נחמיה עבר בגינה הציבורית ועיניו צדו מודעה צבעונית שמכריזה על פרס כספי של מאתיים שקלים למי שימצא את ארנק שאבד. בעוד נחמיה ממשיך בשבילי הגינה, צדו עיניו את הארנק האבוד כשהוא מציץ מבין אחד השיחים. הוא הרים טלפון לבעל הארנק, דרש ממנו סימנים והודיע לו שהאבדה ברשותו. כשהגיע בעל הארנק לקחת את אבדתו, דרש ממנו נחמיה את המאתיים שקלים שהובטחו למוצא הישר. אבל נחמיה הפתיע אותו: "לא תכננתי גם ככה לשלם, כי אתה מחויב על פי דין תורה להחזיר את האבדה ובכלל כתבתי את זה כדי לדרבן אנשים למצוא את הארנק ואתה לא התאמצת, אלא מצאת את זה על הדרך…" אבל נחמיה לא התרשם מהטענות ודרש את הכסף המובטח. מה דעתכם, האם בעל הארנק חייב לשלם לנחמיה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ז' בדין: 'משטה אני בך'.
תשובה לשאלה "הבה נרגילה" (שאלה מס' 728)
תקציר השאלה השבועית: עזרא נסע לטיול בטורקיה ורכש נרגילה מעוטרת בציורים מרהיבים, במאתיים וחמישים דולר. כשהגיע לארץ ישב עם החברים והראה להם את הנרגילה המעוטרת, אבל צוריאל שהיה אספן נרגילות מושבע 'נדלק' עליה והחליט שהוא מוכרח לצרף אותה לאוסף שלו. אבל עזרא סירב ולא תכנן למכור את הנרגילה לאף אחד. צוריאל ירד לחייו של עזרא ולחץ עליו רבות כדי שימכור לו את הנרגילה, עד שעזרא נשבר וברגע של חולשה מכר לו אותה במאתיים וחמישים דולר. לאחר כמה ימים תבע ממנו עזרא בחזרה את הנרגילה אבל צוריאל טוען: "מה אתה רוצה ממני, מכרת לי אותה!" אבל עזרא טוען: "נכון שמכרתי, אבל לא רציתי למכור בכלל, אתה הכרחת אותי!" מה דעתכם, האם צוריאל צריך להחזיר לעזרא את הנרגילה?
תשובה בקצרה: למרות שצוריאל הכריח את עזרא למכור לו את הנרגילה, היא עדיין ברשותו של צוריאל ועזרא לא יכול לתבוע ממנו שיחזיר לו את הנרגילה.
תשובה בהרחבה: בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא בתרא') ישנו דיון בגמרא לגבי אדם שהכריחו אותו למכור אחד מחפציו ומכר אות החפץ באונס, כמובן לפי תשלום מלא עבור שווי החפץ. ורב הונא פוסק שהמכירה קיימת כיוון שבכל מכירה של חפץ אישי ישנו אלמנט מסוים של אונס מכיוון שאם אדם אינו דחוק לכסף הוא לא מוכן למכור בשום אופן, אף אחד מחפציו האישיים. ולכן לדעת רב הונא, לא ניתן לקבל טיעון של אדם שיבוא לאחר תקופה ויטען שהוא מכר את החפץ באונס ואף על פי שהמוכר טוען שהיא נעשתה באונס עדיין המכירה קיימת והיא בתוקף. ולכן זהו הדין גם במקרה שלנו, שלמרות שעזרא מכר את הנרגילה באונס לצוריאל כיוון שקיבל תמורתה את מחירה המלא, אינו יכול לבוא לאחר מכן ולטעון שהיא נעשתה באונס. אבל יש לנו כמה עצות כיצד לנהוג במקרים כאלו למי שלא רוצה לאבד את החפץ לנצח.
א') הצהרה, למצוא שני עדים קודם המכירה ולהצהיר בפניהם שהמכירה נעשית מאונס ולא מרצון וכך לא יהיה למכירה הזאת תוקף אמיתי וגם כעבור שנים יוכל המוכר לתבוע בחזרה את החפץ.
ב') לבצע מכירה בצורה של 'מקח טעות' כלומר למכור את החפץ בפחות משוויו האמיתי (לכל הפחות בשישית [16.6%] פחות מערכו האמיתי) מה שיוכל לתת לאחר מכן את האפשרות לתבוע ממנו את החפץ בחזרה בטענת 'מקח טעות' (וכמובן, לפי הפרטים המופיעים בדיני 'מקח טעות' המובאים בהלכה ב'שולחן ערוך').
