שלמה התפלל בכותל תפילת שחרית של שבת קודש, אלא שקרה לו משהו לא נעים… הוא הניח את הטלית שלו עם העטרה מכסף על הכיסא והלך לשירותים. כשחזר, גילה להפתעתו שהטלית נעלמה. חברו שישב לידו, ציין בפניו שמישהו ביקש את הטלית עבור ברכת כוהנים, והוא, בחוסר תשומת לב, נתן לו את הטלית. אלא שלבסוף התברר שזה היה נוכל שגנב את הטלית בגלל העטרה מכסף. האם לדעתכם החבר חייב לשלם על הטלית?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: 'קצות החושן' סימן שמ"א סעיף קטן ב' וב'נתיבות המשפט' סעיף קטן ז' במילים: 'מוסר ממון חברו'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ח סעיף ב'.
תשובה לשאלה 'השקעה בלתי צפויה' (שאלה מס' 797)
תקציר השאלה השבועית: אריאל השקיע אצל חברו נחמיה סכום של כחצי מיליון שקלים וביקש ממנו להשקיע את כספו בנדל"ן באזור חיפה, בתמורה לאחוזים שנחמיה יקבל מהרווחים. נחמיה לקח את הכסף, אבל השקיע אותו בקרקעות בגדרה. כעבור שנה עלו מחירי הקרקעות בגדרה בעשרות אחוזים, ואילו הקרקעות בחיפה עלו באחוזים בודדים בלבד. אריאל, ששמע על ההשקעה המוצלחת של נחמיה בגדרה, דרש ממנו את הרווחים. אבל נחמיה היה מוכן להחזיר לו רק את הקרן בתוספת האחוזים הבודדים שהיה מרוויח אילו היה משקיע באזור חיפה. "אני לקחתי את הכסף והשקעתי בלי הסכמתך בגדרה, כעת אני מחזיר לך את הגזלה בתוספת פיצוי, אבל אני לא צריך לתת לך את כל הרווח!" טען נחמיה. ואילו אריאל התעקש לקבל את כל הרווחים ולתת לנחמיה אחוזים בלבד כמו שסיכמו מראש, בטענה שלא משנה היכן בוצעה ההשקעה. מי צריך לקבל את הרווחים?
תשובה בקצרה: אריאל ונחמיה יתחלקו ברווחים בהתאם למה שקבעו ביניהם מלכתחילה.
תשובה בהרחבה: אף שהתשובה נראית פשוטה, כיוון שהכסף שייך לאריאל הרי שהרווחים הם שלו ולא של נחמיה. אבל התשובה לשאלה הזאת קשורה למחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה המובאת בגמרא – האם 'שינוי' קונה או לא. וכעת נבאר את הדברים: 'שינוי' הוא כאשר אדם או הגזלן מקבל חפץ כדי לעשות בו שימוש מסוים, והוא עושה משהו אחר שלא על פי דעת בעל הבית. לדעת רבי מאיר, השינוי שהתבצע בחפץ הוא קניין לכל דבר, וברגע שהוא שינה מדעתו של בעל הבית, מבחינה ממונית הוא הפך להיות הבעלים של החפץ ועליו להחזיר את ערכו של החפץ המקורי. אבל לדעת רבי יהודה, 'שינוי' אינו קונה, ועדיין החפץ נשאר ברשותו של בעל הבית. לאור המחלוקת הזאת, מסבירה הגמרא שתי דעות שונות שהובאו בברייתא בשאלה שדומה לשאלה שלנו: ראובן ביקש משמעון לקנות עבורו חיטים להשקעה והבטיח לו להתחלק איתו ברווחים, אבל שמעון קנה שעורים. דעה אחת בברייתא אומרת שהרווח שייך לשמעון, ששינה על דעת עצמו מדברי ראובן. ואילו הדעה השנייה בברייתא אומרת שעליהם לחלוק ברווחים.
לאחר שהבאנו למעלה את הדעות השונות של רבי יהודה ורבי מאיר, נוכל לומר שדעה אחת בברייתא סוברת כרבי מאיר ש'שינוי' קונה, ואילו הדעה השנייה סוברת כרבי יהודה ש'שינוי' אינו קונה.
אז מה הדין במקרה שלנו?
כיוון שנפסקה ההלכה כרבי יהודה, נאמר גם שאף שנחמיה שינה את ייעודו של הכסף והשקיע אותו בגדרה במקום בחיפה, הכסף לא הפך להיות שלו באמצעות מעשה השינוי, ולכן הרווחים שבאו כתוצאה מההשקעה צריכים להתחלק בינו לבין אריאל לפי ההסכם המקורי שנקבע ביניהם מראש, וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קע"ו סעיף י"א). חשוב לציין מראש שבמקרה שלא היה הסכם ברור לגבי חלוקת האחוזים ביניהם, אלא הוגדר סכום קבוע כתשלום עבור ההשקעה – כל הרווחים יהיו בבעלותו של אריאל, וכך נפסק להלכה. (סימן קפ"ג סעיף ה')
