"שימו לב, כל הכוחות!" נשמע קולו הסמכותי של טומי – מפקד הכוח, במכשיר הקשר: "כוחות הגיבוי מוכנים למקרה חירום. אני נכנס עם הצוות שלי, כעבור שתי דקות הצוות של ג'ונס מצטרף אלינו לסריקה בפנים. חלוקת החדרים להסתערות, תהיה בדיוק כפי שתרגלנו. מוכנים? קדימה צאו לדרך!"
חיילי 'אריות הים' האמריקנים היו מתורגלים ומהירים כל-כך עד שאדם שהיה עובר ברחוב בשעת הלילה המאוחרת הזאת, כנראה היה משער שהרעש הקל נעשה על ידי חתול רחוב או משהו כזה. ג'ונס הביט בשעון, חיכה דקה בדיוק וסימן לחייליו להיות מוכנים ופתח בריצה מהירה אך שקטה לכיוון חלון הסלון שפנה לכיוונם. כעבור ארבעים שניות כבר היו ארבעתם בפנים, הם התפצלו לשני צמדים והחלו בסריקות.
"נמאס לי מהמשימות האלו, המפקד!" לחש מל :"זה כבר הבית השלישי שאנחנו מחפשים בו, מה הסיכוי שנמצא אותו?". ג'ונס הנהן בראשו לחיוב תוך כדי שהם סורקים את החדרים: "אבל אלו הפקודות. מה גם שאם נמצא את ההתקן הנייד המדובר – יהיו בידינו רישומים של כל הסוכנים שיש לארגון הטרור הזה בצבא האמריקני. אנחנו חייבים לשים עליו את היד!". מל חייך והושיט את ידו לעבר פסל מוזהב שעמד על אחד המדפים. "בוא נדאג שלפחות ייצא לנו משהו מהלילה הארוך הזה. הפסל המוזהב הזה יפה בעיניך? אני משער שהוא שווה לא מעט כסף!" הוא הכניס אותו לתיקו האישי, אלא שבדיוק באותו רגע נשמע צרור יריות מכיוון החדרים שבקומה השנייה. הם מיהרו למעלה כשהם דרוכים אבל האנשים שביצעו את הירי הספיקו להיעלם במהירות. הם סרקו את חלל הבית שוב ושוב עד שעזבו את המקום.
למחרת נפגשו כולם לישיבת סיכום במטה היחידה. "חיילים יקרים", פתח מפקד הצוות את סיכום המבצע: "כולכם לחמתם בעוז. הבאתם להריגתם של ארבעה מחבלים, השלמתם את הסריקה ויצאתם משם ללא אבדות בנפש ועם שני פצועים קל. אבל יש לנו בעיה קטנה – ההתקן לא נמצא ואנו מתחילים לתהות האם המודיעין שלנו אכן אמין מספיק כדי להיות מדויק!"
מלמולים מאוכזבים החלו להישמע, אלא שאז אמר המפקד לכולם: "דבר נוסף, כנראה שאחד החיילים לקח לעצמו פסל מוזהב של איש מנגן בפסנתר שקישט את ביתו של המחבל אצלו היינו אתמול. מי שעשה זאת מתבקש לפנות אלי במהירות המרבית או שאצטרך לערוך חיפושים אצל כולכם!"
כשיצאו מהתדריך החל ג'ונס להתלבט ביחד עם מל, מה נכון לעשות: "מל, יכול להיות שהם באמת יודעים שגנבנו משם רכוש!" מל משך בכתפיו ושאל: "איך הם עלו על זה בכלל?"
"אני לא יודע!" אמר ג'ונס: "כנראה השוו את התמונות שצילמנו עם תמונות שצילמו חיילים אחרים במבצע שנערך באותו הבית לפני כחודשיים. גם אז לא מצאו כלום!"
"המפקד, נראה לי שכדאי שנספר שלקחנו את זה. חבל שכולם עכשיו יעברו בגללנו השפלה כשיחפשו להם בדברים האישיים. כדי לא לסבך אותך אגיד שרק אני לקחתי את זה. אני ממילא משתחרר עוד חודשיים, אתה עוד רוצה להתקדם בסולם הדרגות!" אבל ג'ונס סירב: "אין סיכוי!" אמר בחדות: "אני אישרתי לך לקחת את הפסלון, אבוא אתך!". הוא התלווה למל ויחד הם צעדו לחדרו,
לקחו את הפסל והמשיכו אל עבר משרדו של קצין המבצעים.
"המפקד, אני לוקח אחריות מלאה על הגניבה ויודע כי שגיתי ועליי להיענש!" אמר ג'ונס.
"אכן שגית ושניכם תיענשו. יחד עם זאת, אגיש בקשה שלא יחמירו איתך יותר מדי בבית הדין הצבאי שכן יכולת לשמור על שמך הטוב ולהתחמק ובכל זאת בחרת לתקן את מעשיך ולקחת אחריות – אפילו במחיר של עונש ומבוכה. כל הכבוד!". ובמילים אלו לקח את הפסל המוזהב והשליך אותו בחוזקה על הרצפה.
צעקות ההפתעה של מל ושל ג'ונס נמהלו ברעש השבירה של הראש שנפל משאר הפסל. קצין המבצעים התכופף, הרים את הראש השבור וחייך בסיפוק תוך שהוא ממלמל: "אז המידע שקיבלנו היה נכון…". ג'ונס ומל הביטו על תחתיתו של הראש בתדהמה וראו כי מוחבא שם התקן נייד…
קורה שבן-אדם נופל, טועה ועושה מעשה לא נכון. כשזה קורה יש לקחת אחריות ולתקן את אשר נעשה – למרות הקושי של המבוכה ולעיתים אף המחיר שיש לשלם. בסופו של דבר הקב"ה פותח שערי תשובה וגם הוא וגם בני האדם יודעים להעריך איש שבוחר לתקן את מעשיו הרבה יותר מאשר אדם שמתחפר בחטאו וממשיך להסתבך בעוד טעויות מביכות.
