מודעה גדולה וחגיגית בישרה בפתחו של בית הכנסת בישוב, שעשרת הראשונים שייקחו על עצמם לקרוא את כל הזוהר הקדוש ולסיים אותו בתוך חודש, יקבלו מלגה מיוחדת על סך אלף דולר. הידיעה התפשטה במהירות וכבר באותו היום היו עשרה נרשמים שקיבלו הבטחה מראובן גבאי בית הכנסת לקבל את הכסף בסוף החודש. אבל לאחר שהם סיימו את הזוהר בזמן וציפו לקבל את הכסף, סיפר להם ראובן שהנדיב שהתחייב עושה בעיות עם התשלום ולבסוף נתן לכל אחד מהם רק חמש מאות דולר במקום הסכום שהובטח. הם תבעו מראובן את הסכום במלואו, אבל ראובן טוען: "אני הייתי תלוי בנדיב שתרם את הכסף, מה אני אעשה שהוא הביא רק 500 דולר?" מי לדעתכם חייב בתשלום היתרה, הנדיב שהתחייב או ראובן ששם את המודעה. או שבכלל שניהם פטורים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ב סעיף א' והחילוק בדין אם אמר 'שכרכם עליי'.
תשובה לשאלה "משלוח הפוך" (שאלה מס' 731)
תקציר השאלה השבועית: רובי ושימי היו חברים שנים ארוכות עד שהסתכסכו, בפורים החליט רובי לנקום בחברו שימי ושלח לו משלוח מנות מכובד שבתוכו היה מכתב מלא בנאצות וביזיונות. יוסי, השליח שנשלח למסור את משלוח המנות, הסתקרן ופתח את המכתב ונבהל לקרוא את תוכנו, הוא החליט לכתוב מכתב חדש מלא בדברי שבח והתנצלויות על העבר. שימי שקיבל את המשלוח, כמובן סלח מייד והחזיר משלוח מכובד עם בקשת סליחה מצידו, מה שגרם לשני הצדדים להתפייס. לאחר פורים כשנודע מה עשה יוסי השליח, שאל רובי את הרב האם הוא יצא ידי חובת משלוח מנות במשלוח ששלח לשימי, מכיוון שכוונת המשלוח הייתה ההיפך הגמור ממטרת מצוות 'משלוח מנות'. מה לדעתכם השיב לו הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן תרצ"ה סעיף ד' והפוסקים על המקום בדין טעמי מצוות משלוח מנות. סימן ס' בדין: 'מצוות צריכות כוונה'.
תשובה בקצרה: רובי יצא ידי חובת מצוות 'משלוח מנות' גם במידה והמשלוח היה מגיע עם המכתב המקורי.
תשובה בהרחבה: במצוות 'משלוח מנות' מצאנו שתי טעמים עיקריים לקיום המצווה. א') כדי שיהיה לכל אחד מה לאכול בסעודת פורים (תרומת הדשן). ב') כדי להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות (בעל 'מנות הלוי'). ולכן היה מקום לבוא ולומר שמכיוון שהביא דברי מאכל ויש לשימי מה לאכול ממה ששלח לו רובי, יצא ידי חובת 'משלוח מנות' ואילו לפי הטעם השני הוא לא יצא ידי חובת מצוות 'משלוח מנות'.
אבל האמת שנראה במקרה שלנו, שאכן רובי יצא ידי חובה לכל הדעות אפילו במקרה שיוסי השליח לא היה מחליף את המכתב, וזאת מכיוון שיש לחלק בין קיום המצווה עצמה לבין טעמי המצווה. והמציאות במקרה שלנו, שאכן רובי קיים את מצוות 'משלוח מנות' לפי כל כללי המצווה, ולגבי העובדה שהוא צירף מכתב שמלא עלבונות וביזיונות זה פגם בטעם המצווה ולא בעצם קיום המצווה עצמה, מכיוון שהיא עצמה מצד הדין התקיימה במלואה.
דוגמא לכך אפשר לראות בטעם מצוות הנחת תפילין, שבה חז"ל לימדו אותנו שטעם המצווה הוא כדי לזכור את הניסים והנפלאות שנעשו לנו על ידי הבורא ובשביל שנשעבד את הלב והמוח שלנו לבורא. וכי אדם שקיים את מצוות הנחת תפילין ללא שהתכוון לטעמים הללו, לא יצא ידי חובת הנחת תפילין? אלא שבוודאי יצא ידי חובת המצווה עצמה ואם לא עשה אותה לפי הטעמים שהתבארו פגם בטעמי המצווה, אבל לא בחובת קיום המצווה עצמה.
