שָׁלוֹם לָכֶם. הַשֵּׁם שֶׁלִּי יוֹאָב וְרָצִיתִי לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּסִפּוּר שֶׁקָּרָה לִי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַסִּפּוּר בְּעִקָּר עַל אָחִי הַקָּטָן רוֹנִי. "אִמָּא, תִּרְאִי מָה קִבַּלְנוּ!" נִכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה בְּהִתְלַהֲבוּת, מְנוֹפְפִים בִּזְהִירוּת בְּעָצִיץ קָטָן מָלֵא בַּאֲדָמָה. "הַיּוֹם בַּשִּׁעוּר כָּל אֶחָד קִבֵּל עָצִיץ, אֲדָמָה וּזְרָעִים, וְהַמּוֹרֶה אָמַר שֶׁמִּי שֶׁיַּצְמִיחַ אֶת הַפְּרָחִים הֲכִי יָפִים, יְקַבֵּל פְּרָס!"
"אֵיזֶה יֹפִי! אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתְּטַפְּלוּ בַּעֲצִיצִים הֵיטֵב!" חִיְּכָה אִמָּא וְהֵבִיאָה שְׁתֵּי צַלָּחוֹת קְטַנּוֹת, אַחַת כְּחֻלָּה וְאַחַת אֲדֻמָּה. "הִנֵּה, כָּךְ לֹא תִּתְבַּלְבְּלוּ. אֶת הֶעָצִיץ שֶׁלְּךָ, רוֹנִי, שִׂים בַּצַּלַּחַת הָאֲדֻמָּה, וְאַתָּה יוֹאָב, שִׂים אֶת הֶעָצִיץ בַּצַּלַּחַת הַכְּחֻלָּה". אֵיזוֹ אִמָּא חֲכָמָה! חָשַׁבְתִּי וּשְׁנֵינוּ הִנַּחְנוּ בִּזְהִירוּת אֶת הָעֲצִיצִים וְהַצַּלָּחוֹת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל.
כָּל בֹּקֶר קַמְנוּ מֻקְדָּם, רוֹנִי וַאֲנִי, לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲצִיצִים בִּזְהִירוּת וְלִדְאֹג שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה אוֹתָם. "מְעַנְיֵן מָתַי יִצְמְחוּ הַפְּרָחִים הַסְּגֻלִּים שֶׁלִּי", חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "וּמָתַי יִצְמְחוּ הַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים שֶׁל רוֹנִי". עַל הַשַּׂקִּית שֶׁל הַזְּרָעִים הָיְתָה תְּמוּנָה קְטַנָּה שֶׁל הַפְּרָחִים. הַמּוֹרֶה אָמַר לָנוּ שֶׁרַק אַחֲרֵי שָׁבוּעַ נוּכַל לִרְאוֹת גִּבְעוֹל יָרֹק קָטָן, וּכְדֵי שֶׁיִּצְמְחוּ הַפְּרָחִים צָרִיךְ הַרְבֵּה סַבְלָנוּת וְהַשְׁקָעָה.
אַךְ יוֹם אֶחָד כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, חָשְׁכוּ עֵינַי. הָרִצְפָּה לְיַד הַחַלּוֹן עִם הָעֲצִיצִים הָיְתָה מְלֻכְלֶכֶת בַּאֲדָמָה, וְרוֹנִי נִסָּה לֶאֱסֹף אוֹתָהּ וּלְהַחְזִיר לֶעָצִיץ שֶׁלּוֹ. "מָה עָשִׂיתָ?" צָעַקְתִּי וּמִהַרְתִּי לֶעָצִיץ שֶׁלִּי שֶׁעָמַד עַל הַצַּלַּחַת הַכְּחֻלָּה. "בְּטָעוּת…" לָחַשׁ רוֹנִי. "הֶעָצִיץ נָפַל וְהָאֲדָמָה הִתְפַּזְּרָה…"
"לֹא יֻצְלַח שֶׁכָּמוֹךָ! עַכְשָׁו בֶּטַח לֹא יִצְמַח לְךָ כְּלוּם. הַגַּרְעִין לֹא יִקָּלֵט טוֹב בָּאֲדָמָה הַזֹּאת! בַּפַּעַם הַבָּאָה תִּזָּהֵר יוֹתֵר!" כָּךְ אָמַרְתִּי. אַשְׁמָתוֹ שֶׁל רוֹנִי שֶׁלֹּא נִזְהַר! עַכְשָׁו יֵדְעוּ כֻּלָּם מִי הָאָח הֲכִי מֻצְלָח.
רוֹנִי הִמְשִׁיךְ לָקוּם בְּכָל בֹּקֶר לְהַשְׁקוֹת אֶת הֶעָצִיץ שֶׁלּוֹ, וּבְכָל בֹּקֶר לִגְלַגְתִּי עָלָיו מֵחָדָשׁ. "בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה טוֹרֵחַ בִּכְלָל? לֹא יִצְמַח לְךָ כְּלוּם!" רָאִיתִי שֶׁרוֹנִי נֶעֱלַב, אַךְ לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק.
עָבַר שָׁבוּעַ, וּמֵהֶעָצִיץ שֶׁלִּי צָמְחוּ כַּמָּה גִּבְעוֹלִים יְרֻקִּים וְיָפִים. לְרוֹנִי לֹא צָמַח כְּלוּם.
