הכח שבפה

סיפור צעיר

כְּשֶׁמּוֹרֵה הַסְּפּוֹרְט נִכְנַס לַכִּתָּה נִהְיָה שֶׁקֶט מוֹפְתִי. רַק אִוְשַׁת כַּנְפֵי הַזְּבוּב נִשְׁמְעָה בַּחֲלַל הַכִּתָּה. "וּבְכֵן, בַּחוּרִים," אָמַר וְהִבִּיט עַל כֻּלָּנוּ. "בָּאתִי לְבַשֵּׂר לָכֶם, עַל פְּתִיחָתָהּ שֶׁל תַּחֲרוּת הָרִיצָה הַגְּדוֹלָה…"

"זֶה אַדִּיר!" קָרָאתִי, טָפַחְתִּי לְלִירוֹן עַל הַשֶּׁכֶם. הוּא הִתְקַפֵּל וְכֻלּוֹ הָיָה כָּאוּב, הוּא רָצָה לְהַחֲזִיר לִי מַכּוֹת. אֲבָל רַק קוֹלוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁשָּׁב לְסַפֵּר עַל פִּרְטֵי הַתַּחֲרוּת הִשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת הַמְּרִיבָה הַקְּטַנָּה שֶׁהֵחֵלָּה שׁוּב. לֹא בְּאַשְׁמָתִי, בֶּאֱמֶת. מָה, אָסוּר לָתֵת צַ'פְּחָה קְטַנָּה לְחָבֵר?

טוֹב, הָאֱמֶת שֶׁדִּבְּרוּ אִתִּי עַל זֶה. עַל הַצַּ'פְּחוֹת וְהַטְּפִיחוֹת וְהַלְּטִיפוֹת שֶׁלִּי. מִשּׁוּם מָה עַל אַף שֶׁכַּוָּנוֹתַי תָּמִיד טוֹבוֹת כֻּלָּן, הַתּוֹצָאוֹת בַּשֶּׁטַח לֹא מְסֻנְכְרָנוֹת אִתָּן. מָה הַכַּוָּנָה? הַכַּוָּנָה הִיא כְּמוֹ שֶׁקָּרָה כָּאן. נָתַתִּי צַ'פְּחָה לְלִירוֹן, הוּא חָשַׁב שֶׁנָּתַתִּי לוֹ כָּאפָה. בּוֹאוּ תּוֹדוּ שֶׁבֵּין כָּאפָה לְצַ'פְּחָה יֵשׁ הֶבְדֵּל. כָּאפָה הִיא הַכְרָזַת מִלְחָמָה.

לִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁאֲנִי רַק עוֹבֵר לְיַד יֶלֶד, וְהַיֶּלֶד הַזֶּה כְּבָר בָּטוּחַ שֶׁהִרְבַּצְתִּי לוֹ. וְאָז מִיָּד הוּא צוֹעֵק: "הַמּוֹרֶה, שׁוּב אֶבְיָתָר הַזֶּה מַרְבִּיץ!" וְהַמּוֹרֶה נֶאֱנָח וּמְטַפֵּל בַּבְּעָיָה. אֲנִי הַבְּעָיָה, כַּמּוּבָן. לֹא פָּשׁוּט לִי כָּכָה. מְאוֹד לֹא. כָּזֶה אֲנִי, כָּאֵלּוּ הֵם חַיַּי. שְׁמִי הוּא אֶבְיָתָר, כְּפִי שֶׁהֲבַנְתֶּם.

בְּכָל מִקְרֶה, הַמּוֹרֶה דִּבֵּר עַל הַתַּחֲרוּת, הִסְבִּיר אֶת הַכְּלָלִים, אָמַר שֶׁהִיא תִּהְיֶה בְּעוֹד חָדְשַׁיִם. "וְאַתֶּם…" סִיֵּם בַּחֲגִיגִיּוּת, "תִּתְאַמְּנוּ הֵיטֵב בַּזְּמַן הַזֶּה, אַל תְּאַכְזְבוּ אוֹתִי…"

נִתַּרְתִּי עַל מְקוֹמִי נִרְגָּשׁ. לֹא רָצִיתִי לְאַכְזֵב אוֹתוֹ. בְּמֹחִי הִצְטַיְּרָה תְּמוּנָה מַפְעִימָה: אֲנִי מְנַצֵּחַ, הַמְּנַהֵל מַגִּישׁ לִי אֶת גְּבִיעַ הַזָּהָב, וְכָל הַקָּהָל נֶעֱמָד עַל רַגְלָיו וּמֵרִיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת.

יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי סִכּוּיִים טוֹבִים לִזְכּוֹת. אֲנִי שְׁרִירִי, אַתְלֵטִי וְחָזָק. תָּמִיד בְּמִשְׂחֲקֵי רִיצָה וְכַדּוּרֶגֶל אֲנִי  מֵהַמּוֹבִילִים. הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֶת כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם מֵעַכְשָׁו וְעַד הַתַּחֲרוּת אֲנִי מַקְדִּישׁ לְאִמּוּנִים. הָיוּ לִי מִתְחָרִים טוֹבִים, כַּמּוּבָן. אֲבָל אֲנִי לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַפְסִיד בְּשׁוּם אֹפֶן.

הַחָדְשַׁיִם עָבְרוּ בְּאִטִּיּוּת, אֲבָל לְבַסּוֹף הִגִּיעַ יוֹם הַתַּחֲרוּת וּבֵית-הַסֵּפֶר הָיָה כַּמֶּרְקָחָה.

"אֲנִי אֲנַצֵּחַ!" עָמַדְתִּי נִרְגָּשׁ וְחִיַּכְתִּי לְכָל עֵבֶר. יָרוֹן הִתְקָרֵב לְעֶבְרִי. "אַתָּה תְּנַצֵּחַ?" שָׁאַל בְּלַעַג. "אֵיךְ בְּדִיּוּק? עִם הַיָּדַיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלְּךָ תַּפִּיל אֶת הַגָּבִיעַ אוֹ תִּתֵּן אֵיזוֹ סְנוֹקֶרֶת לַמְּנַהֵל בְּלִי לָשִׂים לֵב, זֶה לֹא יַעֲבֹד!"

נֶעֱצַרְתִּי עַל מְקוֹמִי. חַשְׁתִּי אֶת הַדָּם נִשְׁאָב מִגּוּפִי וְנוֹזֵל לוֹ אַרְצָה עַל רִצְפַּת הַמִּגְרָשׁ. כַּמָּה חֲבֵרִים שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט גִּחֲכוּ לְעַצְמָם בְּשֶׁקֶט. הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ כָּבְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעָלַי. כָּכָה? זֶה מָה שֶׁאֲנִי שָׁוֶה בְּעֵינֵיהֶם? נָכוֹן. יֵשׁ לִי קֹשִׁי. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְכַוֵּן נָכוֹן אֶת הָעָצְמָה שֶׁל הַיָּדַיִם שֶׁלִּי. אֲבָל כָּךְ לְהַשְׁפִּיל אוֹתִי בִּגְלַל חִסָּרוֹן שֶׁאֵינִי אָשֵׁם בּוֹ? הֲרֵי ה' בָּרָא אוֹתִי כָּךְ בָּרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתִּי…

מְקוֹמוֹת הַצּוֹפִים הָלְכוּ וְהִתְמַלְּאוּ. אֲבָל אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָזֶה, הָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת פּוֹגְעוֹת. מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חִדָּלוֹן וְחֹסֶר יְכֹלֶת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגָּל לָגֶשֶׁת לַתַּחֲרוּת וּמִין רִפְיוֹן נִכְרַךְ סְבִיבִי, הֲרֵי אֵין שׁוּם טַעַם לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמִי אִם אֲנִי כָּזֶה חֲדַל אִישִׁים. הָיִיתִי פָּגוּעַ וּמְיֹאָשׁ. וּכְשֶׁהַמּוֹרֶה נָתַן אֶת הָאוֹת וַחֲמִשִּׁים יְלָדִים פָּרְצוּ אֶת קַו הַהַתְחָלָה, נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי מֵאֲחוֹרָיו, מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד חַלָּשׁ וּשְׁמוּט כְּתֵפַיִם.

עָמַדְתִּי כָּל כָּךְ מְכֻוָּץ, כָּל כָּךְ בַּצַּד. לֹא סָבַרְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָשִׂים לֵב אֵלַי בִּכְלָל. אֲבָל הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁשָּׂם לֵב לְכָךְ. רוֹנִי – חָבֵר נוֹסָף בַּכִּתָּה שֶׁהָיָה יֶלֶד שָׁקֵט וּבַיְשָׁן שֶׁמְּחַיֵּךְ תָּמִיד. הוּא פָּסַע לְכִוּוּנִי בִּזְהִירוּת. "לָמָּה אַתָּה לֹא מִתְחָרֶה?" שָׁאַל. "אַתָּה כָּל כָּךְ טוֹב בָּזֶה! יֵשׁ לְךָ סִכּוּיִים טוֹבִים לְנַצֵּחַ!" הֵרַמְתִּי אֶת רֹאשִׁי, בָּחַנְתִּי אוֹתוֹ. הוּא הָיָה כֵּנֶה אִתִּי. "שָׁמַעְתָּ אֶת יָרוֹן…"

