עורך הדין קיליאן היה שקוע במסמכים שלפניו כאשר נכנסה אליו המזכירה וביקשה ממנו להכניס לקוח בדחיפות, הוא הנהן בניע ראש והלקוח שהציג את עצמו בשם קאלום נכנס והתיישב, "כן אדוני, מה בפיך?" תהה עורך הדין וקאלום החל בדבריו. "הסיפור שלי מתחיל, כאשר אבא שלי שהוא עשיר גדול ומתגורר במדינה אחרת נפטר והוריש את כל רכושו, לי ולאחי הגדול רוג'ר. אחי נסע על מנת לממש את הצוואה, ולמכור את הבית הגדול בו התגורר האב ולהעביר לנו את הרכוש, אלא שכאשר שב משם לקה לפתע בשיתוק, וכעבור 20 יום הלך לעולמו…"
"הבנתי, אז אתה כרגע היורש היחיד. למה אתה צריך אותי בעניין הזה?" הקשה עורך הדין וקאלום המשיך: "אחי היה אדם בריא לחלוטין, אני מפחד שיש כאן מישהו שפועל על מנת לסכל את מימוש הירושה ואני מחפש מישהו בעל חושים חדים, שיוכל להתלוות אליי לכל התהליך של העברת הירושה…"
עורך הדין קיליאן משך בכתפיו. "אין לי שום בעיה להתלוות אליך, רק אתה בטח מתאר לעצמך שהסכום שאני אדרוש יהיה בהתאם…" קאלום הוציא מכיסו סכום גבוה במזומנים והניח על השולחן מול עורך הדין. "זאת מקדמה…" אמר והשניים לחצו ידיים וסיכמו על מועד היציאה למימוש הירושה.
למחרת בבוקר עלו השניים על מטוס ונחתו במדינה השכנה, שם הם עלו על מונית ונסעו לטירתו הענקית של האב והתקבלו בכבוד על ידי רב המשרתים בטירתו של האב המנוח. "אני מאד משתתף בצערך על מות אביך, כולנו אהבנו אותו מאד. בואו תישנו כאן הלילה ומחר בבוקר תוכלו לפגוש את עורך הדין המקומי שאצלו הופקדה הצוואה" אמר רב המשרתים, עורך הדין קיליאן בחן אותו בחשדנות, אבל הלה לא היה נראה כטיפוס ערמומי או בעל כוונות זדון כאלו ואחרות.
רב המשרתים הוביל אותם לחדר האורחים המרווח, החדר ששכן בקומה העליונה והצביע להם על חבל גדול שהשתלשל מהתקרה. "החבל הוא בעצם פעמון, ברגע שתצטרכו משהו תמשכו בחבל ואז משרת ישמע את צלצול הפעמון ואני או מישהו אחר, נתייצב לשירותכם…"
השניים הודו לו והחלו לסדר את חפציהם בחדר, עורך הדין קיליאן שלא הביא עמו הרבה חפצים סיים בזריזות לסדר את חפציו ונשכב על המיטה כדי לנוח מעמל הדרך. הוא התבונן בתשומת לב לתקרה, ושם לב לדבר מוזר: החבל שקשור היה לפעמון בקומה למעלה עבר דרך חור עבה במיוחד בתקרה. "לשם מה נדרש חור כל כך עבה?" שאל קיליאן את עצמו, "מדוע לא קדחו חור דק ודרכו העבירו את החבל? ובכלל, מי בכלל משתמש היום בחבל עם פעמון על מנת לקרא למשרתים, מה אנחנו בימי הביניים?"
הוא הסב את תשומת ליבו של קאלום לתהיותיו. "אני רוצה לבדוק משהו לגבי החבל הזה, אני מבקש ממך לא לנגוע בו כרגע עד שנבין מה מתרחש כאן…" אמר קיליאן. הוא לקח בזהירות מוט ברזל והוציא את החבל מחוץ לחלון. לאחר מכן, ביקש מקאלום להתרחק לכיוון פתח החדר, ואז משך בחבל בחוזקה ורץ במהירות לכיוון הפתח. אלא שמה שהתרחש באותו רגע הדהים אותם: מיד לאחר שקיליאן משך בחבל, ירד במהירות מסחררת נחש ארסי וארוך שהתפתל על החבל, הכיש את קצה החבל בעוצמה ואז במהירות עלה על החבל לעבר החור שנפער בתקרה.
"נראה לי שאני מתחיל להבין מה התרחש כאן" אמר קיליאן. "כנראה שהנחש הארסי שנמצא בקומה למעלה, הונח שם בכוונה על ידי מישהו שרצה לפגוע בכם מבלי שמישהו יבין שמדובר בתוצאה מהכשת הנחש הארסי, אותו אחד כפי הנראה רוצה לפגוע גם בך ולהשתלט על רכושו של אביך…"
למחרת בבוקר עזבו השניים את טירתו של האב וקיליאן שכר חוקר פרטי על מנת שיעשה תחקיר מעמיק על המתרחש בחייו של האב בשנים שלפני פטירתו. כעבור שבוע הגיע המידע החסר שהדהים אותם: התברר שאביהם התחתן בשנית ואף נולד לו בן שגדל בביתו במשך שנים ארוכות, אלא שבחלוף הזמן התדרדר הבן לחיי פשע ואביו ניתק איתו כל קשר. כאשר נפטר האב והבן הפושע הבין שהוא לא הוזכר בצוואה, הוא יצר קשר עם רב המשרתים ושיתף איתו פעולה על מנת להשתלט בחשאי על נכסיו של האב, כך יחלקו השניים בנכסים ויפטרו מאחיו החורגים.
"מה שאתה צריך כרגע לעשות, זה לרדת למחתרת" הורה עורך הדין קיליאן לקאלום. "עליך להירשם בשם בדוי באחת האכסניות המקומיות ולהמתין עד שהדברים יתבהרו…" בינתיים פרסם עורך הדין קיליאן שלקוחו – האח קאלום חזר לארצו ונפטר לאחר שחלה בשיתוק, אלא שלא חלפו עשרים וארבע שעות מאז פרסום הידיעה על מותו של קאלום ולעורך הדין המקומי הגיע הבן הפושע שביקש לזכות בנכסי אביו למרות שלא הוזכר בירושה, לאחר מותם של אחיו.
באותו רגע נפתחה הדלת וקאלום נכנס פנימה, והלה הביט בו בעיניים פעורות לרווחה. "אתה… הוכשת על ידי הנחש!"
"כמעט והייתי מוכש על ידי הנחש…" השיב קאלום בחגיגיות, ומיד באותו רגע נכנסו השוטרים והניחו אזיקים על ידיו של האח והובילו אותו למקומו הראוי, בית הכלא…
בפרשה זו התורה מציבה בפני בני ישראל את היכולת לבחור בין חיים של ברכה לבין חיים של קללה. הברכה או הקללה הם לא דברים חיצוניים שנוחתים על האדם במקרה. אלא, גם הברכה וגם הקללה הם תוצאה טבעית של המעשים שאדם עושה והדרך שהוא בוחר ללכת בה. אדם שבוחר ללכת בדרך טובה וישרה ימצא את חייו מבורכים בטוב אמיתי. ואילו אדם שבוחר בדרכים שליליות ובמעשים רעים, יצטרך בסופו של דבר לצאת בתוצאות הקשות של המעשים שלו ולשלם את המחיר. התורה מדגישה שהחיים הם שלנו, והבחירה היא רק שלנו. הלוואי שנבחר תמיד בטוב האמיתי.
