הצוואה של מוריס

מבט אל החיים

קבוצת המנחמים שישבה מול בניו של מוריס בעל המכולת השכונתית שנפטר בשיבה טובה, ישבה דוממת ועצובה, כולם בשכונה הכירו את מוריס ואהבו אותו, שלא לדבר על אלו שנהנו מטוב ליבו ומהחיוך הסבלני שהיה חלק בלתי נפרד ממנו, לא מעט אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר עליהם גילו לפתע סל מצרכים בפתח ביתם ואחרים הופתעו לגלות כי היה מי שמחק את חובם התפוח למכולת ורק במקרה גילו כי מי שעומד מאחורי המעשים הטובים הוא לא אחר מאשר מוריס בעצמו.

כולם הביטו לכיוון הפתח כאשר נכנס אל הבית 'משה הזקן'. אף אחד לא בדיוק ידע מתי התחילו לקרוא לו כך, והיו כאלו שתהו בליבם האם הוא היה צעיר אי פעם, אבל כך או כך כולם בשכונה הדרומית השקטה הכירו את משה הזקן החביב והחכם ונהנו מחוכמת החיים המיוחדת שלו, ומעצותיו המחכימות.

גם כעת ברגע שעבר 'משה הזקן' את מפתן הבית כל מי שעמד מחוץ לבית הישן והיה עסוק בשיחה ערה עצר את שיחתו והנהן לשלום למשה הזקן והחביב, וכשנכנס אל הבית כולם פינו לו מקום של כבוד מול שורת הבנים האבלים.

הנוכחים במקום לא הפסיקו לשבח את מוריס "הוא היה אדם כל-כך טוב, עם לב רחב שקשה מאוד למצוא בדור שלנו" אמר אחד השכנים וכולם הנהנו בראשם בשתיקה, אבל היה אחד שדיבר "נו, לא להגזים יש הרבה אנשים טובים, לא ראיתי בו איזה משהו מיוחד". הנוכחים היו המומים מהדברים אך הרבה יותר המומים ממי שאמר אותם, 'משה הזקן', אבל אף אחד לא העז להסות אותו, אך כולם נעו על כסאותיהם באי נחת, בפרט בניו של מוריס שממש לא הצליחו להבין מה קרה לו ל'משה הזקן' שהיה ידיד אמת של אביהם שדווקא הוא זה שמדבר עליו בצורה שכזאת.

דקות מספר חלפו ושוב החל אחד המנחמים להזכיר את מעשיו של מוריס, "אחותי האלמנה נהנתה בכל יום שישי מסל מצרכים לכל השבוע, ובמשך שנים לא היה לה מושג מי הוא זה שדואג לכך, רק לפני מספר שבועות, כאשר חלה מוריס, הבינה אחותי כי הוא זה שעומד מאחורי הדאגה רבת השנים". כל הנוכחים במקום התפעלו מדבריו הנרגשים של האיש, אבל גם כאן היה מי שדאג להרוס את האוירה. "יכול להיות שכבעל מכולת הוא קיבל מוצרים בחינם מספקים שונים, או שהיו לו מוצרים שתוקפם עומד לפוג וגם כך הוא לא יוכל למכור אותם, אז הוא מעביר אותם אל אנשים מסכנים…" שוב פעם היה זה 'משה הזקן', אבל הפעם כבר לא הסכימו הנוכחים להבליג והם החלו להסות אותו. "כבוד הנפטר" צעק לעברו קרוב משפחה, "זה לא מתאים לדבר ככה, מה זה צריך להיות?" קרא לעברו אחד השכנים, אבל משה הזקן כאילו לא שמע.