עוֹד שָׁבוּעַ וְעוֹד… וְהִנֵּה בֶּעָצִיץ שֶׁלִּי נִרְאוּ נִצָּנֵי פְּרָחִים! "מָחָר הַפְּרָחִים יִפָּתְחוּ, וְהֶעָצִיץ שֶׁלִּי יִהְיֶה סָגֹל וּמַרְשִׁים", הִתְרַגַּשְׁתִּי בְּלִבִּי, וּבְקוֹל אָמַרְתִּי: "אַתָּה רוֹאֶה רוֹנִי? כְּשֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הֶעָצִיץ הוּא פּוֹרֵחַ!" רוֹנִי נֶעֱלַב, אֲבָל שָׁתַק.
וּלְמָחֳרָת… הִתְעוֹרַרְתִּי בַּבֹּקֶר וְרָאִיתִי אֶת הֶעָצִיץ שֶׁלִּי מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ בִּפְרָחִים צְהֻבִּים! "מָה?" הִתְפַּלֵּאתִי, "אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר בְּפֵרוּשׁ שֶׁזָּרַעְתִּי סְגֻלִּים!"
"רוֹנִי, אוּלַי תַּסְבִּיר לִי מָה קוֹרֶה פֹּה?" רַק לְאַחַר הַפְצָרוֹת רַבּוֹת הִסְכִּים רוֹנִי לַחֲשֹׂף בְּפָנַי אֶת סוֹדוֹ. "זוֹכֵר אֶת הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל שֶׁסָּבְתָא קָנְתָה לָנוּ? אַתָּה רָצִיתָ לְהַנִּיחַ אוֹתִי עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, אַךְ אֲנִי פָּחַדְתִּי שֶׁהוּא יִפְגַּע בָּעֲצִיצִים. בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אַתָּה הִתְעַקַּשְׁתָּ לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ שָׁם…
וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, וְרָאִיתִי אֶת הַכַּדּוּר עַל הָרִצְפָּה וּלְיָדוֹ הֶעָצִיץ שֶׁלְּךָ, כְּשֶׁכָּל הָאֲדָמָה מִחוּץ לוֹ. כַּנִּרְאֶה חָדְרָה רוּחַ וְגִלְגְּלָה אֶת הַכַּדּוּר לְעֵבֶר הָעֲצִיצִים, וְהֶעָצִיץ שֶׁלִּי, שֶׁהֶעֱבַרְתִּי לְמָקוֹם בָּטוּחַ יוֹתֵר, נוֹתַר שָׁלֵם.
יָדַעְתִּי שֶׁתִּצְטַעֵר מְאֹד עַל הֶעָצִיץ שֶׁנֶּהֱרַס, וְלָכֵן פָּשׁוּט הֶעֱבַרְתִּי אֶת הֶעָצִיץ הַשָּׁלֵם שֶׁלִּי מֵהַצַּלַּחַת הָאֲדֻמָּה לַכְּחֻלָּה… וְהִתְנַהַגְתִּי כְּאִלּוּ הֶעָצִיץ שֶׁלִּי הוּא זֶה שֶׁנָּפַל מֵאֶדֶן הַחַלּוֹן!" סִיֵּם רוֹנִי.
לֹא הֶאֱמַנְתִּי בַּהַתְחָלָה לְמָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי… רוֹנִי גַּם לֹא גָּעַר בִּי עַל הַכַּדּוּר, גַּם הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהֶעָצִיץ שֶׁלּוֹ הוּא זֶה שֶׁנָּפַל, וְגַם סָפַג בִּשְׁתִיקָה אֶת כָּל הֶעָרוֹתַי הַמְּזַלְזְלוֹת… לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן לִקְבֹּר אֶת עַצְמִי מֵרֹב בּוּשָׁה. מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי – לְעוֹלָם לֹא אֲזַלְזֵל בְּשׁוּם אָדָם, גַּם אִם נִרְאֶה לִי שֶׁהִתְנַהֲגוּתוֹ הָיְתָה לֹא רְאוּיָה, כִּי לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לָדַעַת מָה קָרָה בֶּאֱמֶת.
וְאִם כְּבָר – אַתֶּם שׁוֹאֲלִים מָה קָרָה עִם הַפְּרָס?
הֶעָצִיץ שֶׁלִּי וְשֶׁל רוֹנִי, שֶׁגָּדַל בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, הִצְמִיחַ אֶת הַפְּרָחִים הֲכִי יָפִים וּמַרְשִׁימִים. כְּשֶׁהֶרְאֵינוּ לְאִמָּא אֶת הַפְּרָס שֶׁקִּבַּלְנוּ וְהֶחְלַטְנוּ לַחֲלֹק שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, חִבְּקָה אוֹתָנוּ אִמָּא וְאָמְרָה: "אֲנִי גֵּאָה בָּכֶם, יְלָדִים שֶׁלִּי, עַל הַפִרְגּוּן הַטּוֹב שֶׁלָּכֶם זֶה לָזֶה, וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁלְּמַדְתֶּם אֶת הַלֶּקַח הַנָּכוֹן מִכָּל הַסִּפּוּר…"
