הכר את מקומך

סיפור לשבת

דוני היה באמצע להעמיס אפרסקים לשקית בשוק העירוני כשהרגיש מגע קל בכיסו השמאלי. סביר להניח שאדם רגיל לא היה מבחין בכך, אבל דוני שנחשב עד לא מזמן לאחד הקוסמים הגדולים, היה מספיק מאומן כדי להרגיש בכך. בתנועה מהירה הוא הסתובב, תקע רגל בסמוך לקרסולו של הכייס ותפס אותו. הכייס שהתגלה כנער בן 16 או 17, נפל ארצה ומיד ניסה לקום ולברוח אבל דוני תפס אותו בחזקה ומיהר להרגיע את האנשים שמסביב: "לא להיבהל, הנער ניסה לכייס אותי וכעת אני לוקח אותו אל תחנת המשטרה הסמוכה" דוני גרר אחריו את הנער המבוהל לסמטה צדדית.

"אתה לא מסגיר אותי למשטרה?!", תמה הנער. "אם תסרב להצעתי – זה מה שאעשה!", ענה לו דוני, "אבל אני מאמין שכשמגיעה אליך הזדמנות – עליך לקחת אותה בשתי ידיים. אז נעים מאד, שמי דוני – ואני ההזדמנות שלך!". כעבור כמה דקות של שיחה וכמה קסמים שדוני עשה להפגת המתח, הנער החל לספר על עצמו. התברר שהנער ששמו היה ג'ייקוב, התייתם בגיל צעיר וברח לפני כשנתיים מבית היתומים בו גדל. מאז הוא מתקיים מכייסות ומתקשה לראות אופק כלשהו לחייו. "אז מה ההזדמנות שאתה מציע לי?", שאל לבסוף. "להרוויח כסף ביושר ולהיות קוסם מפורסם ונערץ". הנער הביט בו כאילו הרגע נחת מהירח.

"אינני יודע כמה אתה נחשף לתחרויות של קוסמים", הסביר דוני, "אך אחת התחרויות הגדולות שהולכת להתקיים בקרוב, היא תחרות "שחק אותה מג'יק". זכיתי בתחרות הראשונה לפני מספר שנים ובמשך כמה שנים אכן הייתי מפורסם. בינתיים קוסמים אחרים הגיעו לכותרות ואותי די שכחו. לצערי, התקנון אוסר על השתתפות חוזרת בתחרות – ולכן כאן אתה נכנס לתמונה!". "אתה רוצה להפוך אותי לקוסם?!" שאל הנער וברק ניצת בעיניו. "עם זהירות, רגישות וזריזות ידיים כמו שלך, כייס קטן ומוכשר, בהחלט שכן!" השיב דוני.

"אין לנו הרבה זמן", המשיך דוני, "עוד חודש מתחילה התחרות, אני יכול לרשום אותך לתחרות רק שאתה תצטרך להיות תלמיד מצטיין כדי ללמוד את הקסמים שאלמד אותך. דבר נוסף, מכיוון שאתה צעיר ארשום אותך כאילו אני קרוב משפחה שמגדל אותך, בסדר?".

"רגע אחד!", שאל הנער מהורהר, "מה ייצא לך מכל הסיפור הזה?". דוני חייך ואמר: "יש לי בקשה אחת בלבד – בכל אחד מהשלבים, כשיראיינו אותך וישאלו איפה למדת את הקסמים, תגיד שאני – דוני – המאמן שלך. אל תשכח אותי!!! אני רוצה לחזור לכותרות ולהתפרסם כקוסם הטוב ביותר!". ג'ייקוב הנהן בראשו בהתלהבות והשניים לחצו ידיים.

"וואו!", קראו חמשת השופטים במקהלה, "ג'ייקוב אתה הזוכה בשלב הראשון! איפה למדת לעשות קסמים ברמה גבוהה שכזאת?", פנה אליו המנחה לקול תרועות הקהל. ג'ייקוב, שהיה מסונוור מהתהילה, חייך ואמר: "את כל הקסמים שלי פיתחתי בעצמי. ככה איש איננו מכיר את הקסם ולא יכול להרוס לי את ההופעה…"

הדבר חזר על עצמו גם בשלב חצי הגמר. "אתה רוצה להגיד לי שגם את הקסם המופלא הזה אתה המצאת בעצמך?", נשאל ג'ייקוב. "בהחלט!", ענה ג'ייקוב, "מעולם לא אימן אותי אף קוסם, כל הקסמים הם המצאה אישית שלי…" השיב לקול מחיאות הכפיים. "מדהים ביותר!", סיכם שופט אחר, "אני כבר מחכה בקוצר רוח לראות איזו הפתעה הכנת לנו לשלב הגמר".

