הקירות הריקים
לאחר פטירת אביו המנוח קיבל בנצי בירושה את בית אביו, והחליט שהוא מעוניין לשפץ את הבית לפני שהוא משכיר אותו. הוא החליט לצבוע את הבית והזמין את ישראל הקבלן כדי להסביר לו על השיפוץ. "אתה רואה את הבית הזה, אני רוצה אותו ריק. לראות ארבע קירות צבועים. סגרנו?" ישראל הבין ממנו שארבע קירות ריקים, הכוונה לפנות את כל תכולת הבית ולהשאיר קירות בלבד. הפועלים הסתערו על הבית ואחרי יומיים שבנצי הגיע לראות את התקדמות העבודה חשכו עיניו. הבית היה ריק לחלוטין, בלי מטבח, בלי שירותים. הכול היה שבור והרוס. ברגע שישראל הגיש לו חשבונית לתשלום על העבודה, טען בנצי שישראל עוד צריך לשלם על הנזקים שעשה לו. אבל ישראל טען: "אמרת שאתה רוצה ארבע קירות ריקים, קיבלת ארבע קירות ריקים וצבועים!" ואילו בנצי טען: "התכוונתי בסך הכול לבית נקי מזבל ושתבצע את הקירות, לא שתפנה את כל התכולה ותשבור את המטבח והשירותים!" מה דעתכם, מי צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ב סעיף ד' בדברי הרמ"א בדין: 'אם בטלה הקציצה'. סימן ר"כ במילים: 'בלשונות של בני אדם'.
תשובה לשאלה "ההבטחה שלא התקיימה" (שאלה מס' 734)
תקציר השאלה השבועית: מודעה גדולה וחגיגית בישרה בפתחו של בית הכנסת, שעשרת הראשונים שיסיימו את כל הזוהר הקדוש בתוך חודש, יקבלו מלגה מיוחדת על סך אלף דולר. כבר באותו היום היו עשרה נרשמים שקיבלו הבטחה מראובן גבאי בית הכנסת לקבל את הכסף בסוף החודש. אבל לאחר שהם סיימו את הזוהר בזמן וציפו לקבל את הכסף, סיפר להם ראובן שהנדיב עושה בעיות עם התשלום ולבסוף נתן לכל אחד מהם רק חמש מאות דולר במקום הסכום שהובטח. הם תבעו מראובן את הסכום במלואו, אבל ראובן טוען: "אני הייתי תלוי בנדיב שתרם את הכסף, מה אני אעשה שהוא הביא רק 500 דולר?" מי לדעתכם חייב בתשלום היתרה, הנדיב שהתחייב או ראובן ששם את המודעה. או שבכלל שניהם פטורים?
תשובה בקצרה: אם עשרת הנרשמים יכלו להבין שלא ראובן הוא הגורם המממן של הפרויקט, הוא פטור מתשלום. אבל אם היה נראה ומובן לכולם שהוא מנהל ומממן הפרויקט הוא חייב לשלם להם את מלוא הסכום המובטח.
תשובה בהרחבה: ישנו נידון שמובא בהלכה מה הדין לגבי אדם ששכר פועלים ואמר להם שאת השכר שלהם הם יקבלו מבעל הבית, האם זה נחשב שרק בעל הבית שכר את הפועלים והוא רק השליח שלו ואז אין לו עסק עם הפועלים ולכן אם בעל הבית לא שילם לפועלים כפי שסוכם, אין עליו תביעה מכיוון שהוא רק השליח וכל דין ודברים שיש לפועלים, הם צריכים לבצע אותו רק מול בעל הבית, או שאנחנו אומרים שהאחריות היא עליו מכיוון שהוא הביא את הפועלים. ולכן הדבר תלוי במציאות שקרתה בשטח, אם הוא שכר את הפועלים ואמר להם מראש שהוא לא בעל הבית וכל השכר שלהם ישולם על ידי בעל הבית, אין להם תביעה עליו. אבל אם שכר את הפועלים סתם ולא אמר להם כלום, או שאמר להם שהוא שוכר אותם לעבודה – בוודאי שיש עליו תביעה מכיוון שהוא נושא באחריות ולא בעל הבית. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימנים של"ב סעיף א', של"ו סעיף א')
מה הדין לגבי אדם ששוכר לצורך מצווה או לימוד וכדומה?
אדם ששכר פועלים לצורך מצווה או לימוד וכיוצא בזה, יש להם דין של פועלים גמורים לכל דבר ועניין. ולא בכל סתם שכירות אנחנו מחייבים את השליח לקחת אחריות על התשלום, אלא רק אם נראה מחילופי הדברים שהיו בין השליח לפועלים שנשכרו שיש לו אמצעים ושהוא שוכר אותם על דעתו. אבל אם רואים עליו שאינו בעל אמצעים ואם הוא שוכר פועלים, בוודאי שכל הכסף שברשותו מגיע מתרומות – אז גם כשלא אמר בפירוש שיש תורם שמשלם את העלויות, הוא פטור מתשלום. אבל אם נראה עליו שיש לו אמצעים, חובה עליו לעמוד בהתחייבותו כלפיהם ולשלם להם ולאחר מכן יתבע את הכסף מהתורם שהתחייב לשלם את הסכום המלא.
