הערך האמיתי

סיפור צעיר

פַבְּלוֹ פִּיקַאסוֹ הִשְׁלִיךְ בְּזַעַם אֶת הַמִּכְחוֹל לְעֵבֶר כַּן הַצִּיּוּר, וְקַוִּים מְכֹעָרִים לִכְלְכוּ אֶת הַבַּד שֶׁהֵחֵל לְצַיֵּר עָלָיו. "אֲנָשִׁים אֵינָם מַעֲרִיכִים אֲנָשִׁים!" הוּא קָרָא וְגַבּוֹת עֵינָיו קָפְצוּ בְּעַצְבָּנוּת. "הֵם רַק רוֹצִים אֶת הַצִּיּוּרִים שֶׁלִּי. הֵם מַעֲרִיצִים אוֹתִי בִּגְלַל הַכִּשְׁרוֹן שֶׁלִּי לְצַיֵּר, אֲבָל הַאִם הֵם מַעֲרִיצִים אוֹתִי כְּאִישִׁיּוּת, כְּבֶן אָדָם? לֹא!" הוּא הִמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר וּלְדַבֵּר לְכָל מִי שֶׁרַק רָצָה לְהַקְשִׁיב לַהֲגִיגָיו. לְעַצְמוֹ, בְּעֶצֶם. "אֵצֵא לִי לִנְדוּדִים לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֵין מַכִּירִים אוֹתִי", הֶחְלִיט לְאַחַר שָׁעָה שֶׁל מַחְשָׁבָה וְשֶׁל סִבּוּבִים חַסְרֵי פֵּשֶׁר מִצַּד לְצַד. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר כְּבָר הוֹצִיא פַבְּלוֹ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל. הוּא אִרְגֵּן לְעַצְמוֹ מִזְוָדָה קְטַנָּה וּבָהּ כַּמָּה בְּגָדִים וַחֲפָצִים אִישִׁיִּים, וְיָצָא אֶל הַמַּסָּע לְעֵבֶר הַבִּלְתִּי נוֹדָע. הָיָה זֶה מַסָּע חִפּוּשֹ שֶׁבּוֹ תִּכְנֵן לְחַפֵּשֹ אֶת הָאָדָם שֶׁבּוֹ.

כַּעֲבֹר נְדוּדִים אֲרֻכִּים הִגִּיעַ פַבְּלוֹ לְעִיר רְחוֹקָה וּבִלְתִּי מֻכֶּרֶת, שֶׁהַתּוֹשָׁבִים שֶׁבָּהּ לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ. הוּא נִסָּה לִצֹּר קִשְׁרֵי חֲבֵרוּת עִם אֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשׁ, אוּלָם אַף אֶחָד לֹא מְאֹד חָפַץ בְּקִרְבָתוֹ. כֻּלָּם הָיוּ עֲסוּקִים מִדַּי מִכְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת הַשִּׂיחָה עִמּוֹ לְקֶשֶׁר שֶׁל מַמָּשׁ. 'לֹא נוֹתְרָה לִי בְּרֵרָה, אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִשּׁוּרֵי הַצִּיּוּר הָאָמָּנוּתִיִּים שֶׁלִּי', הִרְהֵר בְּעָגְמָה. וּבַבֹּקֶר לְמָחֳרָת לָקַח פִּיקַאסוֹ אֶת כַּן הַצִּיּוּר וְאֶת הַבַּד הַמְיֻחָד שֶׁאָרַז בְּתִיקוֹ, הֶעֱמִיד אֶת כָּל הַצִּיּוּד בְּכִכַּר הָעִיר וְהִתְחִיל לְצַיֵּר.

הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים הִבִּיטוּ בַּזָּר הַמְצַיֵּר לוֹ לַהֲנָאָתוֹ, הֵנִידוּ בְּרֹאשָׁם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה. פִּיקַאסוֹ סִיֵּם לְשַׁרְבֵּט וְהֶעֱמִיד אֶת הַיְצִירָה הַסּוֹפִית מוּל הַקָּהָל הָרָחָב שֶׁחָלַף בְּסָמוּךְ. אוּלָם הַתּוֹשָׁבִים אִכְזְבוּ אוֹתוֹ… אִישׁ מֵהֶם לֹא הִתְעַנְיֵן בִּיצִירַת הָאָמָּנוּת שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ חֲתִימָתוֹ הַמְּקוֹרִית וּשְׁמוֹ שֶׁהִתְנוֹסֵס לְתִפְאָרָה עַל גַּבֵּי הַצִּיּוּר לֹא גָּרְמוּ לָהֶם לַעֲצֹר לְיוֹתֵר מֵרֶגַע, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא לְהִתְעַנְיֵן בַּצִּיּוּר וְלִרְצוֹת לִקְנוֹתוֹ.

'מָה הִרְוַחְתִּי?' רָטַן פַבְּלוֹ. 'יָצָאתִי מִמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מַעֲרִיכִים אוֹתִי בִּגְלַל הַצִּיּוּרִים שֶׁלִּי, וְהִגַּעְתִּי לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲרִיכִים אוֹתִי בִּכְלָל, וַאֲפִלּוּ אֵין מְבִינִים בִּיצִירוֹתַי. הַאִם אֵין לִי עֵרֶךְ כְּבֶן אָדָם?' שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ בִּמְרִירוּת. וְאָז, כְּשֶׁעָזַב אֶת הַכִּכָּר בְּיֵאוּשׁ, קָרָה הַדָּבָר… סוּס חָסֹן וְגָבוֹהַּ דָּהַר כְּמֻכֵּה טֵרוּף בְּמוֹרַד הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ עָבַר, וּפַבְּלוֹ הַמִּסְכֵּן מָצָא אֶת עַצְמוֹ נִרְמָס מִתַּחַת רַגְלָיו הָאֵימְתָנִיּוֹת, כְּשֶׁהוּא נֶחְבַּל בְּכָל גּוּפוֹ.

עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ כֹּחוֹת הַהַצָּלָה וּפִנּוּ אוֹתוֹ לְבֵית הַחוֹלִים הַמְּקוֹמִי כְּדֵי לִבְדֹּק אֶת מַצָּבוֹ וּלְטַפֵּל בַּמֶּה שֶׁנִּתָּן. בִּפְנִים הוּא גִּלָּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, הַסּוֹבְלִים מִבְּעָיוֹת רְפוּאִיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. רַבִּים מֵהֶם שָׁכְבוּ מִתְיַסְּרִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם, כְּשֶׁהֵם מְאַבְּדִים אֶת הַטַּעַם בְּחַיֵּיהֶם. הַכֹּל סְבִיבוֹ זָעַק עֶצֶב, דִּכְדּוּךְ וְחֹסֶר תִּקְוָה.

"לְמַזָּלְךָ, הַחַבָּלוֹת שֶׁלְּךָ שִׁטְחִיּוֹת בִּלְבַד", אִבְחֵן אוֹתוֹ אַחַד הָרוֹפְאִים בַּמָּקוֹם. "תּוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר כְּבָר עַכְשָׁו". שָֹמַח פַבְּלוֹ, וְיָצָא מִבֵּית הַחוֹלִים. וּבַלַּיְלָה הַהוּא לֹא עָצַם עַיִן. הַמִּכְחוֹלִים שֶׁבְּיָדוֹ עָבְדוּ לְלֹא הֶרֶף. הוּא יָצַר צִיּוּרֵי אָמָּנוּת מַרְהִיבִים הַמַּבִּיעִים תִּקְוָה וְשִֹמְחָה, וְיָצָא לִפְנוֹת בֹּקֶר, בְּטֶרֶם הִתְעוֹרְרוּ הַתּוֹשָׁבִים, לְבֵית הַחוֹלִים שֶׁמִּמֶּנּוּ הִשְׁתַּחְרֵר. 'אֲנִי אֶתֵּן לַחוֹלִים הָאֵלֶּה תִּקְוָה!' הֶחְלִיט. 'אֶתְלֶה לְיַד מִטּוֹתֵיהֶם אֶת הַיְצִירוֹת שֶׁלִּי, שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָם וְיִתְעוֹדְדוּ'.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר סִיֵּם פִּיקַאסוֹ לְבַצֵּעַ אֶת תָּכְנִיתוֹ וְיָצָא מָלֵא בְּסִפּוּק מִבֵּית הַחוֹלִים. הַשְּׁמוּעוֹת עַל הַצַּיָּר הַמִּסְתּוֹרִי לֹא אִחֲרוּ לָבוֹא. כַּעֲבֹר פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ כְּבָר הִתְגַּלְגְּלוּ לְאָזְנָיו שִֹיחוֹת שֶׁל תּוֹשָׁבִים מְקוֹמִיִּים, שֶׁדִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּהִתְלַהֲבוּת עַל מַה שֶּׁמִּתְחוֹלֵל בְּבֵית הַחוֹלִים. "הָרוֹפְאִים עוֹמְדִים נִדְהָמִים", שָׁמַע אֶחָד מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ. "אִשְׁתִּי שָׁכְבָה שָׁם בְּבֵית הַחוֹלִים לְמַעְלָה מֵחֲצִי שָׁנָה, כְּשֶׁהִיא סוֹבֶלֶת מִמַּחֲלָה קָשָׁה שֶׁפָּגְעָה בְּתִפְקוּד הַלֵּב שֶׁלָּהּ, וְלֹא נִרְאֶה הָיָה שֶׁחָל שִׁפּוּר בְּמַצָּבָהּ. וְהִנֵּה, מֵאָז הַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן הִיא מַרְגִּישָׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב, וְהָרוֹפֵא הַמְטַפֵּל בָּהּ אָמַר שֶׁהַסִּכּוּיִים שֶׁלָּהּ לְהַחֲלִים גְּדוֹלִים מְאֹד!"

