ריימונד פראף סבל במשך שנים ארוכות ממחלת עור קשה. במשך שנים ארוכות הוא סובב בין טובי הרופאים, והללו לא הצליחו למצוא לו תרופה. הוא סבל במשך שנים ארוכות עד שבאחד הימים אמר לו רופא קשיש באחד הכפרים, שאם יצליח להשיג דם של לטאה מסוימת ולמרוח אותו על גופו, יש סיכויים גבוהים שיצליח להירפא ממחלתו הקשה.
ריימונד יצא לדרך, נחוש להשיג את הלטאה המדוברת בכל מחיר. אבל ככל שהלך והעמיק בחיפושים אחריה, הוא גילה עד כמה קשה להשיג אותה. מיום ליום הוא הלך והבין שהמשימה הזאת קשה עד בלתי אפשרית.
לאחר חודשים ארוכים של חיפושים אמר לו נווד באחד היערות שבחווה שנמצאת על ראש הר המורגאו הוא יוכל למצוא את הלטאות המבוקשות. "החווה שייכת לנזיר זקן בשם מוהיטו. אם תצליח לשכנע את מוהיטו לתת לך מדם הלטאות, ייתכן שתצליח לשנות את מצבך הרפואי…"
ריימונד יצא לעבר החווה כשהוא נחוש מתמיד, הוא הולך להשיג את הלטאות המדוברות בכל מחיר ולשים קץ לסבל המתמשך.
כשהגיע לכפר הקרוב לחווה, נכנס לשוק המקומי וניסה לברר על אישיותו של הנזיר הסגפן. אבל הדיווחים לא היו מעודדים… הכפריים המקומיים תיארו אותו כזקן עקשן, מתבודד שאינו מרבה בדיבורים וממעט לצאת מהחווה.
אבל ריימונד לא ויתר לרגע, הוא המשיך בתחקירים מקיפים סביב אישיותו של הנזיר הזקן, דיבר עם שכניו במעלה ההר וסייר במשך שעות ארוכות סביב החווה. הוא תצפת מקרוב אחרי שעות ההאכלה של החיות והרגלי התנועה של הנזיר הזקן וידע היטב מהו הזמן שבו הוא עולה לישון בביתו בשעות הערב המוקדמות. לאחר שאסף מידע רב וסייר שעות סביב החווה, הוא הגיע למסקנה שיש לו כל המידע הנדרש כדי להיכנס פנימה, לפרוץ למכלאת הלטאות ולקחת לעצמו את הדם שהוא זקוק לו, מאחר שהבין שהנזיר הזקן לא ישתף איתו פעולה בעד שום מחיר שבעולם.
ריימונד שכר לעצמו בקתה קרובה ומטה לנפול. הוא שילם עליה מחיר מופקע, ולא חשש מתלאות הדרך או מעימות עם הנזיר הזקן שהחווה הייתה בבעלותו. הוא ידע שעליו להשיג את הלטאות ושום קושי לא ירתיע אותו מלהגיע לתרופה שתרפא את מחלתו הקשה.
למחרת בבוקר עשה ריימונד את דרכו במעלה ההר. הוא נכנס לחווה של הנזיר הסגפן והגיע למכלאה של הלטאות. הוא תפס אחת מהן, הרג אותה, שלף סכין ארוכה ותכנן לבתר את גופתה כשיד כבדה הונחה על כתפו. הוא הסתובב לאחור ונדהם לגלות את הנזיר הזקן חמוש ברובה ציד גדול. "הרגת את אחת הלטאות שאני מגדל כבר שנים ארוכות, זה פשע שלא ייסלח! אני הולך לעשות לך בדיוק את מה שרצית לעשות ללטאות שלי…"
"אני מתנצל, ממש לא תכננתי להרגיז אותך בצורה כזאת", התנצל ריימונד עמוקות. "אני מבין שהלטאה הזאת שווה עבורך המון, אני מוכן לשלם עבורה כל סכום שיידרש!"
"פוי, כסף. מה אני אעשה עם הכסף?" נהם הנזיר הזקן בכעס. "אם אתה רוצה להציל את עצמך, יש רק דרך אחת, תצטרך לצאת לטיול קצר ברחבי החווה עם העלוקות השחורות שלי!"
ריימונד השלים עם העונש בשתיקה. הנזיר הזקן הניח על גבו עלוקות גדולות ושחורות ושלח אותו לרוץ סביב החווה כשהעלוקות על גבו. הוא זב דם בכמויות, אבל לאחר חצי שעה של סיבוב רצחני עם העלוקות, הוריד אותן הנזיר ממנו במבט מרוצה ושלח אותו אל מחוץ לחווה.
ריימונד עשה את דרכו לכיוון הבקתה כשכולו כואב ודואב. הוא קרס למיטה והחל לתכנן את הפלישה מחדש לחווה. הסיבוב עם העלוקות היום לימד אותו על כמה נקודות תורפה נוספות שיוכל באמצעותן להיכנס פנימה.
למחרת בבוקר בשעה מוקדמת נכנס ריימונד למכלאת הלטאות כדי להרוג לטאה נוספת. הוא כבר כמעט התחיל במלאכה, כשיד כבדה שוב הונחה על כתפו. "שוב, אתה!"
ריימונד אפילו לא הסתובב, והזקן אמר בשפתיים קפוצות: "אתה כבר יודע: אם אתה רוצה לצאת מכאן בחיים, יש רק דרך אחת…" ריימונד אפילו לא ניסה להתחנן ולהמיר את העונש באפשרות אחרת. הוא התכופף כדי שיניחו על גבו את העלוקות מוצצות הדם. לאחר סיבוב שנמשך שעה ארוכה סביב החווה, גירש אותו הזקן מהמקום בתוספת אזהרה כפולה.
כשגבו שותת דם, זחל ריימונד לבקתה שבה התאכסן ותכנן מחדש את הפלישה לחווה. למחרת בבוקר, כאשר השחר החל להפציע, נכנס שוב ריימונד לחווה ועשה את דרכו למכלאת הלטאות, אלא ששם ציפתה לו הפתעה. הנזיר הזקן עמד שם והמתין לו בידיים שלובות ואמר: "בוא לא נרמה את עצמנו עוד: לא הגעת לכאן בשביל לצוד את הלטאות שלי…"
ריימונד הביט בו בשתיקה, אבל הנזיר הזקן חייך לעברו והבהיר. "אני מבין את הבעיה שלך, אבל לא צריך להרוג את הלטאות, פשוט רק תבקש את העלוקות…"
פעמים רבות אנחנו נמצאים בסיטואציות שבהן אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים כאלו ואחרים כדי להצדיק את עצמנו או דברים שעשינו. אבל אם נדע לזהות את האמת הפשוטה, להפסיק לתרץ תירוצים ולדעת להתמודד עם האמת גם כשהיא לא נעימה עבורנו, נגלה שהדרך וצורת החיים הזאת תקל מעלינו ותיצור עבורנו מציאות קלה ופשוטה הרבה יותר משחשבנו.
