הפתעה בטרמינל

ניק ג'ייס ירד באיטיות במדרגות המטוס בנמל התעופה הראשי בקולומביה. ניק היה בעל מבנה גוף רחב, לראשו הוא חבש מגבעת לבנה, וסיגר קובני עבה השתרבב בזווית פיו. את מסע הקניות הזה תכנן ניק במשך שבועות אחדים. אבל בעודו ממהר לעבר מסוף החפצים, פנה אליו קצין ביטחון מקומי וביקש בטון אדיב: "סליחה אדוני, תוכל להתלוות אליי?" ניק היה רעב ותכנן לפתוח את הטיול במסעדה יוקרתית ולכן לא התייחס יותר מדי לדברים והמשיך לעבר הטרמינל. אולם הקצין אחז בזרועו בכוח ועצר אותו. "אדוני, בוא איתי כעת!" פקד הקצין. "אבל מדוע?" שאל ניק בתימהון. איש הביטחון לא ענה והוביל את ניק לעבר המשרד הראשי.
"אפשר להבין מה קורה פה?" צעק ניק בזעם, הוא לא היה רגיל לקבלת פנים כזאת. קצין עטור דרגות התיישב מול ניק הנסער ואמר: "ברוך הבא מר סרוויה – המבריח הגדול שמשגע את משטרת קולומביה כבר חמש שנים!" ניק הביט בו במבט משועשע: "תגידו, השתגעתם? מה אתם רוצים ממני?? קוראים לי ניק!" הקצין לא התרשם מדבריו וסימן לשני שוטרים חסונים. הללו תפסו בניק והחלו לגרור אותו. "עזבו אותי!" צעק ניק. "זו שערורייה! אני רוצה כעת לדבר עם הקונסול האמריקאי!" אך אנשי הביטחון לא נבהלו מדבריו. ניק הוכנס למחסן דלוח, והדלת ננעלה מאחוריו. "לא ייאמן! חוצפה שכזאת!" סינן ניק לעצמו והביט סביבו.
המחסן הטחוב שאליו הושלך היה מלא בעובש. ניק היה מורעב, הוא דפק על הדלת כדי לקרוא למישהו, אבל אף אחד לא התייחס לדפיקותיו. בשלב מסוים נפתחה הדלת וצלחת עם פשטידה ירוקה נזרקה לעברו. ניק נגס בה והעווה את פניו.
השעות חלפו בעצלתיים. לפתע נפתחה הדלת, ובפתח עמד קצין. הוא סימן לניק לבוא בעקבותיו. השניים התיישבו במשרד סמוך. הקצין הציג את עצמו כחוקר. הוא שלף דף מכיס חולצתו והחל לקרוא: "סרוויה – מנהיג רשת ענפה של הברחות בהיקף עצום של מיליוני דולרים, בעל מבנה גוף רחב, שוקל מאה וארבעה ק"ג, חובש מגבעת לבנה, חליפת צמר משובחת ונועל מגפיים אדומים". עיניו של ניק נפקחו בתימהון. החוקר שלף תמונה והציגה לעיני ניק המשתומם. מהתמונה ניבט גבר שדמה להפליא לניק. "מיסטר סרוויה! העונש על היקף ההברחות שלך יכול להיות גם עשרים שנות מאסר!"
"אני לא סרוויה! זאת טעות!" זעק ניק בייאוש. אבל החוקר לא התרשם מדבריו, "תצטרך להוכיח זאת!" אמר בקרירות. ניק הזדקף על כסאו: "אין פה זכויות מינימליות?? אפשר לחבר אותי לקונסוליה האמריקאית?" אבל החוקר פיהק פיהוק רחב ואמר: "בוודאי שיש כאן זכויות, אבל דברים לוקחים כאן זמן", אמר, קם מכיסאו והחזיר את ניק אל המחסן. "אולי אפשר קצת לנשום אוויר או לראות אור יום?" שאל ניק למראה המחסן המעופש. "אחשוב על כך!" אמר החוקר ונעל את הדלת.
