רוצים לדעת את האמת על מה שקורה?
אחרית הימים, נעים להכיר. ואולי בעצם כרגע לא כל כך נעים פה במרחב… יש קצת טילים, אזעקות, מלחמה אמיתית בדרום, הרוגים, פצועים והלומי קרב. מלחמה אמיתית לגמרי! והמון איומים ברקע, מצפון – חיזבאללה וסוריה, מצפון־מזרח – איראן המושכת בחוטים וגם בחות’ים שמאיימים עלינו בתימן שמדרום. והלב חושש, דואג, מפחד ובוודאי לא ממש רגוע.
אז מה, אחרית הימים עכשיו?! למי יש זמן באמצע כל הבלגן למשיח?! הכול פה נראה שבור ומקולקל, השטיח האדום גם ממש לא מוכן בשבילו.
*
“שלושה דברים באים בהיסח הדעת”, אמרו חכמינו – “עקרב, מציאה ומשיח”. הם תמיד באים בהפתעה. הם לא דופקים לפני כן בדלת. גם הנוח’בה לא…
אנחנו לא באמת מוכנים לאחרית הימים, כי זה בדיוק הקטע של אחרית הימים – לתפוס אותך לא מוכן ולצעוק לך באוזן בקולות הכי ברורים שיכולים להיות ש”הגיע זמן גאולתכם”, ואם לא תתעורר עכשיו – אז אימתי?!
זה כל הקטע עם שופרו של משיח. זה מין קול כזה חזק שתופס אותך בבטן הרכה ולא מרפה. זהו קול שאומר שמה שהיה כבר לא יהיה, והגיע הזמן לעזוב את כל השטויות ולהשתפר על החיים שלך (שופר… שיפור… כן?)
והקול הזה מהדהד חזק מכל כיוון. הוא מחריש אוזניים. גם חירש מלידה כבר יכול לשמוע את הקול המכריז שהמשחק נגמר. סדר אלוקי חדש עכשיו.
כולם כבר יודעים שצריך לעשות כאן סדר מחדש. שהכול התבלבל והתערבב עד שאין לנו כבר מושג מי אנחנו באמת ומה הזהות שלנו, מה זה באמת אומר להיות יהודי, ואיזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם בשביל היהדות שלנו.
*
המלחמה היא לא בין חמאס לישראל, לא בין מוסלמים ליהודים ולא בין ערבים למערביים. לא על זה ולא בשביל זה נלחמים. אדמה לא באמת מעניינת אף אחד ובוודאי שלא טובת האזרחים על פני האדמה הזו.
המלחמה היא המאבק בין הרוע המוחלט לבין הטוב המוחלט. בין החושך הכי סמיך והכי אפל, לבין האור הזך הטהור והבהיר ביותר שאפשר לדמיין.
טוב או רע? זו השאלה.
המציאות מציבה לנו את השאלה הזו כמראה לפרצוף וכמעט לא מותירה לנו שטח אפור.
אתה בוחר בחיים, בטוב, באהבה, באחדות, בשלום, באמת?
או שאתה בוחר במוות?
אתה תומך בעמלק או שאתה תומך בישראל?
*
אי אפשר עוד לגמגם במלחמה הזו על הבית, שנכפתה עלינו כמו עקיצת עקרב, אבל גם כמו מציאה, כי יש לנו הזכות למצוא את עצמנו מחדש ולהגדיר באופן חד, ברור ובלתי־משתמע לשני פנים: האם אני שייך לכוחות הטוב או לכוחות הרע?
כמו זעקתו של אליהו הנביא בהר הכרמל מול מאות נביאי בעל ‘נאורים’ ועם מערכת תקשורת ויחסי ציבור משומנת הממומנת על ידי הקופה הציבורית, הגיע הזמן שלנו לצעוק לעצמנו ולעם שבשדות בקול גדול: “עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?”
