במשך שנתיים רצופות מילא ז'אן את תפקידו נאמנה כזקיף במשמר המלכה ויקטוריה. מדי בוקר עמד על משמרתו בחורף ובגשם, בקיץ ובשרב, עד שהגיעה העת לחזור הביתה לאשתו ולמשפחתו. הוא ארז את חפציו המועטים ויצא להיפרד מהידידים שרכש בשנתיים הללו בחצר הארמון. "כיצד תתפרנס מעכשיו?" שאל אותו טום מנהל האורווה המלכותית, וז'אן השיב: "יש ברשותי חלקת אדמה קטנה שירשתי מאבי, אגדל בה ירקות ואחפש בכפר שלי עבודה אחרת".
"מה תעשה בכסף שברשותך?" שאלו אייב, הגנן הזקן. הוא היה אדם מבוגר וחכם והתייחס לז'אן כאל בנו הצעיר. "אוכל לקנות מחרשה חדשה, לשפץ קצת את הבית, תמיד יש מה לעשות בכסף…" אמר ז'אן בחצי חיוך. אייב ניגש אליו ואמר לו בשקט: "אני רוצה להעניק לך שלוש עצות טובות לדרך, אבל לא אוכל לתת לך אותן בחינם". ז'אן חשב לרגע, ואז אמר: "אני סומך עליך ידידי הזקן, אני בטוח שתעניק לי עצות מועילות". הוא שלף מכיסו את צרור הכסף ומסר אותו לידי הגנן הזקן.
"טוב, אז העצה הראשונה היא – תמיד תלך בדרך המלך, לעולם אל תתפתה ללכת בדרכים צדדיות!" אמר הגנן הזקן. ז'אן חשב לרגע, הנהן בראשו ושאל: "מהן העצות הבאות?" הזקן שתק לרגע והמשיך: "העצה השנייה היא, לעולם אל תשהה לחינם בקרבתם של אנשים עשירים. והעצה השלישית היא, תמיד תשלם עבור כל דבר שאתה מקבל!"
ז'אן ניסה להבין כיצד עצותיו של הגנן הזקן והחכם יוכלו להועיל לו. לבסוף הוא משך בכתפיו והודה לו על העצות. "לפני שאתה יוצא בדרכך הביתה, תעבור דרכי. אני רוצה להעניק לך משהו במתנה", אמר הגנן, וז'אן הודה לו בחמימות.
כעבור שעות ספורות, לפני שעזב את מתחם הארמון, הוא נכנס לחדרו של הגנן הזקן, וזה העניק לו כיכר לחם גדולה ויפה. "אני אשמור זאת לאשתי, היא בוודאי תיהנה מהלחם הזה", חשב ז'אן לעצמו. הוא הטמין את הכיכר בתיקו ויצא לדרכו בחזרה הביתה.
בדרך פגש בסוחר שהוביל זוג חמורים עמוסים בכדי שמן. הם עשו את דרכם המשותפת ושוחחו בנעימים, עד שהגיעו לשביל שחצה את היער. "אני מכיר את השביל הזה. באמצעות חציית היער נוכל לקצר את הדרך", הציע לו הסוחר, אבל ז'אן נזכר בעצתו של הגנן הזקן וסירב מיד. "לך בדרך שתרצה, אני אמשיך בדרך המלך", אמר לסוחר והשניים נפרדו.
לאחר כמה שעות הוא פגש את הסוחר. הוא נראה כאוב, דמעות היו על לחייו, ובגדיו היו קרועים. לשאלתו של ז'אן סיפר הסוחר שחבורת שודדים הכתה אותו נמרצות ושדדה ממנו את הסחורה. "הנה, עצה אחת כבר הועילה לי", חשב ז'אן לעצמו.
כאשר החל הלילה לרדת חיפש ז'אן מקום ללון בו והגיע לפונדק. כשנכנס לחדר האוכל הבחין באדם עשיר הלבוש בהידור שיושב לבדו ליד השולחן ואוכל את ארוחתו. "מה אתה מחפש, חייל צעיר? בוא הצטרף אליי לשולחן", הציע העשיר, אבל ז'אן נזכר מיד בעצתו של הגנן וסירב. הוא יצא מהפונדק, מצא לו פינה צדדית בכפר, הניח את ראשו על התיק הכבד שהיה על גבו ונרדם.
בבוקר התעורר ז'אן לשמע צעקות רמות שנשמעו מהפונדק. הוא התקרב למקום ושאל את אחד הכפריים מה קרה.
"אדם שהתארח בפונדק שדד את העשיר שהתארח כאן וגזל ממנו שק שלם של כסף!" השיב לו הכפרי, בעוד אנשי הכפר הזועמים מתרוצצים בין הבתים בחיפושים. "הנה, כאן אני רואה כיצד הועילה לי העצה השנייה", חשב ז'אן לעצמו. הוא המשיך בדרכו הביתה ותהה מתי יצטרך להשתמש בעצתו השלישית של הגנן הזקן.
כשהגיע הביתה התקבל בתרועות שמחה ובחמימות על ידי אשתו, המכרים ובני המשפחה. אשתו ערכה עבורו את השולחן לסעודת מלכים, וכל בני המשפחה התכנסו לשמוע את החוויות ממשמר המלכה לאחר שנתיים ארוכות. "בסוף לא השתמשתי בעצה השלישית", חשב ז'אן. הוא הוציא מתרמילו את הכיכר הגדולה והניח אותה על השולחן. כשניסה לפרוס את הלחם, נתקל במשהו קשה בפנים. כששבר את הכיכר מצא בפנים נייר עטוף שבתוכו היה הכסף שהעניק לידידו הגנן הזקן. על הנייר נכתב: "תמיד תשלם על מה שאתה מקבל, כי לולא שילמת עבור העצות, ספק אם היית משתמש בהן". ז'אן חייך. רק כעת הבין עד כמה העצות הללו סייעו לו במשך הימים האחרונים…
*
העצה הטובה ביותר שניתן להשתמש בה היא היכולת להקשיב: לשמוע בעצתם של אנשים חכמים מאיתנו שכבר הספיקו ללמוד כמה דברים על החיים, וכך למנוע מעצמנו סבל מיותר. הנכונות שלנו להנמיך את האגו שלנו ולהאזין גם לדברים שלא מוצאים חן בעינינו תוכל למנוע מאיתנו טעויות יקרות בעתיד.
