המנזר בצלע ההר

המבנה הישן והנטוש ששכן על צלע ההר, החל לשנות צורה. שלושת הנזירים החלו לשפץ את המבנה ולהפוך אותו לפינה חמה של לימוד, אימון ותרגול. מעבר להיותו מקום של למידה, היווה המבנה הנטוש שהפך למנזר, לאכסניה עבור המטיילים הרבים שהגיעו לאזור. מאז סיימו השלושה לשפץ את המנזר, החלו להגיע המון מטיילים ושכרו בו חדרים, נכנסו לחדרי האימון ושהו מספר ימים במקום על מנת לתרגל ולהתאמן, עד שהמקום הפך להיות שם דבר בכל האזור. ככל שחלף הזמן, נבנו באזור מקומות נוספים ועם הזמן הלכה והתמעטה תנועת המטיילים. שלושת הנזירים התכנסו לישיבה דחופה, על מנת לחשוב כיצד להחזיר את המטיילים הרבים שפקדו את האזור בחזרה למנזר שלהם.

לאחר שישבו במשך שעות ואף אחד מהם לא הצליח להעלות רעיון ממשי, כיצד לגרום למטיילים לחזור ולפקוד את המקום, החליטו השלושה להטיל גורל ובו עלה הנזיר הצעיר ביותר מבין השלושה, שנבחר ללכת לזקן חכם שגר בקצה הכפר הסמוך ולקבל ממנו עצה מה לעשות בעניין.

למחרת בבוקר בשעה מוקדמת יצא הנזיר הצעיר לדרכו ולאחר שלוש שעות ארוכות של צעידה מפרכת, הגיע לביתו של החכם ודפק על דלתו. החכם הזקן פתח לו את הדלת, הזמין את הנזיר להיכנס והגיש לפניו אוכל ושתייה. לאחר שהשביע הנזיר הצעיר את רעבונו, הציג בפניו את הבעיה שבה הם מתחבטים ואמר: "בתקופה האחרונה הפסיקה כמעט לחלוטין תנועת המטיילים למנזר שלנו, אנחנו מודאגים מאוד מכך מכיוון שזו מקור הפרנסה היחיד שלנו. אנחנו גם מאוד רוצים להמשיך וללמד, לאמן ולתרגל. אולי יש לך איזה רעיון עבורנו כיצד להחזיר את המטיילים בחזרה לעבר המנזר שלנו?"

חשב הזקן החכם במשך מספר דקות ולאחר מכן השיב: "אין לי רעיון עבורכם. כרגע זאת המציאות ואני לא רואה כיצד ניתן לשנות אותה, תתנחמו בזה שהמטיילים האחרים לומדים במקומות האחרים שנמצאים בסביבתכם…"

פניו של הנזיר הצעיר קדרו באחת, עצבות ירדה עליו והוא ניסה שוב: "אין לך שום עצה עבורנו, אדוני החכם?"

"לא, העצה היחידה שלי עבורכם היא לקבל כרגע את המציאות כפי שהיא…" השיב הזקן. הנזיר התרומם ממקומו, הודה לו בקידה ופסע לעבר הדלת. "שמעתי שאחד מכם, הוא המבורך מביניכם…" מלמל החכם לעצמו בשקט. "מה אמרת, אדוני החכם?" הסתובב לעברו הנזיר הצעיר בהתרגשות. "ישנה שמועה שמסתובבת בכפרים הסמוכים, שאחד משלושתכם הוא מבורך, שורה עליו הברכה ויש לו הארה פנימית עמוקה שממלאת אותו… אבל כנראה שזאת רק סתם שמועה, לא מעבר לכך" אמר החכם הזקן. הנזיר נד בראשו, הוא לא מכיר את השמועה הזאת. אבל לא בשבילה הוא הגיע לכאן ויצא לדרכו בחזרה למנזר שעל צלע ההר.

