמו בקרב מקבלי ההחלטות. ליעם ידע להחמיא בדיוק כשצריך ולהגיד את המילה הנכונה לבוסים שלו בכדי שיחשבו שהוא משקיע בעבודתו, למרות שליעם והשקעה היו בעצם כמו שמן ומים.
באחד הבקרים כשליעם הגיע לחברה ופגש במנחם סמנכ"ל הכספים ליד מכונת הקפה, שאמר לו בהתלהבות: "תשמע, אני חייב להגיד לך שאתה זכית במיליון דולר! זה שיש לך בצוות עובד כמו עמנואל זו מתנה אדירה. אתמול הגאון הזה חסך לנו מעל עשרה מיליון דולר! רק בגלל רעיון מבריק שהעניק לצוות הפיתוח…"
ליעם הסתכל על מנחם בתדהמה והקפה כמעט נשפך לו מהיד. הוא ניסה לצנן את ההתלהבות של מנחם ואמר: "תשמע, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים? בכל זאת מה הסיכוי שבן אדם יחסוך לחברה עשרה מיליון דולר?"
"לא מגזים בכלל. אם היית אתמול בחדר הישיבות היית רואה בעצמך, אגב למה לא הגעת?" ליעם החסיר פעימה. יכול להיות שהייתה אתמול ישיבה ולא קראו לו בכלל להשתתף בה. אבל לעובד שלו, אבל לעמנואל העובד שלו כן קראו להגיע?
"לא יכולתי לבוא" שיקר ליעם למנחם והחליט שאם זה נכון, הוא חייב לעשות משהו באופן מידי, אחרת המשרה שלו תהיה בסכנה. לאחר בירור מול מנכ"ל החברה התברר לו שהמנכ"ל חשב שהנוכחות שלו, של ליעם, לא תהיה חשובה כל כך לישיבה בעוד נוכחותו של עמנואל ה'מבריק' הכרחית.
בימים הבאים החל ליעם לדבר עם עובדים אחרים ולצייר בעיניהם את עמנואל כאגואיסט שדואג אך ורק לעצמו. "מה?" היתמם ליעם בפני נחשון: "עמנואל לא הציע לך עזרה בפרויקט שלך? הרי על זה בדיוק ביקשתי ממנו לעבוד. ממש מוזר לי"…
כמובן שהדברים לא היו ולא נבראו, אולם ליעם ניצל את הטבע האנושי: להתרגז בקלות לפני שמבררים את העובדות. הדברים המקוממים של ליעם הספיקו בשביל להצית את אש הנקמה אצל נחשון שמיהר לספר לחבריו על המעשה הלא חברי של עמנואל
לאחר מכן הלך ליעם גם לאסף ולעברי ושאל אותם בתמימות מדוע לא באו לישיבה שהם הוזמנו אליה. "על מה אתה מדבר?" שאלו אותו השניים. "לא הבנתי, עמנואל לא הזמין אתכם לישיבה החשובה שאמרתי לו להזמין אתכם? טוב, כנראה שהוא שכח" וכך, עם הזמן, החל ליעם לסדוק את חומת המקצועיות שעמנואל בנה לו וצייר אותו בקרב חבריו כטיפוס שדואג אך ורק לעצמו ובעצם שוכח כל מיני דברים ומעגל פינות.
עמנואל התחיל להרגיש חוסר נוחות, והבחין בכל מיני פרצופים שעושים לו חבריו מהמשרד אך הוא לא הבין על מה ולמה. הוא תמיד השתדל לנהוג כלפיהם בהוגנות ובחברות. כמה שניסה להבין מדוע, הוא לא הצליח להבין מדוע הם מתייחסים אליו בצורה שכזאת?
אולם השיא היה כאשר ליעם החל להזמין את כל הצוות לישיבות חשובות ובכוונה שינה את תאריך ההזמנה של עמנואל ליום מאוחר יותר. לאחר מכן, נזף בעמנואל לפני כולם ושאל אותו: "עמנואל, אני לא יודע מה קרה לך, אבל אתה חייב להיות יותר מסודר. לא יכול להיות שאנחנו עושים ישיבה ואתה לא מגיע…"
עמנואל הנבוך לא ידע מה לענות על האשמה הזאת. הרי הוא בודק אלף פעם ביומן שלו ומעבר לכך יש לו התראה במכשיר הנייד שהוא מקבל מהיומן שלו במחשב. איך זה יכול להיות שהוא פספס את הישיבה?
וכך, המשיך ליעם להתעלל נפשית בעמנואל בדרכים שונות ומגוונות. קנאתו של ליעם רק התעצמה, הוא הרגיש שהוא חייב לגרום לפיטוריו של עמנואל מהחברה, כדי לדאוג לעצמו.
