"אֲבָל אוּלַי הַסִּבָּה שֶׁהַכַּדּוּר הַזֶּה מֻנָּח בְּדִיּוּק לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, זֶה כִּי ה' אוֹהֵב אוֹתָנוּ וְנָתַן לָנוּ מַתָּנָה?" מִיכַל שָׁאֲלָה, אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רָגוּעַ.
אָה, שָׁכַחְתִּי, אַתֶּם לֹא מְעֻדְכָּנִים. אֲנִי פָּשׁוּט אַתְחִיל לְסַפֵּר מָה קָרָה מֻקְדָּם יוֹתֵר הַיּוֹם:
זֶה הָיָה יוֹם רָגִיל, קְצָת מְעֻנָּן, בְּכָל זֹאת חֹרֶף. חָזַרְתִּי מֵהַלִּמּוּדִים, וּמַמָּשׁ עָמַדְתִּי לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, כְּשֶׁמִּיכַל אֲחוֹתִי חִכְּתָה לִי לְיַד הַדֶּלֶת וּדְבַר מָה מֻסְתָּר בְּיָדֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ.
"הַפְתָּעָה!" הִיא קָרְאָה לְעֶבְרִי בְּשִׂמְחָה, "טָאדָדָדה", הִיא הִכְרִיזָה נִרְגֶּשֶׁת וְשָׁלְפָה כַּדּוּרֶגֶל חָדָשׁ, מְנֻפָּח, אֲפִלּוּ עִם תָּוִית מְחִיר, "שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע וְתִשְׁעִים אֲגוֹרוֹת", הִקְרֵאתִי. "נָכוֹן מַגְנִיב?" מִיכַל שָׂמְחָה.
"תְּנִי לִי לְנַחֵשׁ", הִתְלַהַבְתִּי, "אַבָּא קָנָה אוֹתוֹ", נִחַשְׁתִּי.
"לֹא", עָנְתָה מִיכַל.
"אִמָּא?" נִסִּיתִי, "לֹא", מִיכַל עָנְתָה שׁוּב, "סַבָּא? הַדּוֹדִים?" נִסִּיתִי, "גַּם לֹא", מִיכַל חִיְּכָה בְּמִסְתּוֹרִיּוּת. "אָז מִי?" שָׁאַלְתִּי, מוּבָס.
"אַף אֶחָד", מִיכַל חִיְּכָה, "פָּשׁוּט הִגַּעְתִּי לַבַּיִת מִקֹּדֶם, וְהַכַּדּוּר הָיָה מֻנָּח כָּאן. נִרְאֶה לִי שֶׁה' אָהַב אוֹתָנוּ וְנָתַן לָנוּ בְּמַתָּנָה אֶת הַכַּדּוּר הַזֶּה".
"אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁאוּלַי לֹא", הִצְטַעַרְתִּי לְבָאֵס אוֹתָהּ, "הַכַּדּוּר לֹא שַׁיָּךְ לָנוּ, אוּלַי מִישֶׁהוּ אִבֵּד אוֹתוֹ", שִׁעַרְתִּי.
"וְאוּלַי לֹא?" מִיכַל הִתְעַקְּשָׁה, "אוּלַי מִישֶׁהוּ זָרַק אוֹתוֹ לַזֶּבֶל?"
"כַּדּוּר חָדָשׁ?" מֵאַנְתִּי לְהַאֲמִין, "וְחוּץ מִזֶּה, פַּח הַזֶּבֶל נִמְצָא בְּמוֹרַד הָרְחוֹב. אִם כְּבָר, הַכַּדּוּר הָיָה צָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל לְמַטָּה, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת לֹא לִהְיוֹת מֻנָּח כָּאן".
"אָז מָה אַתָּה מַצִּיעַ, רְאוּבֵן?" מִיכַל הִבִּיטָה בִּי מְעַט בְּעֶצֶב.
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתְּ קְצָת צוֹדֶקֶת", הִפְתַּעְתִּי אוֹתָהּ, "הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁאַתְּ צוֹדֶקֶת שֶׁה' אוֹהֵב אוֹתָנוּ וְהוּא נָתַן לָנוּ מַתָּנָה, אֲבָל לֹא אֶת הַכַּדּוּר". "אָז אֵיזוֹ מַתָּנָה?" מִיכַל הִסְתַּקְרְנָה, "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁה' נָתַן לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, לְהָשִׁיב אֶת הַכַּדּוּר לְמִי שֶׁאִבֵּד אוֹתוֹ. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא עָצוּב מְאֹד". "אָז מָה נַעֲשֶׂה?" שָׁאֲלָה מִיכַל, "אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁתָּכִינִי שִׁלְטֵי 'הֲשָׁבַת אֲבֵדָה' גְּדוֹלִים וְצִבְעוֹנִיִּים, וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם נִתְלֶה אוֹתָם בַּשְּׁכוּנָה", "מְעֻלֶּה", מִיכַל הִתְלַהֲבָה, "אֲבָל אַל תִּכְתְּבִי אֵיךְ הוּא נִרְאֶה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁמִּי שֶׁאִבֵּד אֶת הַכַּדּוּר יִתֵּן לָנוּ סִימָנִים וְיוֹכִיחַ שֶׁהַכַּדּוּר שַׁיָּךְ לוֹ", הִסְבַּרְתִּי, וּמִיכַל מִהֲרָה לַעֲלוֹת לַבַּיִת, שָׁם הִיא תּוֹצִיא אֶת הַטּוּשִׁים הַנְּדִירִים וְהַמְּיֻחָדִים שֶׁלָּהּ וְתָכִין אֶת מוֹדָעוֹת הַ'הֲשָׁבַת אֲבֵדָה' הֲכִי טוֹבוֹת בָּעוֹלָם…
כַּעֲבֹר שְׁעָתַיִם הָלַכְתִּי לְשַׂחֵק בְּמִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל.
