במחסן של הבניין ברחוב הלבונה הצטברו חפצים שונים של השכנים במשך שנים ארוכות, עד שלא היה ניתן להיכנס למחסן. ישראל השכן שהיה וועד הבית של הבניין, החליט לעשות סוף לבלגן ותלה שלט בכל קומה בבניין שמעדכן את השכנים שיש להם שבוע לפנות את המחסן, אחרת הוא מפנה את כל החפצים לפח האשפה. לאחר שבוע שהוא ראה שחלק מהשכנים לא מגיבים, הוא החליט להתקשר אליהם באופן אישי וליידע אותם שהוא הולך לפנות את המחסן. אבל התשובה מכולם הייתה זהה: "תזרוק הכול לפח!" ישראל התחיל לפנות את המחסן, ואז הבחין בחלק מהחפצים שמצאו חן בעיניו ולקח אותם לעצמו. אלא שפתאום השכנים שראו שהוא לקח אותם לעצמו, נזכרו פתאום ואפילו אחד השכנים תבע ממנו לשלם על שטיח שהיה לו במחסן שישראל זרק לפח האשפה. אבל ישראל טען: "אתם אמרתם לי בפירוש לזרוק הכול לפח, אז אני לא חייב לשלם לכם כלום!" מה דעתכם, מי צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"פ סעיף א' בדין: 'האומר לחברו להזיקו, האם פטור בדין'. 'נתיבות המשפט' סימן רס"ב סעיף קטן ג' בדין: 'נתן רשות לחברו, האם מועיל לו לזכות'.
תשובה לשאלה "עלון חיי שרה" (שאלה מס' 717)
תקציר השאלה השבועית: בן ציון שהיה צריך להגיע לתל אביב, נסע ברכבת ושם שכר קורקינט שאיתו נסע לכל סידוריו בעיר. בתום השימוש היה עליו להחזיר את הקורקינט למתחם מיוחד של החברה. אלא שהכללים של העירייה בנושא הקורקינטים היו נוקשים במיוחד: מי שהשאיר את הקורקינט באמצע הרחוב, הוא היה מוחרם והעירייה הייתה גובה חוץ מהקנס שעמד על חמש מאות שקלים, עוד סכום של שלושים שקלים ליום על כל יום שבו הקורקינט המתין שיאספו אותו במחסן של העירייה. לאחר עשרה ימים פנתה חברת הקורקינטים לבן ציון ודרשה ממנו לשלם את הקנס ואת עלות ימי האחסון של הקורקינט. אבל בן ציון השיב: "לגבי הקנס, אני מוכן לשלם אותו. אבל לגבי ימי האחסון למה אני צריך לשלם עוד שלוש מאות שקלים, בגלל שנזכרתם אחרי עשרה ימים? יכולתם לאסוף אותו כבר ביום הראשון שהוא הוחרם כשהעירייה הודיעה לכם!" מה דעתכם, האם בן ציון צריך לשלם על ימי האחסון?
תשובה בקצרה: אם בן ציון התחייב בחוזה על כל הנזקים, הוא חייב בתשלום. אבל אם לא התחייב מראש הוא פטור מלשלם על ימי האחסון.
תשובה בהרחבה: מתוך ארבעת דיני השומרים שלמדנו בגמרא, שוכר נחשב כשומר שכר וחייב בגנבה ואבדה ובפשיעה. קודם כל ראוי לציין, שעצם המעשה של השארת הקורקינט באמצע הרחוב הוא לא ראוי ומכובד ובוודאי שהיה עליו להחזיר את הקורקינט למתחם החברה. ולכן אם הוא קיבל קנס על עצם השארת הקורקינט ברחוב, הוא חייב לשלם אותו כיוון שהקנס הגיע בגללו. אבל על החלק השני, שמחייב אותו בתשלום עבור ימי האחסון הוא יהיה פטור משתי סיבות מרכזיות. א') ישנה מחלוקת להלכה האם שומר חייב להשיב את החפץ ששכר בתשלום מהבעלים, כיוון שתמיד הוא יכול לטעון שהוא סובר כמאן דאמר שהשוכר אינו חייב בהשבת החפץ. וחוץ מזה, יתכן שגם כשמעדכן אותו שהחפץ נמצא בעיר עדיין זה נחשב שהשיב אותו לבעליו. ב') ישנה מחלוקת ב'שולחן ערוך' (סימן שס"ג בדברי הש"ך סעיף קטן ז') האם שומר שכר יכול לומר לבעלי החפץ – 'הרי שלך לפניך'. ומכיוון שאם לא היה חוזה ברור עם חברת הקורקינטים שמחייב אותו להשיב את הקורקינט למתחם החברה, הוא יכול לטעון 'הרי שלך לפניך' ולכן אם חברת הקורקינטים ידעה כבר ביום הראשון שהוא הוחרם על ידי העירייה ולקח לה עשרה ימים כדי להוציא אותו משם, הוא יהיה פטור מתשלום עבור ימי האחסון.