בתחילת הגמר ג'ייקוב הרגיש שהניצחון קרוב מאד. "נפתח בהפתעה", הכריז המנחה: "לכל מתמודד נכתבה ברכה מבני המשפחה המתגעגעים והיא תוקרא בתחילת הופעתו". ג'ייקוב תהה מה יעשו כשיגיעו אליו וקצת הרגיש לא נעים כשהוזכר שמו של דוני. "הנה ברכה שכתב עבורך דוני הקוסם שזכה בתחרות הראשונה! יפה לגלות שאתם קרובי משפחה, אם תזכה זו תהיה ממש סגירת מעגל. אתם קרובי משפחה והוא לא לימד אותך כלום?!" תהה המנחה.

"שום דבר", ענה ג'ייקוב, "אם הוא היה מלמד אותי הוא היה מכיר את הקסמים. אני, כאמור, עובד לבד". "בסדר", אמר המנחה, "הנה המכתב: ג'ייקוב היקר. אני שמח מאד לראותך בגמר. כיאה לקוסם, אתן לך ברכת קוסמים מוצפנת שרק אתה תבין". ג'ייקוב המבולבל הקשיב בריכוז בזמן שהמנחה המשיך: "את ארבעת הנסיכים אתה משאיר בכוונה בראש החפיסה, את המכתב הדבקת בחשאי מתחת לשולחן המנחים, בתוך הנעל יש לך חוט ועל ידיך יש כפפות הנראות אמתיות ומתחתן אתה מסתיר את הפתק ואת מחזיק המפתחות". "טוב", הוסיף המנחה, "אני מקווה שהבנת משהו, כי אני לא הבנתי כלום" אבל רעש קריאות הבוז שנשמע מכיוון חבר השופטים, שרובם ככולם היו קוסמים וותיקים הבינו מיד את הקסם שהקריא המנחה.

"מה יש לך לומר כעת?" שאל המנחה שהבין שג'ייקוב נחשף בקלונו. "הרי אמרת שאף אחד לא לימד אותך את הקסמים האלה?"
"אני מצטער, שיקרתי לכם" אמר ג'ייקוב בפנים חיוורות, "דוני במכתב שהקראת, פשוט גילה לכולם את הקסם שעמדתי לעשות…" המנחה הביט בו בבוז ואמר: "אתה מבין שברגע זה אתה נפסל מלהתמודד בתחרות, נכון?"
"אני מבין" אמר ג'ייקוב, "אני רק רוצה לומר לכם דבר אחד ידידיי השופטים: חשבתי שאני יכול לעשות הכול בעצמי ושכחתי מי הביא אותי לתחרות הזאת, דוני הקוסם שזכה כבר בעבר בתחרות הוא הקוסם שלימד אותי את הקסמים הללו ולכן גביע הזכייה בתחרות, במידה והתכוונתם להעניק לי אותו, שייך לדוני שלימד אותי כיצד לבצע אותם…"

 

בפרשה שלנו מזהיר הקב"ה את עם ישראל שלא להיות כפויי טובה ולא לשכוח מי באמת דאג להם, ומי הוציא אותם ממצרים כשהם היו עבדים חסרי אונים. התורה מנחה אותנו להכיר טובה כדי שנדע לשמור על המחויבות האמיתית שלנו בעולם, שלא נשכח לרגע למי אנחנו חייבים את כל ההצלחות שלנו, ונדע לשמור על ההנחיות הטובות שקיבלנו שנועדו להעצים אותנו ולאפשר לנו לחיות חיים נכונים וטובים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור לשבת

אזהרה מהמלך

סיפור לשבת

אחדות השורות

סיפור לשבת

יין תוסס בהרים

סיפור לשבת

הפתעה בטרמינל

סיפור לשבת

העיקר הלב

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'