נֶהֱנֵיתִי מְאֹד. הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי כִּמְעַט נִצְּחָה בַּמִּשְׂחָק. הָיְתָה אֲוִירָה כֵּיפִית מְאֹד, וּמַמָּשׁ שָׂמַחְתִּי. אֲבָל אָז הִבְחַנְתִּי בְּזָוִית עֵינַי בַּחֲבֵרִי לַכִּתָּה, מְנַשֶּׁה, שֶׁיָּשַׁב בַּצַּד וְהִבִּיט עָלֵינוּ מְשַׂחֲקִים, וְלֹא הָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא שָׂמֵחַ.
"מָה קוֹרֶה, מְנַשֶּׁה? הַכֹּל בְּסֵדֶר?" נִגַּשְׁתִּי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בִּידִידוּת. "לֹא בְּדִיּוּק", הוּא הֶחְלִיט לַעֲנוֹת, "הַהוֹרִים שֶׁלִּי קָנוּ לִי כַּדּוּר יָקָר, אֲבָל הוּא אָבַד לִי בַּבֹּקֶר", הוּא נִגֵּב דִּמְעָה סוֹרֶרֶת שֶׁהֵחֵלָּה לִזְלֹג מֵעֵינָיו, "לְמַעֲשֶׂה, תִּכְנַנְתִּי לְהַרְאוֹת לָכֶם אֶת הַכַּדּוּר בַּכִּתָּה, אֲבָל שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ, וְהוּא אָבַד לִי אֵיפְשֶׁהוּ בַּבֹּקֶר, וּבַצָּהֳרַיִם כְּבָר לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ, כַּנִּרְאֶה הוּא הִתְגַּלְגֵּל וְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ לָקַח אוֹתוֹ". מְנַשֶּׁה הָיָה מַמָּשׁ עָצוּב.
"נָכוֹן", אָמַרְתִּי, "מִישֶׁהוּ לָקַח אוֹתוֹ, אֲבָל הוּא גַּם יַחְזִיר לְךָ אֶת הַכַּדּוּר".
"מֵאֵיפֹה אַתָּה כָּל כָּךְ בָּטוּחַ?" מְנַשֶּׁה לֹא מִהֵר לְהִתְלַהֵב, "פָּשׁוּט מְאֹד", חִיַּכְתִּי וְהִנַּחְתִּי יָד עַל כְּתֵפוֹ, "אֲחוֹתִי וַאֲנִי מָצָאנוּ כַּדּוּר, עָלֶיךָ רַק לָתֵת סִימָנִים, וְאִם הוּא שֶׁלְּךָ, אוּכַל לְהָבִיא לְךָ אוֹתוֹ עוֹד הַיּוֹם". זִיק שֶׁל תִּקְוָה נִצַּת בְּעֵינֵי מְנַשֶּׁה. "הוּא עָלָה בְּעֵרֶךְ שִׁבְעִים שְׁקָלִים, הוּא בְּצֶבַע כָּחֹל, וְיֵשׁ עָלָיו מְשֻׁשֶּׁה בְּצֶבַע שָׁחֹר", הַהִתְלַהֲבוּת בָּקְעָה מִגְּרוֹנוֹ.
מְאֻחָר יוֹתֵר סִפַּרְתִּי לְמִיכַל מָה קָרָה. "וְאָז הָלַכְתִּי לַבַּיִת, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת הַכַּדּוּר", סִפַּרְתִּי לְמִיכַל. "אָז סְתָם הֵכַנְתִּי שִׁלְטֵי 'הֲשָׁבַת אֲבֵדָה'?" הִתְמַרְמְרָה מִיכַל. "מַמָּשׁ לֹא", הִרְגַּעְתִּי אוֹתָהּ, "ה' אוֹהֵב אוֹתָךְ מְאֹד, וְהוּא מַחְשִׁיב לָךְ אֶת קִיּוּם הַמִּצְוָה גַּם אִם לֹא הִסְפַּקְתָּ לִתְלוֹת אֶת הַשְּׁלָטִים, וַהֲכִי חָשׁוּב, עַכְשָׁו מְנַשֶּׁה שָׂמֵחַ מְאֹד בִּזְכוּתֵךְ".
