כבר מגיל צעיר גידל דותן בביתו כמה קופים מאולפים, אבל פוג'י היה הקוף האהוב עליו ביותר והוא השקיע בו מאות שעות של אילוף, עד שהגיע ליכולות גבוהות. באחד הימים טייל הקוף ליד החצר של דותן והבחין ברכב של שמשון השכן שנשאר פתוח, עם המפתח בתוך הסוויץ'. הקוף נכנס לרכב והניע אותו. הוא לחץ על דוושת הגז, נכנס ברכב של שמעון השכן בבניין ממול, וגרם נזק של אלפי שקלים לשני הרכבים. שמשון תבע את דותן שישלם על הנזק שגרם הקוף שלו. אבל דותן טען: "אתה אשם, כי השארת את המפתח בתוך הסוויץ'. מה אני אשם?" אבל שמשון טוען שהוא אחראי על הקוף ועליו לשלם את הנזק. מה דעתכם, האם דותן חייב לשלם את הנזק? והאם יש הבדל בין מקרה שהקוף ביצע את הנזק למקרה שהיה זה הילד הקטן של דותן?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"צ סעיף א' בדין: 'בהמה שהזיקה דרך הילוכה' וברמ"א סעיף י' על המקום. סימן תכ"ד סעיף ח' בדין: 'האם קטן שהזיק חייב לשלם'.
תשובה לשאלה 'מתנה לא רצויה' (שאלה מס' 756):
תקציר השאלה השבועית: שמואל חיתן את בתו במזל טוב ותלמידיו הזמינו עבורו לאות הוקרה מגש מעוצב עם שוקולדים ופרלינים יוקרתיים. ביקשו התלמידים לשלוח את המגש ישירות לחתונה. המגש אכן הגיע בעיצומה של החתונה, אבל המשגיח של האולם שעבר במקרה ליד המגש, שם לב שהשוקולדים חלביים ומייד זרק אותו מחוץ לאולם והוא נהרס והתלכלך. כשבעל החנות דרש תשלום עבור המגש, טענו התלמידים ששמואל לא קיבל את השוקולדים. בסופו של דבר תבעו התלמידים גם את בעל החנות וגם את המשגיח שזרק את המגש מחוץ לאולם, ודרשו מהם לשלם את הנזק. מה דעתכם? האם המשגיח צריך לשלם את הנזקים?
תשובה בקצרה: התלמידים לא צריכים לשלם לבעל החנות על המגש והוא צריך לפצות את בעל השמחה.
תשובה בהרחבה: מצאנו בהלכה לגבי אדם שמכר לחברו זרעים שטובים גם לאכילה, אבל אם הקונה אמר בפירוש למוכר שהוא קונה את הזרעים כדי לזרוע אותם באדמה, חייב המוכר באחריות הזרעים הללו שהם אכן מתאימים לזריעה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף כ"א) ומשם למדנו, שאם המוכר יודע מדוע הקונה רכש את המוצר ונתן לו מוצר שלא מתאים עבורו, הוא חייב באחריות וצריך לתת לו מוצר חדש.
במקרה שלנו, שהתלמידים ביקשו בפירוש להביא את המגש המעוצב ישירות לאולם וברור לכל בר דעת שעל החנות לספק שוקולד מריר ולא שוקולד חלבי, כיוון שהוא לא סיפק להם את המוצר הנכון יש כאן מיקח טעות וחייב באחריות, ולכן התלמידים אינם חייבים לשלם עבור המגש.
מה הדין לגבי המשגיח?
לכאורה היה על המשגיח לקחת את המגש ולהניח אותו במקום שמור, למשל: במשרד של בעל האולם, ולא לקחת את המגש כמות שהוא ולזרוק אותו על הרצפה מחוץ לאולם. אבל היות שזה הכלל בהכשרים הללו, שכל דבר שנוגד את ההלכה נזרק ישירות לפח האשפה ולא משנה מה העלות כי לא לוקחים סיכונים מיותרים – לכן, כל מי שמכניס אוכל למקום המושגח על ידי אותו הכשר – מקבל על עצמו את כללי הכשרות במקום, ולכן המשגיח פטור מתשלום על המגש.
