שָׁלוֹם לָכֶם, קוֹרְאִים לִי דָּנִיאֵל, וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁל אָחִי הַקָּטָן מִיכָאֵל.
אֲנַחְנוּ מִתְגּוֹרְרִים בִּשְׁכוּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשְׁפָּחוֹת קְשׁוֹת יוֹם שֶׁמִּתְמוֹדְדוֹת עִם מֵרוֹץ הַחַיִּים. בַּבִּנְיָן מוּלֵנוּ לְמָשָׁל כִּמְעַט כָּל הַדַּיָּרִים הֵם כָּאֵלּוּ. אֲבָל הַסִּפּוּר שֶׁלִּי מְדַבֵּר עַל אַנְדְּרֵי, הַבֵּן שֶׁל יֵלֵנָה הַשְּׁכֵנָה מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁבַּבִּנְיָן מִמּוּל.
אֶת אַנְדְּרֵי רָאִינוּ כִּמְעַט כָּל יוֹם מִתַּחַת לַבִּנְיָן מְשַׂחֵק עִם הַחֲבֵרִים. הוּא הָיָה יֶלֶד מֻפְרָע מִטִּבְעוֹ וְאָהַב מְאֹד לְהִשְׁתּוֹלֵל וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מְסֻכָּנִים. מִדֵּי כַּמָּה יָמִים הָיִינוּ רוֹאִים כֵּיצַד חַבּוּרָה סְגֻלָּה אוֹ כְּחֻלָּה מְעַטֶּרֶת אֶת פָּנָיו. אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהוּא הָיָה הַטִּיפּוּס הֲכִי מַתְאִים לְצָרוֹת מֵהַסּוּג הַזֶּה, לֹא הִתְעַמַּקְנוּ יוֹתֵר מִדַּי לְבָרֵר את הַסִּבָּה לַחַבּוּרוֹת הַלָּלוּ. הוּא גַּם בְּקֹשִׁי יָדַע עִבְרִית, וְכָכָה הוּא הָיָה נִרְאֶה בִּתְדִירוּת קְבוּעָה כְּחֵלֶק מֵהַנּוֹף בַּשְּׁכוּנָה.
הַכֹּל הִתְחִיל כַּאֲשֶׁר מִיכָאֵל עָמַד בַּחַלּוֹן וְהִבִּיט לְכָל עֵבֶר. "תִּרְאֶה מָה הוֹלֵךְ שָׁם!" אָמַר מִיכָאֵל לְפֶתַע בְּבֶהָלָה. הוּא הִצְבִּיעַ לְעֵבֶר הַקּוֹמָה הָאֶמְצָעִית בַּבִּנְיָן שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ. "אֲנִי רוֹאֶה אֶת אַנְדְּרֵי עוֹמֵד בַּסָּלוֹן וְצוֹרֵחַ מִבֶּכִי, אַבָּא שֶׁלּוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ בְּכָל הַכּוֹחַ עִם מַקֵּל!"
"לָמָּה אַתָּה בִּכְלָל מִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ בָּתִּים?" אָמַרְתִּי בְּנִימָה שֶׁל בִּקֹּרֶת. "אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ בָּתִּים שֶׁל אֲנָשִׁים, זֶה מַמָּשׁ לֹא יָפֶה לְהִכָּנֵס לַחַיִּים הַפְּרָטִיִּים שֶׁלָּהֶם!" אֲבָל מִיכָאֵל הִתְגּוֹנֵן: "לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהִסְתַּכֵּל, אֲבָל פִּתְאוֹם רָאִיתִי מָה קוֹרֶה שָׁם. בּוֹא רֶגַע תִּרְאֶה עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר!" נִימַת הַדְּחִיפוּת שֶׁבְּקוֹלוֹ הֵקִימָה אוֹתִי מֵהַשֻּׁלְחָן. עָמַדְתִּי בַּחַלּוֹן וְרָאִיתִי אֶת יָפִים, הָאַבָּא שֶׁל אַנְדְּרֵי, מֵטִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אַנְדְּרֵי בַּקִּיר בַּחֲמַת זַעַם. "מַשֶּׁהוּ כָּאן בֶּאֱמֶת יוֹצֵא דֹּפֶן", אָמַרְתִּי לְמִיכָאֵל תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל. "הוּא הַבֵּן שֶׁלּוֹ, וְאוּלַי אֵין לָנוּ זְכוּת לְהִתְעָרֵב, אֲבָל מַשֶּׁהוּ כָּאן חָרִיג, נִרְאֶה שֶׁהוּא מַכֶּה אוֹתוֹ בְּצוּרָה אַכְזָרִית…"
הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ לֹא הָיוּ בַּבַּיִת. בָּעֶרֶב נִגַּשְׁתִּי לְאַבָּא וְאִמָּא וְסִפַּרְתִּי לָהֶם עַל מָה שֶׁרָאִינוּ מֵחַלּוֹן הַבַּיִת. אַבָּא חָשַׁב כַּמָּה דַּקּוֹת, הִתְיַעֵץ עִם אִמָּא בְּשֶׁקֶט, וּלְבַסּוֹף אָמַר: "חָשׁוּב לִי מְאֹד שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ בָּתִּים, אֲפִלּוּ לֹא לִשְׁנִיָּה אַחַת! אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכְּבָר רְאִיתֶם מָה שֶׁרְאִיתֶם, אֲנַחְנוּ נְבָרֵר אֶת הָעִנְיָן".
בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת אִמָּא הִבִּיטָה מֵחַלּוֹן הַמִּטְבָּח, וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת יֵלֵנָה הַשְּׁכֵנָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ, הִתְאַרְגְּנָה בִּזְרִיזוּת וְיָצְאָה גַּם הִיא בְּעִקְבוֹתֶיהָ לַמַּכֹּלֶת הַשְּׁכוּנָתִית. בְּאֶמְצַע הַקְּנִיּוֹת, לְיַד מַדְּפֵי הֶחָלָב, הִיא נִגְּשָׁה אֵלֶיהָ בְּשֶׁקֶט וְשָׁאֲלָה: "גְּבֶרֶת יֵלֵנָה, הַכֹּל בְּסֵדֶר אִתְּכֶם? הַבֵּן שֶׁלִּי הִבְחִין אֶתְמוֹל בְּבַעֲלֵךְ מַכֶּה אֶת הַבֵּן שֶׁלָּכֶם, רָצִינוּ רַק לְוַדֵּא שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר". יֵלֵנָה הִבִּיטָה בָּהּ בַּהַתְחָלָה בַּחֲשָׁשׁ, אֲבָל הַדְּמָעוֹת הָיוּ חֲזָקוֹת מִמֶּנָּה וְזָלְגוּ בִּמְהִירוּת. "הַכֹּל לֹא בְּסֵדֶר, יָפִים חוֹזֵר אַחַת לְכַמָּה יָמִים שָׁתוּי וְכוֹעֵס. אֶת כָּל הַכַּעַס שֶׁלּוֹ הוּא מוֹצִיא עַל אַנְדְּרֵי הַמִּסְכֵּן, וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת. אֲנִי מְפַחֶדֶת לְדַבֵּר, כִּי הוּא מַכֶּה גַּם אוֹתִי בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי מְעִזָּה לְהַגִּיד לוֹ מַשֶּׁהוּ…"
"תְּנִי לִי לַעֲזֹר לָךְ!" אָמְרָה אִמָּא בְּקוֹל שָׁקֵט וְנָחוּשׁ. "אֲנִי אֶדְאַג שֶׁהוּא לֹא יַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה קָרָה בִּגְלַל שֶׁדִּבַּרְתְּ אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. אַל תִּדְאֲגִי, יִהְיֶה בְּסֵדֶר!" הִיא הִתְקַשְּׁרָה לַאֲנָשִׁים שֶׁמְּטַפְּלִים בְּנוֹשְׂאִים כָּאֵלּוּ וְהִבְטִיחָה לָנוּ שֶׁהָעִנְיָן בְּטִפּוּל מוּל כָּל הַגּוֹרְמִים.
חָלְפוּ אַרְבָּעָה יָמִים וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִתְרַחֵשׁ, עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ חָזַרְתִּי מֵהַלִּמּוּדִים וְרָאִיתִי אֶת יָפִים חוֹזֵר כְּשֶׁבְּיָדָיו שַׂקִּית. הוּא הָיָה אָדֹם וּמִתְנַדְנֵד, וְהַבָּעַת הַכַּעַס הַתְּמִידִית שֶׁעַל פָּנָיו הָיְתָה חֲמוּרָה מֵאֵי פַּעַם. אַחֲרֵי מִסְפַּר דַּקּוֹת שָׁמַעְנוּ הֵיטֵב אֶת הַצְּעָקוֹת וְהַבֶּכִי שֶׁל אַנְדְּרֵי עַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. אִמָּא הֵרִימָה טֵלֵפוֹן בִּמְהִירוּת, וְאַחֲרֵי שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת נֶעֶצְרָה נַיֶּדֶת מִשְׁטָרָה בְּפֶתַח הַבִּנְיָן. הַשּׁוֹטְרִים עָלוּ לְמַעְלָה וְדָפְקוּ לָהֶם בַּדֶּלֶת. הֵם פָּתְחוּ אֶת הַיָּדִית בְּעַצְמָם וְנִכְנְסוּ פְּנִימָה, בְּדִיּוּק לְתוֹךְ הַמִּתְרַחֵשׁ. "עוֹבְרֵי אֹרַח שָׁמְעוּ צְעָקוֹת וְהִזְמִינוּ אוֹתָנוּ!" הִסְבִּירוּ לְיֵלֵנָה. יָפִים נֶעֱצַר וְלֹא רָאִינוּ אוֹתוֹ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים.
עָבְרוּ שְׁנָתַיִם. אֶת יָפִים לֹא רָאִיתִי הַרְבֵּה מְאֹד זְמַן. אֲבָל אֶת אַנְדְּרֵי אֲנִי רוֹאֶה וְאֵין לוֹ סִימָנִים כְּחֻלִּים עַל הַפָּנִים כְּמוֹ פַּעַם.
מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לָכֶם זֶה, שֶׁתִּהְיוּ עֵרָנִיִּים לְמָה שֶׁקּוֹרֶה מִסְּבִיבְכֶם. נָכוֹן שֶׁאָסוּר לָנוּ לְהִתְעָרֵב, אֲבָל אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָרִיג – צָרִיךְ לְעָרֵב אֶת הַמְּבֻגָּרִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לְטַפֵּל בַּנּוֹשֵׂא וּלְפָחוֹת לִבְדֹּק אוֹתוֹ. הֲכִי קַל לְהִתְעַלֵּם וּלְהַגִּיד 'זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁלָּנוּ', אֲבָל תְּשׂוּמֶת לֵב לְמָה שֶׁקּוֹרֶה סְבִיבֵנוּ זֶה הַמְּעַט שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת.
