קרוב לשלושה שבועות מבלה טוני את שעות עבודתו בחפ"ק המשטרתי בהאזנה לשיחות הטלפון של משפחת ראמזי. המשימה החלה כאשר הכריז דניאל רובין – מפקד הימ"ר במחוז דרום – על מלחמתו בארגוני הפשיעה המקומיים. מאז צוות העבודה של טוני מצותת בקביעות לשיחות במטרה לפענח את התנהלותו של ארגון הפשיעה הוותיק.
לאחר האזנה לאלפי שיחות החל טוני לחוש שהוא מגיע למבוי סתום. השיחות חזרו על עצמן, וניכר היה שחברי הארגון מיומנים מכדי לחשוף את תוכניותיהם בשיחות טלפון. בעודו יושב מול מסך המחשב, האוזניות לראשו והוא מהרהר בסיכויי עבודתו להניב הישגים, נדרך לפתע – הידק את האוזניות והחל לתמלל במרץ את הדברים ששמע.
"צריך לארגן הפתעה לאבישי רובין," אמר אחד מבני השיחה.
"רובין, הבן של הקוסם?" שאל הצד השני מעבר לקו.
"כן, יש לו יותר מדי סייענים בזמן האחרון," השיב הראשון והוסיף: "צריך ללמד לקח אותו ואת כל הדיירים."
טוני, שכבר שלט היטב בשפת הקוד של הארגון, הבין מיד את משמעות הדברים – אבישי רובין, בנו של מפקד הימ"ר, נתון בסכנה מיידית.
עם תום השיחה מיהר טוני למשרדו של מפקד הימ"ר. בעודו מסדיר את נשימתו הניח את תמלול השיחה על השולחן. "הם מדברים על הבן שלך, על אבישי…" דניאל רובין נטל את התמלול ועיין בו. "הם מתכננים פעולה רצינית נגדו," הדגיש טוני. דניאל הנהן בהסכמה, הניח את הדפים בצד השולחן וחזר לעיסוקיו.
"קובי, אני לא מבין את דניאל!" שיתף טוני את חברו לעבודה ברגשותיו הסוערים. "שבוע שלם חלף מאז שהראיתי לו את החומרים על בנו, ודבר לא נעשה בעניין…"
קובי נראה מהסס. "מה, קובי? אתה יודע משהו?" דחק בו טוני.
"שמע," פתח קובי בזהירות, "נתקלתי בשמועות על היחסים המורכבים בין דניאל לבנו. מספרים שלפני שנים אבישי החל לעסוק בעסקים מפוקפקים, וכבר הסתבך כמה פעמים עם המשטרה… בקיצור, הוא לא הולך בדרך שאביו ייעד לו."
"אז בגלל זה דניאל לא מתערב? זה טירוף… הבן שלו עלול להיפגע!"
טוני המשיך להאזין לשיחות משפחת ראמזי, ותחושתו על הפגיעה הצפויה באבישי רובין התחזקה. לאחר ימים של התלבטות מייסרת החליט לגשת שוב לדניאל ולברר את העניין.
"תודה על דאגתך, טוני, אבל החלטתי לא תשתנה!" אמר דניאל לאחר ששמע את דבריו.
"אתה לא מבין מה עלול לקרות?!" התפרץ טוני בבהלה. "מה זה משנה אם הוא לא הקשיב לך בצעירותו? הגיע הזמן לעזור לו…" מיד עם סיום המשפט הבין שחצה קו בהתערבותו ביחסים העדינים שבין האב לבנו.
דניאל שלח לעברו מבט זועם. "אין לך מושג מה הוא עשה, טוני! השקעתי בו די והותר כדי שיחזור לדרך הישר, אבל הוא התעקש על בחירותיו. עכשיו זו בעיה שלו, לא שלי, ובוודאי לא שלך!"
כשיצא טוני מבויש מהחדר, פגש בקובי שמיהר להגיע לשמע הצעקות. "עליך להרפות מהעניין, טוני…" אמר בטון מנחם.
אך טוני לא הצליח להניח לכך. מדי יום שמע במו אוזניו כיצד המזימה נגד אבישי רובין הולכת ומתגבשת. כשנודע לו מועד הפעולה המתוכננת, לא מצא מנוח לנפשו. "חייבים לעשות משהו…" התייסר במחשבותיו, "אבל מה אוכל לומר לדניאל? הרי הוא צודק – הכול התחיל מבחירותיו השגויות של אבישי."
בלילה שבו הייתה הפעולה אמורה לצאת לפועל התהפך קובי במיטתו בדאגה. וטוני אזר אומץ וניגש בבוקר לחדרו של דניאל. למחרת קרא קובי בתדהמה את הכותרת: "סוכני השב"כ סיכלו הלילה ניסיון התנקשות בבנו של מפקד הימ"ר."
"איך עשית את זה?" שאל קובי את טוני כשנפגשו.
טוני חייך. "דניאל צודק, אבישי אמנם הביא על עצמו את הצרה. אבל בסופו של דבר, הוא בנו של מפקד הימ"ר. אילו המשטרה לא הייתה מצליחה למנוע התנקשות בבנו של מפקד הימ"ר, מה היו מסיקים על כך ארגוני הפשע האחרים? אתה יכול לשער איזה נזק עצום היה נגרם?"
*
לאחר שחטאו בני ישראל בחטא החמור של "עגל הזהב", משה רבינו מתחנן לפני הקב"ה שימנע מעם ישראל את הגזירה הקשה, והטענה שהוא משתמש בה היא "חילול השם". שהרי אם הקב"ה לא יגן על עם ישראל, העם הנבחר לשאת את שמו בעולם, מה יאמרו העמים?!
עלינו לזכור את האחריות הגדולה המוטלת עלינו להרבות את כבוד השם בעולם בכך שנהיה דוגמה ומופת לכל העמים, ולמנוע חלילה מצב של חילול שם שמים במעשינו ובהתנהגותנו.
