הזמן לסלוח

מבט אל החיים

הינדי היה זקן מתבודד שהתגורר בבקתה האחרונה של הכפר, זאת שהייתה סמוכה ליער. מרחק רב היה בין הבקתה של הינדי לבין הבית שלפניו, בגלל הסמיכות ליער שבו שכנו דובים וחיות טורפות. אבל עבור הינדי היער היה מקום מושלם לטיוליו ובכל פעם שהיה יוצא לסיבוב היה מעמיק יותר ויותר בין שבילי היער.

את מחייתו מצא הינדי משדה קטן שהיה ליד הבקתה שלו. שם בכל שנה הוא זרע מין אחר של ירקות למחייתו וכך מצא בקושי את פרנסתו. השנים חלפו, וכאבי הגב שתקפו את הינדי והלכו והתעצמו עם הזמן, הקשו עליו לזרוע את השדה שלו כדי למצוא את פרנסתו. הוא חשב רבות כיצד הוא יוכל לזרוע את שדהו השנה – עד שנפל בראשו רעיון מגוחך ומפחיד כאחד – הוא ייכנס לעומק היער, למערתו של ג'וצי, הנווד הזקן שמתגורר בגפו בעובי היער, ויבקש ממנו לבוא ולסייע לו בעבודת האדמה.

ג'וצי היה נווד שאת פרנסתו מצא מציד. המראה שלו היה מפחיד ומרתיע כיוון שבמהלך מגוריו במעמקי היער הוא היה נראה כחיה. ראשו היה פרוע, ובלויי סחבות היו על גופו. הוא כבר הכיר היטב את הינדי משיטוטיו הארוכים במעמקי היער. אבל באותו יום הגיע הינדי, התייצב לפניו ואמר: "למה לך לרוץ ולחפש לעצמך טרף חיות קטנות כדי למצוא אוכל? או לגנוב דבש מכוורות דבורים? בוא נהיה שותפים וננהל משק משותף, תעזור לי לעבד את האדמה ונתחלק ביבול בשווה!"

ג'וצי חשב לרגע ומייד הסכים, אבל שאל: "כיצד נתחלק ביבול של האדמה?" הינדי הנהן בראשו ואמר: "הו, זאת לא בעיה! תיקח אתה את כל מה שצומח מעל פני האדמה, ואני אקח את כל השורשים".

ג'וצי הסכים וכבר למחרת הוא התייצב בשדהו של הינדי. השניים עבדו קשה וזרעו לפת. הם השקו את השדה עד שצמחה לפת יפה. הם סיקלו את השדה מאבנים, טרחו להשקות ולגדר את השדה. לפני שהגיע האסיף הזכיר הינדי לג'וצי: "אתה זוכר שלפי ההסכם בינינו, אתה תיקח את כל מה שנמצא מעל פני האדמה?" ג'וצי הנהן בראשו, והינדי החל להוריד את כל העלים והגבעולים ונתן אותם לג'וצי. הלה הביט בהם בבלבול וחיפש את הירקות המובטחים. להפתעתו החל הינדי להתכופף ולהוציא את הלפת מתוך האדמה. ג'וצי הביט בו מבולבל והבין שהינדי רימה אותו. הוא הביט שוב בגבעולים שבידיו וניסה לאכול מהם, אך ללא הצלחה.

ג'וצי חזר רעב למערה שלו במעמקי היער. הוא הבין את התרגיל שעשה לו הינדי והבטיח לעצמו שלא יחזור על הטעות הזאת שוב לעולם.
בקיץ הבא שוב נראתה דמותו של הינדי בפתח המערה של ג'וצי. גם הפעם הוא חזר על ההצעה שלו כמו בפעם הקודמת, אלא שהפעם אמר ג'וצי: "אני מוכן גם השנה לבוא ולעבוד איתך כדי לסייע לך בעבודת האדמה, אבל הפעם התנאי שלי שונה: אתה תיקח את כל מה שצומח מעל הקרקע, והפעם אני אקח את השורשים".