באותם רגעים בדיוק כאשר רחש של התמרמרות נשמע מכיוונם של המנחמים כלפי משה הזקן, נכנס פנימה אביו של טוביה העובד הצעיר מהמכולת של מוריס, אביו נכנס והתיישב מול בניו של מוריס, כשהוא לא מצליח להסתיר את דמעותיו ואילו כולם הקשיבו למוצא פיו, "טוביה נולד עם רגל אחת קצרה מחברתה, דבר שגרם לו לצליעה זאת מלבד בעיה רפואית מסוימת שגרמה לעיוות מסוים בפניו, וכך עברו עליו רוב שנות ילדותו, כאשר הוא גדל וניסה למצוא עבודה – הרבה אנשים נרתעו ממראהו וחששו מלהעסיק אותו גם בגלל הנכות שלו, אבל אז הכיר טוביה את אביכם, שהסכים מיד לשלב אותו בעבודה, אין לכם מושג כמה אני ומשפחתי אסירי תודה לאיש טוב הלב שכעת כבר איננו איתנו" סיים אביו של טוביה את דבריו בדמעות שגרמו לעוד כמה מהנוכחים בסלון העמוס ללחלוחית בעיניהם.

אבל כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם לא נותר 'משה הזקן' חייב "שמעתי שמקבלים על כך תקציב מהמדינה, עבור מי שמעסיק אנשים כאלו, אז גם הוא הרוויח מכך לא מעט…"

המנחמים הרבים הרגישו כי הפעם עבר 'משה הזקן' כל גבול, וגם אחד מבניו של מוריס שכבר ממש כעס על הזלזול בכבודו של אביו ניגש אליו וביקש ממנו לעזוב את המקום, 'משה הזקן' לא ממש התרגש מהבקשה, וביקש מהבן כי רגע לפני שזורקים אותו החוצה הוא מבקש לומר כמה מילים בפני הנוכחים במקום, הוא נעמד מול קהל המנחמים שגדש את הסלון הצפוף, וביקש את רשות הדיבור, לא כולם הסכימו להקשיב והיו שאפילו ניסו להסות אותו מלדבר, אבל הוא לא ויתר והתחיל בדבריו: "בוודאי כל הנוכחים כאן תמהים, מה קרה לו ל'משה הזקן' שהחליט כך להשמיץ את מוריס טוב הלב, עד כדי כך שכמעט והנוכחים כאן הפליאו בי את מכותיהם. אבל כעת אני רוצה לומר לכם שמי כמוני שהיה חברו הטוב של מוריס במשך יותר משישים שנה יודע על טוב לבו של מוריס וגם מה שסופר כאן זהו רק קמצוץ קטן ממעשיו הגדולים, אבל גם מוריס עצמו היה מסכים איתי לגבי מה שעשיתי כאן…" הוא הביט בפניהם של הבנים האבלים והמשיך: "הרי מוריס עצמו כבר איננו נמצא איתנו וכולנו מקפידים שלא לדבר על מי שנפטר מן העולם למרות שאיננו פוגעים בו ישירות, אבל כמה מאיתנו שומעים דברים דומים לדברים שאני אמרתי כאן, על אנשים החיים ביננו ולפעמים אפילו הדברים המזלזלים והמשפילים נאמרים בפניהם,  ואנחנו ממשיכים הלאה במקרה הטוב או מוסיפים עוד שמן למדורה במקרה הגרוע, אפילו כאן בכניסה אל הבית שמעתי כאלו שקצת ריכלו על מי ומה, ממוריס טוב הלב אנחנו צריכים ללמוד כמובן

לדאוג לאנשים שלבם הפסיק לפעום, אך פי כמה עלינו לדאוג לאלו שליבם עדיין פועם מרגיש ונפגע ועד כמה אנחנו צריכים להיזהר בלשוננו כלפי אלו שעוד נמצאים איתנו…" סיים 'משה הזקן' את דבריו, כשבניו של מוריס מחבקים אותו בחום והערכה אין סופית…

 

חשוב מאוד להקפיד שלא לדבר סרה על אדם שכבר איננו איתנו, אבל חשוב יותר שלא לפגוע או להעליב את אותם אלו שחיים ביננו וליבם פועם ומרגיש והם יכולים להיפגע עד עמקי נשמתם…

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

עניין של אחריות

מבט אל החיים

מצווה בטאבו

מבט אל החיים

שני צדדים לקשת

מבט אל החיים

המתורגמן

מבט אל החיים

ההבטחה

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'