חרוצה אמיתית

סיפור צעיר

שָׁלוֹם, קוֹרְאִים לִי הוֹדָיָה, וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁשִּׁנָּה אֶת חַיַּי. תָּמִיד הָיִיתִי תַּלְמִידָה חַלָּשָׁה, שֶׁלֹּא מַצְלִיחָה בַּלִּמּוּדִים, וּבַמִּבְחָנִים קִבַּלְתִּי צִיּוּנִים נְמוּכִים. הַדָּבָר תִּסְכֵּל אוֹתִי מְאֹד, וּכְבָר לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לִלְמֹד וּלְהַשְׁקִיעַ…

בִּמְקוֹם לִכְתֹּב בַּמַּחְבָּרוֹת הָיִיתִי מְקַשְׁקֶשֶׁת בַּשִּׁעוּרִים וְחוֹלֶמֶת. הַמּוֹרוֹת הֵעִירוּ לִי רַבּוֹת – אַךְ דָּבָר לֹא עָזַר. תָּמִיד הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת כְּמוֹ אֲבִיגַיִל, שֶׁהָיְתָה חָרוּצַת הַכִּתָּה – מַחְבְּרוֹתֶיהָ תָּמִיד מְלֵאוֹת בִּכְתַב יָד בָּרוּר וּמְסֻדָּר, תָּמִיד הִיא עוֹשָׂה שִׁעוּרֵי בַּיִת, מְקַבֶּלֶת צִיּוּנִים טוֹבִים, עוֹנָה תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת, וְכָל הַמּוֹרוֹת אוֹהֲבוֹת אוֹתָהּ.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהִקְדַּמְתִּי לְהִכָּנֵס לַכִּתָּה, רָאִיתִי אֶת מַחְבַּרְתָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל פְּתוּחָה, וּמֵהַדַּף הֵצִיצוּ אֵלַי כָּל הַתְּשׁוּבוֹת לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנָּתְנָה הַמּוֹרָה בַּשִּׁעוּר הַקּוֹדֵם לְשִׁעוּרֵי הַבַּיִת.

'הַמּוֹרָה הִזְהִירָה שֶׁמִּי שֶׁלֹּא תַּגִּישׁ אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת תֵּעָנֵשׁ חֲמוּרוֹת!' נִזְכַּרְתִּי בְּבֶהָלָה אַךְ מִיָּד חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי – 'מָה הַבְּעָיָה? הִנֵּה תַּעְתִּיקִי מַהֵר מִתּוֹךְ הַמְּחַבֶּרֶת הַפְּתוּחָה שֶׁל אֲבִיגַיִל. אַף אַחַת לֹא תֵּדַע…'

'מָה? אֲבָל אָסוּר לְהַעְתִּיק!' אָמַר קוֹל נוֹסָף בְּתוֹכִי. 'מַהֵר! אַתְּ רוֹצָה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ? אִם לֹא תַּעְתִּיקִי עַכְשָׁו, תְּפַסְפְסִי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת!' כָּךְ שִׁכְנֵעַ אוֹתִי הַקּוֹל הַמּוֹנוֹטוֹנִי שֶׁבְּתוֹכִי.

לֹא עָמַדְתִּי בַּפִּתּוּי. שָׁלַפְתִּי מַהֵר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַדְּהוּיָה שֶׁלִּי מֵהַתִּיק, וְהֶעְתַּקְתִּי הַכֹּל. 'רַק פַּעַם אַחַת', נִחַמְתִּי אֶת עַצְמִי, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי עַד כַּמָּה יִהְיֶה קָשֶׁה לְהַפְסִיק.

בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה הֶעְתַּקְתִּי מֵאֲבִיגַיִל. כְּשֶׁהַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה לִקְרֹא אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, קָרָאתִי תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֵינָן שֶׁלִּי, וְהַמּוֹרָה שִׁבְּחָה אוֹתִי עַל תְּשׁוּבוֹת מְעֻלּוֹת וְהֶחְמִיאָה לִי עַל הַשְׁקָעָה בַּלְּמִידָה.

