הקורקינט שהוחרם

בית המדרש

בן ציון שהיה צריך להגיע לתל אביב, נסע ברכבת ושם שכר קורקינט שאיתו נסע לכל סידוריו בעיר. בתום השימוש היה עליו להחזיר את הקורקינט למתחם מיוחד של החברה. אלא שהכללים של העירייה בנושא הקורקינטים היו נוקשים במיוחד: מי שהשאיר את הקורקינט באמצע הרחוב, הוא היה מוחרם והעירייה הייתה גובה חוץ מהקנס שעמד על חמש מאות שקלים, עוד סכום של שלושים שקלים ליום על כל יום שבו הקורקינט המתין שיאספו אותו במחסן של העירייה. לאחר עשרה ימים פנתה חברת הקורקינטים לבן ציון ודרשה ממנו לשלם את הקנס ואת עלות ימי האחסון של הקורקינט. אבל בן ציון השיב: "לגבי הקנס, אני מוכן לשלם אותו. אבל לגבי ימי האחסון למה אני צריך לשלם עוד שלוש מאות שקלים, בגלל שנזכרתם אחרי עשרה ימים? יכולתם לאסוף אותו כבר ביום הראשון שהוא הוחרם כשהעירייה הודיעה לכם!" מה דעתכם, האם בן ציון צריך לשלם על ימי האחסון?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ז סעיף א' בדין: 'שוכר האם חייב בגנב, אבדה ופשיעה'. סימן ש"ג סעיף ח' בדין: 'שומר האם חייב ב'גרמא'.

תשובה לשאלה "מחיר מופקע" (שאלה מס' 717)

תקציר השאלה השבועית: התפרצות הר הגעש בסיציליה הצליחה לשתק את הטיסות באזור, אדון לוי שביקר בסיציליה היה חייב לחזור הביתה בדחיפות, לאחר בירורים מהירים שעשה הוא שמע ששדה התעופה ברומא פתוח ואם יעלה על מונית הוא יוכל להגיע תוך עשר שעות נסיעה ולתפוס טיסה לישראל. הוא פנה לנהג מונית מהקהילה היהודית המקומית וביקש ממנו לקחת אותו לשדה התעופה, הנהג דרש אלף וחמש יורו על הנסיעה ומר לוי היה בטוח שהסכום הגיוני בהתחשב בנסיעה הארוכה שעשו. כשהגיע לארץ התברר לו שהמחיר מופקע במיוחד ושיכל למצוא נהג במחיר של 750 יורו. הוא התקשר לנהג המונית, אלא שהלה טען: "בהתאם לנסיבות, המחיר הזה סביר לחלוטין, חוץ מזה אתה הסכמת לשלם. אז למה אתה דורש ממני עכשיו את הכסף בחזרה?" מה דעתכם, האם נהג המונית צריך להחזיר למר לוי את הכסף?

תשובה בקצרה: נהג המונית יצטרך להחזיר למר איזידור את ההפרש שבין המחיר הרגיל לתוספת המחיר שגבה.

תשובה בהרחבה: בתלמוד הבבלי (מסכת 'בבא קמא' דף קט"ז) מסופר על אדם שנמלט מהכלא והגיע לנהר, הוא רצה להפליג בספינה והבטיח לבעליה של ספינה שעמדה בנמל שישלם לו דינר זהב (סכום גדול בהרבה מהמחיר של הפלגה שכזאת) תמורת העברתו לצד השני של הנהר. בעל הספינה הסכים לכך והעביר אותו את הנהר. הגמרא שם כותבת כי האיש לא צריך לשלם את מלוא הסכום שהבטיח, והוא חייב לשלם רק את המחיר המלא של ההפלגה, בגלל שהוא יכול לטעון שהוא לא התכוון באמת לשלם סכום מופרז, אלא רק לזרז את בעל הספינה להפליג. אמנם, אם בעל הספינה הוא דייג, ובזמן שבו יצא להפלגה היה יכול לדוג דגים ולהרוויח יותר. יהיה הנמלט חייב לשלם לו את מה שהבטיח, שהרי בגלל ההבטחה שלו נמנע בעל הספינה מיציאה לדייג שבה היה יכול להרוויח יותר מסכום של הפלגה רגילה. וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד).
אמנם, אם הנמלט כבר שילם את דינר הזהב הוא לא יכול להתחרט ולבקש אותו בחזרה, שהרי העובדה ששילם מראש מוכיחה שלא מדובר רק בהבטחה כדי לזרז, אלא בהתחייבות ממשית.
האם גם בנידון שלנו עלינו לומר שמכיוון שמר איזידור כבר שילם את מלוא הסכום, הוא לא יוכל לתבוע אותו בחזרה?

מדוע המקרה שלנו שונה מהמקרה המבואר בגמרא

ההבדל בין המקרה שמופיע בגמרא לגבי הנמלט מהכלא, למקרה שלנו הוא שונה בעיקר בגלל
שיש אלמנט נוסף שנקרא בהלכה 'הונאה בשכירות', כאשר אדם גובה מחיר גבוה יותר מהמקובל בשוק. ה'שולחן ערוך' פוסק שיש מושג של הונאה גם אצל קבלן (שעובד בקבלנות) במקרה שהוא גובה מחיר גבוה בשישית מהמקובל בשוק (בערך 16.5 אחוז).
ולכן נהג המונית שעובד בקבלנות וקיבל סכום קבוע עבור הנסיעה ללא תחשיב של פרמטרים שמשתנים כגון שעות הנסיעה או פקקים בדרך, וגבה ממר איזידור סכום גבוה מהמקובל בשוק (על פי פיקוח משרד התחבורה האחראי על המוניות המקומיות), הוא עבר על 'הונאה' והוא חייב להחזיר למר איזידור את ההפרש.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

בית המדרש

חסד בקומבינה

בית המדרש

שבוע הספר

בית המדרש

הסכם זה הסכם

בית המדרש

הצ'ק שהתכבס

בית המדרש

האור שלך משמעותי

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'