ויטורה רוסו הביט על גיטרת חלומותיו. היא עתידה לשמש אותו בהזדמנויות רבות עד שיחליט לפרוש מקריירת הנגינה שלו, מה שלא אמור לקרות בשנים הבאות.
מאז שהיה נער צעיר למד ויטורה לפרוט בגיטרה. הוא היה מנגן בכל הזדמנות שרק הייתה לו, והתמקצע עד שהגיע לרמה של שלמות.
כעת, לאחר שנים ארוכות ושעות אין־ספור של נגינה בכלי, הוא הצליח להעפיל למעלה, אל הפסגה: הוא התקבל כנגן מן המניין בלהקה המפורסמת ביותר בכל המדינה! כעת הייתה דרכו סלולה להפוך לנגן מפורסם.
קונצרט רדף קונצרט, והוא התעלה בנגינתו מפעם לפעם, מגיע שוב ושוב לרמה מושלמת, שואב את שומעיו לצלילים שהפיק מהגיטרה שלו, זאת ששימשה אותו מאז היה נער צעיר.
"ויטורה", פנה אליו מארי, נגן הסקסופון בלהקה, בסיומו של אירוע שגרתי, "אתה לא חושב שהגיטרה שלך קצת מזייפת?" מארי צמצם את עיניו לעבר ויטורה, ידיו עסוקות בפירוק הסקסופון שלו.
"בהחלט יכול להיות". ויטורה בחן את מיתרי הגיטרה שלו. "אני אכוון אותה פעם נוספת, תודה". ויטורה השפיל את מבטו אל הגיטרה והחל להתעסק במיתרים. בהחלט יכול להיות שצריך לכוון אותם, הגיוני.
הוא כיוון את מיתרי הגיטרה שלו במהירות מקצועית, מפיק ממנה צלילים חדשים. "אתה צודק, מארי, יש כאן כמה צלילים לא נקיים". הוא הסכים עם חברו, מתאכזב לשמוע שאריות של זיוף גם לאחר שכיוון את הגיטרה.
"נראה שאתה צריך להחליף את המיתרים". ניל, נגן הצ'לו, התערב: "יש לגיטרה שלך צלילים של מיתרים משומשים יותר מדי זמן". ויטורה צחק קלות. "אתה צודק".
מייד כשעלה הבוקר והחנויות נפתחו, התייצב ויטורה בחנות כלי נגינה מפורסמת, המשכורת האחרונה שלו בידו, והוא יודע שאין לו אפשרות לבזבז יותר כסף ממה שהביא כעת לחנות, מקווה בכל ליבו שהסכום יספיק למיתרים שהוא צריך לקנות.
"אני צריך לקנות מיתרים לגיטרה", הוא פנה למוכר שעמד בדלפק, מראה לו תוך כדי דיבור את הגיטרה שלו. "ואו", המוכר התפעל בחיוך מעריך. "איזו גיטרה איכותית! יש לה מיתרים שונים משאר הגיטרות, אתה יודע".
"יודע". ויטורה הנהן, לפני שהוא קנה את הגיטרה הזאת, הוא בירר עליה את כל הפרטים. "אז כמה זה עולה?" המוכר הביט על ויטורה ועל הגיטרה שלו חליפות, נוקב בסכום גבוה.
ויטורה נשך את שפתיו. סכום הכסף שבידו לא מספיק לקנות את כל המיתרים שהוא זקוק להם. "חסר לי קצת כסף", הוא ספר את השטרות שבידו שוב, "מה אפשר לעשות?"
"אתה מחליט", הודיע המוכר, מביט על ויטורה המתלבט. "אז ככה", ויטורה החליט בסופן של כמה שניות. "אקח את כל המיתרים חוץ מהאחרון. הוא הכי דק, ואני מקווה שאצליח לנגן גם עם המיתר הנוכחי שלי לא מאה אחוז. יהיה בסדר".
המוכר קימט את מצחו בחוסר הסכמה. "אתה בטוח?" ויטורה הגיש למוכר את הכסף, נוטל מידו את המיתרים. "תודה לך".
למחרת בבוקר הגיע ויטורה למופע החזרות לקראת מופע בכורה ענק ופגש את ניל, נגן הצ'לו. "היי ויטורה, מתרגש לקראת המופע הגדול?"
"בטח". ויטורה הסתובב לעבר מארי חברו והנהן בהתרגשות. בעוד שלושה ימים יתקיים מופע ענק שבו הוא, בכבודו ובעצמו – ויטורה רוסו – יהיה חלק מרכזי. הוא ינגן סולו גיטרה בכלי שלו! "זה יהיה אדיר!" ניל טפח על שכמו ואמר: "שיהיה לך בהצלחה, תתכונן היטב!"
"ברור", ויטורה הנהן ברצינות. "נראה לך שלא?" שאל ניל. "רגע, החלפת את המיתרים? תצטרך לדייק מאוד, שלא יהיו לך בעיות באמצע המופע", ואילו ויטורה חייך. "החלפתי אותם, אל תדאג".
למחרת בשעות הערב הגיע הרגע הגדול של ויטורה. הוא קם ממקומו וניגש למרכז הבמה. כל האורות באולם עומעמו, ואלומת אור אחת, דקה ולבנה, התמקדה בוויטורה. הוא החל לנגן, עיניו עצומות, מרוכז לגמרי בנגינה.
הוא פרט על המיתרים במיומנות, אוסף השתאות והערצה מהקהל.
המנגינה הייתה בשיאה כשצליל זיוף אדיר נשמע ברמקולי האולם הענק. נשימתו של ויטורה נעתקה. הוא ניסה להמשיך לנגן, אך לא הצליח. הגיטרה זייפה באופן שלא ניתן לנגן עליה כלל.
האור הודלק באולם, וויטורה הבחין במיתר שנקרע לו תוך כדי נגינה, המיתר האחרון, הדק, זה שלא החליף.
הוא ירד מהבמה בבושת פנים. הפרסום והתהילה שהוא תכנן להפיק מהערב הזה, לאחר שישמעו את אופן נגינתו, לא יבואו כנראה לעולם.
בפרשת השבוע אנו קוראים על מלך מואב שזלזל בעיר חשבון, שהייתה רחוקה מהערים המרכזיות ונראתה לא משמעותית. הוא לא העלה על דעתו שאם העיר הזו תיכבש, הדרך אל הערים האחרות תהיה פתוחה, כפי שאכן קרה. יש בכך מסר עמוק ומשל לכל אדם, הנפילה וההתרסקות לא מגיעים בבת אחת, לא בקלות אדם מתרחק לגמרי מבוראו ומאמונתו. אך כאשר הוא מזלזל בקטנות, הוא נותן ליצר הרע פתח לחדור אליו, וכל השאר עלול רק להיות עניין של זמן. והזהירות מתבקשת.