"מקובל!" הסכים הינדי והשניים החלו לעבד את האדמה. אלא שהפעם בחר הינדי לזרוע באדמתו חיטה, במקום הלפת שזרע בשנה שעברה. השניים החלו לחרוש, לזרוע, להשקות ולסקל, ובסיומה של השנה, כפי שהם סיכמו ביניהם, הלך הינדי וקצר את כל שיבולי החיטה כשהוא משאיר לג'וצי את שורשי החיטה. ג'וצי ניסה לאכול אותם ללא הצלחה, עד שהבין שגם הפעם הערים עליו הינדי והשאיר אותו רעב במשך כל החורף.

ביום שלמחרת עשה הינדי תנועה לא נכונה, נפל ורגלו נשברה. נכונו לו חודשי החלמה ארוכים והוא ידע שהוא לא יוכל לחזור ולעבד את האדמה בקרוב, אבל מה הוא יעשה? הוא שוב יפנה לעזרתו של ג'וצי? הלה כבר הבין שהינדי הערים עליו פעמיים ולא ישתף איתו פעולה.

במשך יומיים הוא צלע ברחבי הבית כאוב ומיוסר, הרהורי חרטה תקפו אותו על טיפשותו. במקום לשמור את עזרתו של ג'וצי לימים הבאים ולעת זקנה, הוא בחר לאבד את העזרה היחידה שהייתה לו בשביל כמה גרגירי חיטה או לפת. הינדי החליט להתאמץ למרות הקשיים הגדולים שלו. הוא טחן את החיטה לקמח, לש בצק ואפה ממנו כמה כיכרות לחם גדולות וריחניות. לאחר מכן עלה על העגלה שלו ודידה את דרכו בקושי למעמקי היער לעבר מערתו של ג'וצי. אבל מייד כשהגיע לשם המתין לו ג'וצי בתנוחה לוחמנית וקרא לעברו: "לך מכאן, רמאי שכמותך! בגללך נשארתי רעב במשך כל החורף!"

"אני מבקש את סליחתך, ידידי!" אמר הינדי בדמעות. "כאות סליחה, אני רוצה שתיקח ממני את כיכרות הלחם שהבאתי עבורך. אני מבטיח שלא אעשה לך זאת שוב לעולם!"

ג'וצי שהיה רעב, הריח את ריח הלחם הטרי והנהן בראשו בהסכמה. הוא התיישב לצידו של הינדי ואמר: "אני מבין שכעת הסליחה שלך היא אמיתית ונובעת ממעמקי הלב, אבל חבל שהיית צריך לשבור את הרגל כדי שתגיע למעמקי היער כדי לבקש סליחה. אילו היית מעניק לי את מה שמגיע לי ביושר, אני כחבר נאמן הייתי הראשון שמתייצב לצידך בשעת קושי ועוזר לך".

"אני מבקש את סליחתך!" אמר הינדי כשעיניו מוצפות בדמעות. "אני כבר למדתי את הלקח שלי, האם אתה סולח לי?" ג'וצי הנהן בראשו, ורק שאריות הלחם הטרי שנשארו על גזע העץ המבוקע שליד המערה הראו את סעודת הסליחה שהשכינה את השלום ביניהם.

 

יום הכיפורים הוא הזמן שנקבע לאחר יום הדין – ראש השנה, שבו אנו יכולים לשוב בתשובה שלמה על כל העברות שלנו במשך כל השנה. חשוב לנצל את היום הזה, כדי שלא נצטרך ללמוד בדרך הקשה שיכולנו לשנות את גזר הדין באמצעות חרטה, וידוי, קבלה לעתיד ועשיית תשובה במהלך יום הכיפורים, מכיוון שאנחנו יכולים לשנות את גזר הדין לטובה ולהיחתם לשנה טובה ומבורכת, מלאה בבריאות אושר ושמחה.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיפור הפרדה

מבט אל החיים

מבט במראה

מבט אל החיים

לחשוב מחוץ למגרסה

מבט אל החיים

בדרך אליך  

מבט אל החיים

לחלום למרחקים

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'