מאוחר יותר, כאשר הגיע הנזיר הצעיר למנזר הוא סיפר לחבריו שלחכם הזקן לא הייתה שום עצה עבורם, מעבר להכיר במציאות כפי שהיא ולהתנחם בכך שהמטיילים הרבים מגיעים למקומות הסמוכים.

"אתה בטוח שזה כל מה שהוא אמר, הוא לא נתן לך שום עצה אחרת?" התעקש הנזיר המבוגר.  "שום עצה הוא לא נתן לי, הוא רק אמר שישנה שמועה שמסתובבת בכפרים שאחד מאיתנו הוא המבורך מבין כולנו, שהגיע להארה פנימית ולמיצוי של כוחותיו הפנימיים. אלא שהוא לא אמר מי הוא מבין שלושתנו…"

הנזירים פרשו בחזרה לחדריהם כאשר הם מהורהרים, כאשר הגיע הנזיר הצעיר לחדרו הוא חשב לעצמו: "אם אחד מאיתנו הוא איש מבורך, שהצליח למצות את כוחותיו ולהגיע להארה פנימית עמוקה. זה בוודאי לא אני, זה כנראה אחד משני הנזירים האחרים. זה אומר שמבחינתי, עליי להתחיל ולכבד את שניהם הרבה יותר מאשר בעבר. עליי להתחיל לשרת אותם, ללמוד מהם, להקשיב לכל דבר שהם אומרים וכמובן לכבד אותם…"

ממש באותם רגעים, בראשם של שני הנזירים האחרים חלפו מחשבות דומות. "אם אחד מאיתנו הגיע להארה פנימית גבוהה, זה בטוח לא אני. ממחר עליי להתחיל לכבד יותר את השניים האחרים, לקבל את הדברים שלהם ולשנות את היחס שלי אליהם מקצה לקצה…"

בבוקר שלמחרת, כאשר קמו הנזירים לעמל יומם. פניהם היו מוארות והם התייחסו אחד לשני בכבוד ובידידות מופלאה, כל אחד מהם שירת את חבריו מכל הלב והיה רגיש לכבודם. לאחר מספר ימים של כבוד הדדי, הגיע למקום מטייל שבא לשכור חדר במנזר.
הנזירים קיבלו אותו בסבר פנים יפות, כיבדו אותו. הציעו לו להישאר לאימון ותרגול. המטייל נהנה מאד מהיחס החם והכבוד ההדדי שהם רחשו אחד לשני, כשסיים את השהות במנזר סיפר לכל מי שפגש על המנזר בצלע ההר שבו שורה אווירה מיוחדת של כבוד ונדיבות הדדית, על היחס המיוחד של הנזירים אחד לשני ועל מאור הפנים שבו התקבל במקום.

ככל שחלף הזמן, מטיילים נוספים הגיעו, התרשמו גם הם מהיחס החם והכבוד ההדדי ששורר בין שלושת הנזירים. השמועה התפשטה בקרב כל המטיילים שהמנזר על צלע ההר הוא מקום של כבוד, אהבה ונדיבות.

רק מספר חודשים לאחר מכן, הבינו הנזירים את פשר דבריו של החכם הזקן. הם הבינו שהכבוד ההדדי שהם רחשו אחד לשני, גרם למטיילים לאהוב כל רגע שבו הם שהו במנזר. והוא הפך למקום שנעים להתארח בו, הכבוד ההדדי שרחשו כל אחד לשני – הפך את המקום שלהם להיות האכסניה המועדפת על המטיילים ולשמור על מקור הפרנסה שלהם לאורך כל השנים…

*

לפעמים מילה טובה של כבוד, גישה ידידותית וסבר פנים יפות יכולים לשנות תחושה אישית מקצה לקצה. ללא ספק, זאת עבודה אישית על מנת שנוכל לעשות זאת בקביעות, אבל אם נחשוב בגישה של הערכה כלפי כל אחד מהסובבים אותנו. נוכל להבחין כיצד נוכל לשנות את הגישה שלנו כלפי האחרים ועד מהרה היחס הזה, בוודאי יחזור אלינו בחזרה.