ניק חש שהשמיים נפלו על ראשו: "מטורף! אין עם מי לדבר!" הרהר בייאוש. הוא התיישב על הרצפה. בחלומותיו הפרועים הוא לא תכנן להיות מוצג כסרוויה – גדול המבריחים. רק המחשבה על עשרים השנים הבאות שמצפות לו עם הפשטידות הירוקות, הרסה אותו לחלוטין.
לאחר כמה שעות נפתחה הדלת. בפתח עמד שוטר. "הקצין מאפשר טיול קצר", אמר באנגלית רצוצה והוביל את ניק לחצר אחורית. ניק הרים את פניו לשמיים ודמעות זלגו מעיניו. הוא ניגב את עיניו בבגדיו ולפתע הוא הבחין בפועל, לבוש מגפיים אדומים, שהיה עסוק בהטענת ארגזים למכולה. הלה הסתובב והביט בניק, אבל להפתעתו הגדולה של ניק הם היו דומים להפליא! "אתה סרוויה!" צעק ניק. הפועל קפא על מקומו באחת ופניו החווירו.
לפתע הוא החל לרוץ לכיוון הפנימי של החצר במנוסה אדירה, ניק התנער באחת וכמו הר געש מבעבע החל לרדוף אחר הברנש. סרוויה פרץ בסערה את דלת הטרמינל ורץ לתוך האולם, הודף אנשים על ימין ועל שמאל. אבל ניק רדף אחריו כאריה זועם וצמצם בעקביות את המרחק ביניהם, עד שהצליח לתפוס בעורפו של הברנש והשניים התגלגלו על הרצפה.
השוטר ששמר על ניק, דלק אחריהם לאורך כל הדרך ובתוך שניות הגיע לזירה. מייד אחריו הגיע קצין הביטחון הראשי והביט במתרחש בפה פעור. "זה סרוויה!" צעק ניק בחמת זעם והצביע על הגבר הדומה לו ששכב על הרצפה. השוטרים אחזו בידיו של האיש שהוכתר כ'גדול המבריחים' וכעת היה כפות באזיקים. קצין הביטחון היה סמוק מבושה, אחז ברעד בידו של ניק ואמר: "סליחה אדוני, טעינו!" ניק הובל משם בחזרה למשרד הראשי של שדה התעופה, מלווה בסגל הבכיר של נמל התעופה.
בערוצי החדשות לא פסקו מלהלל את האזרח האמריקאי שתפס את גדול המבריחים בחירוף נפש, והסרטון שבו נראה ניק מזנק על עורפו של סרוויה שודר שוב ושוב ללא הפסקה.
לאחר סעודה דשנה עם צמרת הממשל, לווה ניק למטוס פרטי שיחזיר אותו בחזרה לארצות הברית. לקול תשואות הפמליה ונעימת התזמורת עלה ניק על מדרגות המטוס. הוא חש שבטנו מתהפכת מהאירועים האחרונים. "חתיכת מהפך ממש ברגע האחרון!" מלמל ניק ותחב לפיו סיגר קובני עבה, "אם לא ההשגחה העליונה שסובבה את הדברים שאפגוש את סרוויה ואתפוס אותו ברגע האחרון, היה לי סיכוי טוב לבלות עכשיו בתא המעופש עם הפשטידות הירוקות…"

גם הדברים הלא הגיוניים יכולים לקרות ולשנות את המציאות לטובה. ומגילת אסתר שכולה אוסף של "צירופי מקרים" לכאורה, מלמדת אותנו שההשגחה העליונה מסדרת את הכול בצורה הטובה ביותר, וגם הדברים הקשים מתהפכים לטוב. פורים מזכיר לנו שגם בתוך החושך הגדול ביותר מסתתר אור גדול.