הדרך לניצחון

מבט אל החיים

העשן הכחלחל הסתחרר בחלל העצום של הטרקלין המפואר. הסולטן מחמד דרוויש אבן עייאש עצם את עיניו ושאף עמוקות מן הנרגילה שעיטורים ופיתוחים עדינים שורטטו ביד אמן לאורכה. "יא מוסטפה, אני חייב לטכס עצה", אמר הסולטן, כשקולו עמום מהעשן הסמיך.
ג'עפר, היועץ הסולטני שזיהה את מצב רוחו הקדורני של שליטו, שתק והמתין למוצא פיו בעיניים אפלות ומצח מכווץ. הסולטן הניח את שרביטו והמשיך: "בעוד כחודש יגיעו הנה שליחיו של חאן באבא, השליט הברברי של אזור הרי האורל וידרשו ממני להפסיק את התקדמות הצבא הסולטני אל תוך יבשת אסיה".

"ובכן", שבר ג'עפר את שתיקתו בקול רך ומאנפף, "האם אין בכוחו של הצבא הסולטני לגבור על הפראים הבורים הללו?". הסולטן העביר את שרביטו מיד ליד בתנועה עצבנית וענה: "אין ספק שעוצמתו של הצבא שלנו חזקה פי כמה, אך בין רכסי ההרים המפותלים ובמזג אוויר סוער ומושלג, אני חושש מאוד שבמצב הזה ידם של הברברים על העליונה".
ג'עפר הבריש את שפמו השמנוני והפליג במחשבות, עד שניצוץ מרצד נדלק בעיניו: "יש לי רעיון מצוין!" הכריז ושטח את תכניתו בפני הסולטן, שחיוך רחב התפשט על פניו כאשר הבין את התוכנית.

חודש לאחר מכן הופיעו אנשיו של חאן באבא בשערי קונסטנטינופול. הם היו פראים עצומים שהתנשאו לגובה של מעל 2 מטר ועטו שכמיות פרווה גסות שנראו תלושות מהאקלים המזרח תיכוני הלח. שליחי הסולטן הובילו אותם בכרכרות משוריינות אל הארמון המרהיב לפגישה עם הסולטן אבן עייאש. כאשר נכנסו אל חדר הכס, המתין להם הסולטן, שרוע על מרבד כריות משי צבעוניות ובירך אותם לשלום. צמד הפראים נהמו בתגובה, אחד מהם הוציא איגרת קלף ממותניית העור שלו בתנועה שהקפיצה את השומרים לעמדות קרב.

כאשר נרגעו הרוחות, הברברי הכריז בקול צרוד וגרוני: "בשם המנהיג המכובד של חבל אורל, שומר הסף של אסיה, חאן באבא ירום הודו. אני דורש מהצבא הסולטני לעצור את התקדמותו אל תוך היבשת ברגע זה. צעדים נוספים ייחשבו לפעולות אגרסיביות ויגרמו לפעולות נגד – שאת אחריתן אין לצפות". הוא סיים את דבריו, גלל את המגילה והעלים אותה בחיקו בתנועה חדה.
דממה צורמת השתררה בחדר הכס ורק רחש הגחלים הלוחשות מעל גבי הנרגילה נשמע בבירור. הסולטן אסף את זקנו, המהם קלות ולבסוף אמר: "מסרו לחאן באבא שאני מכבד את בקשתו, לא נמשיך אל תוך היבשת".

הברברים קדו בתנועה כמעט בלתי מורגשת ופנו לשוב על עקבותיהם. אך הסולטן הרים את ידו בתנועת 'עצור' וביקש מהם להמתין: "מסורת הכנסת האורחים שלנו מחייבת אותנו לכבד אתכם כאורחי הסולטן, המתינו נא בטרם תשובו לביתכם. הברברים ניסו להתנגד, אך עד מהרה פסעו משרתים עטופים בלבן ופרשו לנגד עיני הברברים גלימות טקס חגיגיות מעוטרות בחרוזים צבעוניים בעבודת יד. "עליכם לעזוב את העיר בבגדים שהענקנו לכם…" הורה הסולטן.

