אבק התרומם מרחבי השביל כאשר העגלה המלכותית עצרה בכניסה לביתו של שר האוצר המלכותי. במרפסת ביתו ישב השר, כשהרץ רכוב על סוס קרא לעברו: "המלך קורא לך לארמון בדחיפות!" השר התרומם ממקומו וניגש לעגלה שעשתה את דרכה במהירות לארמון. שם, באולם הכס המלכותי, ישב המלך מול ספרי החשבונות של הממלכה ומבט מודאג על פניו.
"איך ייתכן שהוצאות המדינה גדלו בשלושים אחוזים מאז השנה הקודמת? מה השתנה, ואיך הגענו למצב שבו קופת האוצר ריקה כמעט לחלוטין?" שאל המלך בזעף.
שר האוצר שתק וחשב מה לענות. הוא לא רצה לומר למלך שההוצאות האחרונות התמקדו בשיפוץ הארמון, בניית בריכה חדשה לדגים, ובמסע ציד מפואר אך בזבזני שערך המלך. לכן, ניסה לחשוב על פתרון יצירתי שיוכל להוציא אותו מהתסבוכת.
"אני חושב ששכר יועצי המלחמה השונים שהמלך שכר לאחרונה הוא זה שהשפיע לרעה על קופת האוצר. הרי אנחנו לא נמצאים במצב מלחמה…"
המלך הניד בראשו. "אתה צודק. אבל עלינו להיות מוכנים לכל צרה שלא תבוא. אם נופתע ולא נהיה מוכנים, רע ומר יהיה גורלנו…"
שר האוצר שילב את ידיו והמשיך בדבריו: "באופן כללי אני חושב, אדוני המלך, שאם נוציא פחות כסף עבור הוצאות שונות שלא נוגעות באופן ישיר לניהול המדינה, נוכל לראות שנשאר לנו מספיק כסף בקופת האוצר"!
"אני חושב שאתה צודק, אבל אין כמו טיול באוויר הצח כדי להפעיל את הראש ולפזר את המחשבות המעיקות," אמר המלך באנחה, ופניו של השר התכרכמו. לאורך כל השיחה הוא ניסה לרמוז למלך שההוצאות המיותרות שהוציא לטובת צרכיו האישיים הן שהשפיעו לרעה על קופת הממלכה. אבל המלך התעלם מהרמזים העבים שפיזר, ועכשיו מתכנן לצאת לטיול נוסף "כדי לנקות את הראש".
המלך הורה למשרתי הארמון להיערך לטיול של כמה ימים. הוא זימן לפניו את החזאי המלכותי ושאל אותו על מזג האוויר. החזאי הבטיח לו בביטחון מלא שלא צפוי לרדת גשם בימים הקרובים. בהסתמך על תחזית זו התארגן המלך במהירות ויצא עם שומריו למסע דיג באגם הקרוב, שהיה במרחק מספר שעות רכיבה.
בדרכם, נתקלו באיכר רכוב על גבי חמור. האיכר, שזיהה את השיירה המלכותית, פנה אל המלך בכבוד ואמר: "הוד מלכותך, כדאי לכם לחזור מיד לארמון. אני צופה שגשם כבד עומד לרדת באזור הזה, לכן כדאי שתתפסו מחסה. אתם יושבים בכרכרה פתוחה ותירטבו כהוגן."
המלך חייך בנימוס אך דחה את אזהרת האיכר ואמר: "אני סומך יותר על החזאי המלכותי שלי. הוא משכיל ומנוסה מאוד. הוא הבטיח לי שלא יהיה גשם, אז אני סומך על התחזית שלו ואמשיך בדרכי. תודה לך על האזהרה!"
המלך התעלם לחלוטין מעצתו של האיכר והמשיך בדרכו, אך עד מהרה נפתחו ארובות השמיים והחל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה נרטבו עד לשד עצמותיהם, וחזרו לארמון ספוגי מים. מסע הדיג המתוכנן התבטל ברגע אחד.
כועס ומושפל חזר המלך לארמון ופיטר מיד את החזאי המלכותי. שר האוצר, לעומת זאת, נשם לרווחה על כך שלא נוספו הוצאות מיותרות לקופת המדינה.
למחרת בבוקר הורה המלך לראש צוות השומרים לצאת לדרך ולחפש את האיכר שהזהיר אותם על מזג האוויר הסוער. האיש יצא לחפש את האיכר, ולאחר שעות ספורות התייצב האיכר בפני המלך, שהציע לו את התפקיד היוקרתי והמשתלם של "החזאי המלכותי." אך האיכר המופתע קד לפני המלך ואמר: "הוד מלכותו, אני לא יודע כלום על חיזוי מזג האוויר. אני פשוט מתבונן בחמור שלי. כשהאוזניים שלו צונחות, זה סימן בטוח שגשם עומד לרדת".
"נו אז מה הבעיה?" אמר המלך. "אפשר למנות במקומך את החמור!"
האיכר המופתע הניד בראשו בתדהמה, אבל שר האוצר שנכח במקום קפץ על המציאה ואמר: "הוד מלכותו, באופן כללי יש הרבה מאוד יועצים שלדעתי אפשר לשכור במקומם חמורים! שלא כמו היועצים המלומדים שלוקחים הון עתק בשכרם, החמורים יכולים לגור באורוות הארמון ורק להקצות להם כמות מספוא מכובדת. לא מעבר לכך!"
המלך הנהן בראשו ואמר: "דברי טעם בפיך. אילו יועצים למשל תרצה להחליף?"
שר האוצר החל למנות: "היועץ לענייני תאורת הארמון, היועץ לענייני אדריכלות, היועץ לענייני מס ייבוא ויצוא, היועץ לענייני אגרונומיה, היועץ לענייני…"
המלך, שהתעייף מהרשימה הארוכה, קטע אותו ואמר: "הבנתי את הרעיון. אני מסמיך אותך להחליף כל יועץ שתרצה בחמור מתאים!"
למחרת בבוקר הגיעו מאה חמורים חדשים לאורוות הארמון וכל היועצים הוחלפו בחמורים מתאימים. ומאז ועד היום התחיל הנוהג למנות "חמורים" לתפקידים חשובים בשלטון – מסורת מצערת שנמשכת עד עצם היום הזה. ואין מה לומר, החמורים הללו כאלה ‘מוכשרים’, שלאף אחד לא ברור איך הם הצליחו להגיע לתפקידם.
*
הרבה פעמים אנחנו מוקפים בכל מיני "חמורים" שמציעים לנו עצות אחיתופל ומכשילים אותנו ביעדים שאנחנו מציבים לעצמנו. הסיפור הזה מזכיר לנו את החשיבות של הבחנה בין העיקר לטפל, ושל בחירת האנשים הנכונים שיסייעו לנו להתקדם.
כמו המלך בסיפור, גם אנחנו נדרשים מדי פעם לשאול את עצמנו: מי באמת עוזר לנו ומי, אולי, רק חמור במסווה? עלינו להיות מודעים ולבחור בקפידה את העצות ואת האנשים שאנו מקיפים את עצמנו בהם, כדי להבטיח שנצעיד את חיינו בכיוון הנכון.
