המשאיות העמוסות פרקו את הציוד בזו אחר זו. ג'ייק הביט במחזה בסיפוק. הוא תכנן להתחיל בהקמת מכרה נחושת גדול, שיספק נחושת לענפי התעשייה ששיוועו למחצב הנחושת. "חברים! יש לפנינו רק השקעה של כמה חודשים ואז נתחיל לקצור פירות!" קרא בהתלהבות לפועלים.
בעבר עבד ג'ייק כפועל במכרה נחושת ורכש את כל סודות המקצוע. הוא רכש מיומנות בכריית פירים ומנהרות ושלט היטב בהנחת המסילות והקרונות שהוציאו מבטן האדמה סיגי נחושת והסיעו אותם ישירות לתנורי הזיקוק.
ג'ייק חלם תמיד לעמוד בראש מכרה נחושת. כשהחלה להתפשט שמועה מבוססת שמרבצי נחושת גדולים נמצאים בקרבת נחל קולוראדו, קפץ ג'ייק על ההזדמנות. הוא לווה סכום כסף עצום ושכר קבוצת מחקר קטנה. הקבוצה יצאה וערכה מדידות ובדיקות באזור. לאחר שנמצא השטח המתאים, החל בגיוס פועלים ובקניית ציוד בהיקף עצום לבניית המכרה. הממשלה התחייבה לסייע במענק כספי רק כאשר הצלחת המכרה תהיה עובדה מוגמרת.
ג'ייק היה אומנם מומחה בכל הקשור לכרייה, אך לא במה שקשור למזג האוויר. החורף המושלג והרוחות העזות הפתיעו את הכורים. היו ימים שבהם העבודה הושבתה לחלוטין. גשרים התנתקו וציוד יקר ערך ניזוק משמעותית מפגעי מזג האוויר. ג'ייק החל להבין שחלום המכרה לא יבוא בקלות. כמו כן הוא ניסה לייצר חיי חברה והציע לכורים להביא את משפחותיהם למקום. חלקם נענו לרעיון, ובמקום נוצרה עם הזמן מושבה קטנה.
על פי המצופה היו הכורים אמורים למצוא מצבור נחושת גדול, להעלותו ולהתחיל לזקק אותו. ואולם המציאות אכזבה… הכמויות שנמצאו היו זעומות, ורוח העשייה בקרב הפועלים החלה לדעוך. קיטוּרים רבים החלו להישמע בקרב הכורים על העבודה, על המחסור באוכל ובעיקר על השכר שעדיין לא הגיע. ג'ייק נאלץ לנסוע לערים הגדולות ולגייס הלוואות נוספות להמשך פעילות המכרה. הממשל, שהבטיח תמיכה, החל להסתייג ולרמוז שהוא לא ישתתף במיזם.
החורף הופיע בשנית והיכה בכל עוז בעיירת הכורים הקטנה. הקור היה נורא, והעבודה נעשתה כמעט בלתי אפשרית. ערב אחד נפרצה דלת הבקתה של ג'ייק. בפתח עמדו כמה כורים סמוקי פנים וצעקו: "הָבֵא לנו משכורות ושחרר אותנו מכל ההרפתקה הזאת! נמאס לנו! הבטחת הבטחות ולא קיימת!" קראו בזעם. ניסיונות הפיוס של ג'ייק לא זכו למענה. ג'ייק שילם, ולמחרת עזבה קבוצת הכורים הראשונה את האזור.
יום אחד הגיע מכתב אזהרה מהבנק, ובו נכתב כי אם המכרה לא יחל בהחזרת הלוואות הענק שלקח על עצמו, מחלקת הפלילים של המשטרה תיכנס לעובי הקורה. ג'ייק חש שחלומו עומד להתנפץ. בלילה הוא לא הצליח להירדם. הרוח שחדרה מבעד לסדקים הזכירה לו כמה סדוק ושברירי מפעל חייו. מראה העננים בבוקר לא הותיר ספק בדבר סופה אדירה שמתקרבת. הפועלים המעטים שעוד נותרו במחנה ארזו במהירות את חפציהם, לאחר מכן ניגשו לג'ייק וקראו: "לא נוכל להישאר! שחרר אותנו, המכרה אבוד!"
הסופה פרצה במלוא עוזה. ג'ייק החליט להישאר בתוך אחת המנהרות. קול הרוח בחוץ היה מחריש אוזניים, חתיכות טיח ואבן החלו לנשור מן הקירות. "זה נשמע כמו סופת הוריקן", הרהר ג'ייק בפחד. הוא עמד בפתח המנהרה והמתין לבאות.
שעות הלילה חלפו ועימם גם הסופה. כשהחלו קרני שמש ראשונות לצאת, הביט ג'ייק בעצב במנהרה, שסדקים רבים נראה בה כעת. לפתע עצר בתדהמה. מבעד לסדקים וקליפת האבן שהתקלפה נצצו נקודות זוהרות. ג'ייק התקרב והביט משתומם המכרה המקולף נצץ באין־ספור נקודות נוצצות. "זהב!" קרא ג'ייק בתדהמה. "המכרה מלא זהב! לא ייאמן!" ג'ייק פסע כחולם במורד המנהרה והביט משתומם בקירות הגלויים והנוצצים. תחושת רוגע עצומה החלה להתפשט בו. "מכרה הנחושת קרס, אך תחתיו נתגלה מכרה זהב!"
לכל אדם יש חלומות שהוא רוצה להגשים. לפעמים הוא משקיע כסף, זמן ואנרגייה כדי להגשים את חלומותיו, אך ההצלחה אינה מאירה לו פנים, והוא עלול לקרוס לתוך עצמו בייאוש חלילה. אך עליו לדעת כי דווקא הסדקים שמערערים את החלומות הישנים, יכולים להיות אלו שיגלו לו את האוצרות הגדולים ביותר של חייו. אין ייאוש בעולם כלל!