אתה שייך לכוחות הטוב או חלילה – יש לך עוד איזה ספק מי באמת מייצג את הטוב המוחלט?
איזה עוד עם בעולם נושא בשורת טוב במסירות שלא תתואר כבר שלושת אלפים שנה, ועומד בכל דור ודור מול מי שעומדים עלינו לכלותינו, ועדיין הקב”ה מצילו? והעם הזה שוב ושוב נופל וקם נופל וקם ולא מתייאש בדרך הארוכה. איזה עוד עם?!
*
משיח מגיע בהיסח הדעת. בדיוק ככה הוא מתקרב. המציאות דוחקת אותנו לפינה, ובקרוב ממש נצטרך לפרוע את השטר שעליו אנחנו מכריזים שוב ושוב: “אני מאמין בביאת המשיח בכל יום שיבוא”.
אתה מאמין בכל יום שיבוא? או שחלילה אתה רוצה שיבוא מחר, בעוד יומיים, כדי שתספיק להחליט אם הוא מסתדר עם האג’נדה שלך, אם הוא מהאנ”ש הנכון לך, ואם הוא יושב לך טוב עם שאר התוכניות בחיים עכשיו?!
*
אין לנו זמן לאבד את הזמן. כבר מזמן אין לנו… עכשיו עוד יותר, כי ממש הגיע הזמן.
הגיע הזמן לקחת את עצמנו בידיים ולהבין שהמציאות היא אנחנו. אף אחד אחר לא יעשה את העבודה בשבילנו. גם משיח הוא רק משיח, הוא לא קוסם, הוא לא יכול להזיז את מי שלא רוצה לזוז. ומי שרוצה כבר לזוז מהחושך הסמיך שנתקענו בתוכו אלפיים שנה, ולהתחיל לנוע לכיוון האור, ושזה יקרה כמה שיותר מהר כאן ועכשיו, צריך להזיז את עצמו ממש מהר, כי החיים קורים עכשיו, והם באחריות שלנו.
לעשות כל מה שאפשר לעשות כאן כדי להתחבר אל הטוב ואל מה שטוב ורק אל מה שטוב. ולהתרחק מכל מה שרע ומה שמריח רע.
*
טוב הוא משהו פשוט ובסיסי מאוד, שכל אדם יכול להבין. זה כל מה ששייך לאחדות ולאהבה.
אחדות היא ההבנה שהכול כאן אחד, ותפקידנו להתאחד ולהאיר באור “ה’ אחד ושמו אחד”, שזה אומר שעלינו למצוא את הדרך לעבוד יחד למען מטרה משותפת, ולעשות הכול כדי למצוא את הדרך הזו.
ו’אהבה’ היא “ואהבת את ה’ אלוקיך”, “ואהבת לרעך כמוך”, שנובעים מהבנת האחדות שבבסיס המציאות שלנו. באנו לאהוב. באנו להתחבר. באנו כדי לבנות עולם של טוב ביחד. בנתינה, בהשפעה, בחסד…
כל מה שנכנס לקטגוריה זו שייך לזירה המוארת של המציאות. ובתנאי שזה לא נובע ממקום אגואיסטי ורצון להפיק רווח אישי כלשהו, אלא מתוך יראת שמיים ורצון אמיתי לראות עולם מתוקן במלכות ש־ד־י, עולם שבו כל בני בשר יכירו וידעו שהשם אחד ושמו אחד, ושאין עוד מלבדו.
*
נזכור שאנחנו עם שמהותו טוב וניתנה לנו תורה של טוב, בשביל שנעשה כאן את הטוב.
כל אחד מאיתנו ישמש דוגמה טובה לסביבה הקרובה והרחוקה שלו, עד שנהפוך כולנו יחד לאור גדול לעצמנו ולעולם כולו.
ואז נהיה גאולים. במהרה בימינו אמן.
הדקו חגורות. החזיקו חזק. ההפלגה לאחרית הימים יצאה לדרך. אין דרך חזור!