באחד הימים התקיימה ישיבה חשובה ביותר של ההנהלה הבכירה כאשר לישיבה הזו הגיעו גם אורחים מבחוץ. עמנואל בנה מצגת במשך חודש שלם והוא היה אמור להציג אותה במהלך הישיבה הזו.
במשך החודש הזה מעל שלושה אנשי הנהלה בכירים ניגשו לעמנואל, טפחו לו על השכם ואמרו לו כמה שהם סומכים עליו וכמה שהם בטוחים ביכולותיו להזניק את החברה קדימה באמצעות המצגת שלו. עמנואל הרגיש שזאת ההזדמנות שלו לתקן את שמו שנהרס בשיטתיות על ידי ליעם.
אולם בדיוק להזדמנות הזו חיכה גם ליעם. הוא ידע שאם יצליח לגרום לכך שעמנואל לא יגיע לישיבה, הנזק עבור עמנואל יהיה כל כך גדול עד שהוא לבטח יפוטר מהחברה. לשם כך הוא תכנן את הדברים שרק הוא, כבוס הישיר של עמנואל אחראי על ההזמנה של עמנואל לאירוע המדובר.
מאחר שמדובר באירוע חשוב במיוחד ההזמנה לאירוע יוצאת מטעם הנהלת החברה לכלל העובדים הרלוונטיים, אולם ליעם ביקש מחבר שלו, מתכנת וותיק שיפרוץ את קוד ההזמנה האישית והממוחשבת וישנה את המיקום ספציפית עבור ההזמנה של עמנואל.
אלא שעמנואל, שכבר לא היה תמים והבין עם מי יש לו עסק, לא התכוון לסמוך על ההזמנה שקיבל מליעם ודאג לפנות גם לאנשים נוספים ובכירים בחברה כדי להצליב מידע ולוודא שכל פרטי ההגעה והזמן נכונים.
ביום הכנס הגדול, שכח ליעם שאחרי שהוא פרץ את הקוד של ההזמנה הממוחשבת, המיקום השגוי נשאר גם אצלו במכשיר הנייד במקום המיקום הנכון והאמיתי שההנהלה שלחה.
מאחר שהשעה שנקבעה הייתה חמש בערב, שעת העומס הגדולה ביותר של המכוניות שנוסעות לתל אביב, ליעם לא שם לב בכלל שהמערכת הניווט ברכב מובילה אותו לכיוון הרצליה פיתוח, הכתובת המזויפת שנשלחה לעמנואל.
כעבור רבע שעה מפתיחת הכנס קיבל ליעם טלפון בהול ממנחם סמנכ"ל הכספים ששאל אותו: "איפה אתה? כולם מחכים לך? למה אתה לא מגיע?"
רק אז ליעם שם לב, שהוא נפל בפח שרצה לטמון לעמנואל ובמקום להגיע לכתובת הנכונה הוא הגיע לכתובת המזויפת שהוא כתב לעמנואל.
עמנואל שהשיג מחבריו את כל פרטי ההזמנה המקורית הגיע כמובן לארוע. המצגת שהעביר הייתה מאלפת וכולם דיברו בערב הזה על התרומה הייחודית שעמנואל נתן לחברה בעזרת המצגת שלו. ועד כמה חבל שהבוס הישיר שלו, ליעם, לא הצליח להגיע לאירוע בשביל לראות את זה בעצמו.
היחיד שכן שם לב לעובדה שליעם לא נמצא והיה חשוב לו לברר מדוע הוא לא הגיע היה מנכ"ל החברה, שערך בירור עם עמנואל ומנחם סמנכ"ל הכספים. כאשר עמנואל הראה לו את ההזמנה המזויפת שקיבל מליעם, כעס המנכ"ל וכבר למחרת נחתה בתיבת המייל של ליעם הודעה לשימוע לפני פיטורים, שם הודיע לו המנכ"ל על פיטוריו וטרח להדגיש לו שבכוונתו למנות את עמנואל למנהל הפרויקטים של החברה…
קנאה היא רגש שלילי והרסני, והיא מהדברים שעליהם אמרו חכמינו ש"מוציאים את האדם מן העולם". כאשר אדם מקנא הוא מבקש לשבש את המציאות כדי שתפעל לטובתו, והוא עושה פעולות שליליות שפוגעות באחרים. אולם בסופו של דבר מי שנפגע יותר מכל הוא האדם שמקנא. הוא גם לא נהנה מהמציאות שהוא נמצא בה וגם משלם את המחיר על מעשיו השליליים.
