השבת משעממת אותי

שאל את הרב

שאלה: היי הרב. קוראים לי אסף ואני בן 14. כשהייתי בגן שרנו "מי אוהב את השבת", ובאותם הימים באמת אהבתי אותה. נהניתי מהאווירה, מהזמירות, מהאוכל המיוחד של אמא. היום אני פשוט סופר את הדקות עד שהיא תיגמר. למה? כי אי אפשר לשמוע מוזיקה, אין מסכים, אי אפשר לנסוע לחברים. אני פשוט משתעמם ומחכה שיהיה כבר מוצ"ש ואוכל לחזור לחיים. אני יודע שאומרים ששבת היא "מעין עולם הבא" אבל אני מרגיש בעיקר את מה שאסור ביום הזה, ושאני לא יכול לעשות את כל הדברים שאני אוהב…

תשובה: שלום אסף.

אנשים מכנים את השבת 'סוף השבוע', אך זו טעות. השבת אינה הסוף של השבוע אלא השיא שלו. או מדויק יותר: הנשמה שלו. היא הכור הגרעיני שמזרים אנרגיה רוחנית לכל ימי השבוע.

היו תקופות בהיסטוריה שהגויים כעסו על ה'עצלנות' של היהודים וטענו שהם מבזבזים שביעית מהשבוע במנוחה במקום לעבוד. היום כמעט כל העולם נסחף אחרי ההמצאה היהודית המדהימה של השבת, וגם הנוצרים וגם המוסלמים קבעו להם יום מנוחה שבועי בעקבותינו.

אתה מספר, אסף, על החוויה המשעממת שלך בשבת. צריך לחשוב ממה היא נובעת וכיצד אפשר לשנות אותה.
מה זה שבת בשבילך?

המפתח מצוי בשאלה: מהי שבת עבורנו? האם זו 'שבת של לא' או 'שבת של כן'?

עבורך שבת היא בעיקר יום שאסור בו דברים, ובעיקר את אלו שאתה אוהב במיוחד: לצפות, להאזין למוזיקה, לנסוע לבלות. האם אתה יכול לחשוב על המתנות ששבת כן מביאה עבורך? מה לגבי קריאה? מה עם מפגש רגוע ונעים יותר עם המשפחה הקרובה? כל השבוע אנחנו ממהרים ומתרוצצים וסוף סוף יש כמה שעות שאפשר להיות ביחד יותר ברוגע. מה לגבי לצאת קצת החוצה ולטייל בנחת כשהעיניים נפגשות עם העיניים של האנשים שמולך, עם הפרחים והשמים, ולא רק עם המסך שיש לך ביד? ומה לגבי ללכת לבית הכנסת לקבלת שבת? ומה עם ללמוד משהו 'רוחני', לא בשביל ציון לתעודה, אלא פשוט בשביל הנשמה?

אנחנו שקועים כל כך בעולם החול ובלי להרגיש מתמכרים אליו ומאבדים את היכולת להקשיב למנגינה מסוג שונה. שקטה, עדינה, פנימית, אלוקית. שבת לוקחת אותנו למסע במקום אחר. היא מאפשרת לנו להיפתח לדברים שקצת נשכחים מאיתנו במהלך מרוץ השבוע. היא דואגת שגם אם אנו עובדים קשה כל השבוע – לא נהפוך להיות עבדים לעבודה. היא מזכירה לנו שמאחורי החיצוניות היפה והנוצצת של העולם, מסתתרת נשמה שהיא המנוע הפנימי שמזרים חיים וכוח להכול. היא נותנת לנו פעם בשבוע הזדמנות יקרת ערך לשבת קצת עם עצמנו ולשאול: מי אנחנו? לאן אנחנו רצים? מה המטרות שלנו בחיים? מה חשוב לנו באמת? כשנחזור אחרי שבת כזו לשבוע חדש – נתחיל אותו ממקום הרבה יותר גבוה.

מה נעלם לנו במוצ"ש?

בהבדלה של מוצאי שבת מריחים בשמים. הסיבה לכך היא ה"נשמה היתירה" שאיבדנו. חז"ל אומרים שבשבת יש באדם תוספת רוחנית מיוחדת שמתבטאת בהופעה גדולה יותר של הנשמה שבקרבנו. כשהשבת מסתיימת אנחנו מאבדים את ההארה הזו ומכאן תחושת העייפות והדכדוך שנופלת על אנשים רבים במוצאי השבת. יש המכנים זאת "הדיכאון של יום ראשון". הסיבה לכך היא האור המיוחד שהיה לנו בשבת ונעלם מאיתנו. הריח הטוב של הבשמים נועד לעודד אותנו ולהזכיר לנו שאומנם נפרדנו מהשבת, אבל התחלנו כבר את הספירה לאחור אל השבת הבאה.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

שאל את הרב

אם אלוקים יודע הכול, איך יש לנו בחירה?

שאל את הרב

מי צריך כל כך הרבה מצוות?

שאל את הרב

שקר אמיתי

שאל את הרב

האם המצוות משתלמות?

שאל את הרב

 אפשר לצמוח מהקשיים?

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'