הוּא הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ. חָשַׁק אֶת שְׂפָתָיו. "שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ, זֹאת הָיְתָה אֲמִירָה מְרֻשַּׁעַת וּבִכְלָל לֹא נְכוֹנָה. אַתָּה בָּחוּר טוֹב וְכֻלָּם אוֹהֲבִים אוֹתְךָ, נָכוֹן שֶׁלִּפְעָמִים קוֹרוֹת פַשְׁלוֹת. אֲבָל כָּל אֶחָד טוֹעֶה. וְאַתָּה מִשְׁתַּדֵּל וּמַצְלִיחַ יָפֶה מְאוֹד. אַתָּה בָּחוּר מַדְהִים וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא אָמַר אֶת זֶה כִּי הָיָה לָחוּץ. גַּם הוּא, כָּמוֹךָ, הִתְאַמֵּן יָמִים אֲרֻכִּים…" כָּךְ אָמַר רוֹנִי. הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ הֶעֱלוּ אֶת מִפְלַס הַבִּטָּחוֹן הַיָּרוּד שֶׁלִּי. נָתְנוּ לִי כּוֹחַ. הֶחֱזִירוּ לִי אֶת הַצֶּבַע לַפָּנִים. פִּתְאוֹם רָאִיתִי אֶת הַתְּמוּנָה בְּאוֹר אַחֵר, פְּרוֹפּוֹרְצִיּוֹנָאלִי וַאֲמִתִּי.

לֹא יוֹדֵעַ מִי נִצֵּחַ, אֲפִלּוּ. שָׁמַעְתִּי אֶת הַמְּחִיאוֹת. אֲבָל הָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר: בְּמַחֲשָׁבוֹת. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁיָּרוֹן, בֵּין אִם הִתְכַּוֵּן וּבֵין אִם לֹא, הִצְלִיחַ בַּמִּלִּים שֶׁלּוֹ לַהֲרֹס. לַהֲרֹס מוֹרָל וְתִכְנוּן שֶׁל חָדְשַׁיִם. אֲבָל רוֹנִי בַּמִּלִּים שֶׁלּוֹ, הִצְלִיחַ לִבְנוֹת. פָּתַח אָפִיק חָדָשׁ וְיָפֶה שֶׁל מַחְשָׁבָה.

מִישֶׁהוּ דָּפַק פִּתְאוֹם עַל כְּתֵפִי. זֶה הָיָה יָרוֹן. "אֲנִי מִתְנַצֵּל…" אָמַר, סֹמֶק פּוֹרֵחַ בְּלֶחְיוֹ. "אַדִּיר אָמַר שֶׁאוּלַי פָּגַעְתִּי בְּךָ!"

הִנְהַנְתִּי, עֲדַיִן הָיִיתִי פָּגוּעַ מְאוֹד. "לֹא הִתְחָרֵיתִי בִּגְלָלְךָ…" אָמַרְתִּי בְּשֶׁקֶט.

"מָה?" נִדְהַם יָרוֹן. "לָמָּה? אֲבָל אַתָּה רָץ כָּל כָּךְ מַהֵר!"

"כֵּן, אֲבָל הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ שָׁאֲבוּ מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹחַ, לֹא יָכֹלְתִּי לָרוּץ בְּמַצָּב כָּזֶה."

הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּבוּשָׁה. נִרְאָה נָבוֹךְ יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם. "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה טִפְּשִׁי, אֲבָל אָמַרְתִּי לְךָ אֶת זֶה רַק כִּי הָיִיתִי לָחוּץ. וּקְצָת… קִנֵּאתִי בְּךָ עַל הַיְּכֹלֶת שֶׁלְּךָ לָרוּץ טוֹב כָּל כָּךְ. אֲנִי מִתְנַצֵּל. לֹא חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלִּי מְסֻגָּלוֹת לְעוֹלֵל דָּבָר נוֹרָא שֶׁכָּזֶה!"

הוּא לֹא יָדַע, אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים עַכְשָׁו. יוֹדְעִים שֶׁלְּמִלָּה יֵשׁ כּוֹחַ לַהֲרֹס. וְיֵשׁ לָהּ גַּם כּוֹחַ לִבְנוֹת. אֲנִי מִתְחַנֵּן אֲלֵיכֶם! עֲשׂוּ בַּמִּלִּים שֶׁלָּכֶם רַק טוֹב וְתִזָּהֲרוּ בָּהֶן, יֵשׁ לָהֶן עָצְמָה אַדִּירָה!

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

רב קו אנונימי

סיפור צעיר

הלם קרב

סיפור צעיר

העסקה שלא התבצעה

סיפור צעיר

מדרון חלקלק

סיפור צעיר

אש יוקדת

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'