הברברים חשבו שבכך תם הטקס, אך הסולטן המשיך להפתיע: "כחלק מהמסורת עלינו להחליף כישורים, כלומר אנו נלמד אתכם ידע שעובר מאב לבן בעם שלנו ותמורתו אתם תלמדו אותנו ידע ייחודי משלכם". הברברים שכבר מאוד רצו לחזור אל חאן באבא, נעתרו לבקשת הסולטן שהסכים ליישר קו עם חאן באבא, ולמדו כיצד לעטוף את ראשם בסגנון הסולטנות. בתמורה הם שיתפו את הנוכחים בסוד שלהם לטיפוס על עצים בקלות. הם השתמשו בשרף דביק שנכתש ועורבב באבקה ועובד למעין משחה סמיכה שנמרחה על כפות הידיים והרגליים.

לאחר שהברברים וסוסיהם התרחקו מן העיר, הסולטן כינס את מפקדי הצבא לחדר המלחמה, פרס את המפה ופקד עליהם: "זו ההזדמנות שלנו לתקוף בכל הכוח, ארגנו עכשיו את השלישים, הגדודים והתותחנים, קדימה להסתער!" המפקדים הביטו בו מבולבלים: "הלא אתה אמרת שאין לנו סיכוי מול הברברים בתנאי החורף וההרים…"
הסולטן חייך וספק את כפיו: "בזכות היועץ הסולטני ניצחוננו בקרב מובטח במהירות!" הסולטן שיתף אותם בפרטי התוכנית הסודית ודרבן אותם לדהור עד הניצחון, "עד שדגל הסולטנות יונף מעל פסגת רכס הרי האורל" הוא צעק ונעץ את חרבו הארוכה בלב המפה.

העוצמה הסולטנית אכן לא השאירה הרבה סיכוי לצבאות הברברים שסבלו מציוד לקוי וחוסר ארגון משווע. לוחמת הגרילה שלהם שבדרך כלל פיצתה על כך ואף הביאה להם ניצחונות גדולים על צבאות ואימפריות אחרות, לא עמדה להם הפעם והם ניגפו בכל החזיתות.
כאשר פסע הסולטן מחמד דרוויש אבן עייאש על סוסו השחור האציל אל תוך האוהל של חאן באבא. הלה נפל לרגליו באימה ופחד והתחנן לרחמיו: "איך הצלחת לעשות את זה?" שאל בראש מורכן.
הסולטן חייך וסלסל בשפמו: "כאשר הענקנו לשליחיך בגדי פאר, אספנו את בגדי הפרווה שלהם ולמדנו כיצד אתם מתגוננים מן הקור. כאשר הבנו איך אתם נצמדים לעצים וסלעים כל כך טוב, פיתחנו חומר שממיס את השרף וציידנו כל חייל בנאדות מלאים ממנו שאפשר להשליך מרחוק". חאן באבא הליט את פניו בידיו והבין שצמד אנשים הביאו במו ידיהם את קריסתה של שושלת הברברים המפוארת שלו…

***

חז"ל מלמדים אותנו ש"כל המוסיף גורע". לעיתים נראה לאדם שלעשות מעבר למה שמתבקש ממנו זה דבר חיובי. אבל בכל הקשור לתורה ולמצוות עלינו ללמוד להיצמד להוראות החכמה העליונה מתוך ענווה והכנעה, ולהשאיר את שיקול הדעת שלנו לתחומים שבהם הוא נדרש.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיפור הפרדה

מבט אל החיים

מבט במראה

מבט אל החיים

לחשוב מחוץ למגרסה

מבט אל החיים

בדרך אליך  

מבט אל החיים

לחלום למרחקים

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'