פַבְּלוֹ פִּיקַאסוֹ עָמַד מֵהַצַּד וְחִיֵּךְ לְעַצְמוֹ. הוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לַצִּיּוּרִים שֶׁלּוֹ כֹּחַ, אֲבָל הֻפְתַּע לְגַלּוֹת עַד כַּמָּה. בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁנִכְנַס לְבֵית הַחוֹלִים כְּדֵי לִתְלוֹת עוֹד כַּמָּה מִצִּיּוּרָיו, כְּבָר נִרְאָה הַמָּקוֹם הַרְבֵּה יוֹתֵר נָעִים וּמְעוֹדֵד. הוּא הִתְחִיל בִּמְלַאכְתּוֹ וְנִזְהַר לַעֲשֹוֹת הַכֹּל בַּחֲשַׁאי, אֶלָּא שֶׁאָז גִּלְּתָה אוֹתוֹ אַחַת הָאֲחָיוֹת הָרְפוּאִיּוֹת וְקָרְאָה: "הֵיי! אַתָּה הוּא שֶׁתָּלִיתָ אֶת הַצִּיּוּרִים!" וּבִדְמָעוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת סִפְּרָה לוֹ עַד כַּמָּה גָּדוֹל הַשִּׁנּוּי שֶׁהוּא הִצְלִיחַ לְחוֹלֵל בְּמַצָּבָם שֶׁל הַחוֹלִים וּבְמַצַּב רוּחָם שֶׁל כָּל הַשּׁוֹהִים בַּמָּקוֹם.

"אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?" שָׁאֲלָה הָאָחוֹת. פִּיקַאסוֹ הֵשִׁיב וְנִפְרַד מִמֶּנָּה בַּחֲמִימוּת. בְּבֹקֶר הַמָּחָר, כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ הַקָּטָן, צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה: כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר עָמְדוּ שָׁם וּבְיָדָם שְׁלָטִים – 'אוֹהֲבִים אוֹתְךָ, פַאבְּלוֹ פִּיקַאסוֹ!'… וְלָרִאשׁוֹנָה הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁמַּעֲרִיכִים אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַצִּיּוּרִים שֶׁלּוֹ.

 

הַסִּפּוּר הַזֶּה אָמְנָם לֹא הִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת, אוּלָם נִתָּן לְהָפִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַהֲבָנָה, כִּי כַּאֲשֶׁר נְנַצֵּל אֶת הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ כְּדֵי לְהֵיטִיב לַזּוּלַת – נַרְגִּישׁ בַּעֲלֵי עֵרֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ מְמַלְּאִים אֶת הַיֵּעוּד שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'