הִרְגַּשְׁתִּי שַׁקְרָנִית. הֲרֵי לֹא בֶּאֱמֶת הִשְׁקַעְתִּי, וְהַתְּשׁוּבוֹת לֹא שֶׁלִּי. וְגָרוּעַ מִכָּךְ – כֵּיוָן שֶׁהַמּוֹרָה חָשְׁבָה שֶׁאֲנִי הֵכַנְתִּי אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, הִתְחִילָה פִּתְאוֹם לְשַׁתֵּף אוֹתִי בַּשִּׁעוּר. הַמּוֹרֶה שָׁאֲלָה אוֹתִי שְׁאֵלוֹת עַל הַחֹמֶר, וְלִי לֹא הָיָה נָעִים לֹא לַעֲנוֹת, הֲרֵי הַמּוֹרָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי חָרוּצָה…

וְכָךְ עִם הַזְּמַן הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד בֶּאֱמֶת. וּכְשֶׁלָּמַדְתִּי בִּרְצִינוּת גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא צְרִיכָה לְהַעְתִּיק, כִּי שִׁעוּרֵי הַבַּיִת הָפְכוּ לְקַלִּים וְנֶחְמָדִים עַד מְאֹד. אַךְ עֲדַיִן הֵעִיקוּ עַל מַצְפּוּנִי כָּל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁהֶעְתַּקְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת.

עַד שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים הֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת לַמּוֹרָה. "הַמּוֹרָה", פָּתַחְתִּי בְּרַעַד. "הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא חָרוּצָה. מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה הֶעְתַּקְתִּי אֶת כָּל שִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁלִּי מֵאֲבִיגַיִל…"

"אֲנִי יוֹדַעַת!" חִיְּכָה הַמּוֹרָה. "מָה? אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת? אֲבִיגַיִל הִלְשִׁינָה עָלַי?" הִתְפַּלֵּאתִי. "אֲבִיגַיִל לֹא סִפְּרָה לִי. אַךְ אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָךְ מֵחַלּוֹן הַכִּתָּה, אֲבָל הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא לְהָעִיר לָךְ – אֶלָּא לְשַׁבֵּחַ אוֹתָךְ וּלְהַחְמִיא לָךְ. וְהִנֵּה תִּרְאִי – כָּעֵת כְּבָר אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהַעְתִּיק, מִשּׁוּם שֶׁאַתְּ לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה וְשִׁעוּרֵי הַבַּיִת קַלִּים לָךְ. בַּמִּבְחָן אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתְּקַבְּלִי צִיּוּן גָּבוֹהַּ!

בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה לֹא הֶאֱמַנְתְּ שֶׁאַתְּ מְסֻגֶּלֶת לִלְמֹד, וְלָכֵן הִתְיָאַשְׁתְּ מֵרֹאשׁ. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהֶחְמֵאתִי לָךְ, הִתְחַלְתְּ לְהַאֲמִין בְּעַצְמֵךְ, וְהִנֵּה תִּרְאִי לְאָן הִגַּעַתְּ…" סִיְּמָה הַמּוֹרָה וְחִיְּכָה אֵלַי בְּחִבָּה. "נוּ, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?"

"תּוֹדָה רַבָּה הַמּוֹרָה, שֶׁהֶעְלַמְתְּ עַיִן…" לָחַשְׁתִּי. "וּבֶאֱמֶת אַתְּ צוֹדֶקֶת שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי… מֵהַיּוֹם אֶעֱשֶׂה זֹאת!" הִבְטַחְתִּי חֲגִיגִית. וּבֶאֱמֶת מֵאָז אֲנִי מֵחָרוּצוֹת הַכִּתָּה. הֵבַנְתִּי שֶׁכָּל הַשָּׁנִים פָּשׁוּט לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מְסֻגֶּלֶת, וּבָרֶגַע שֶׁהִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁב בְּצוּרָה חִיּוּבִית, הַכֹּל הִסְתַּדֵּר.

וְאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתֶּם לֹא מֻצְלָחִים – הַחְלִיפוּ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת, וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתְּגַלּוּ מִיָּד עַד כַּמָּה אַתֶּם טוֹבִים וּמֻצְלָחִים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

הנצחון האמיתי

סיפור צעיר

מתנת אמת

סיפור צעיר

גנב בחדר אחר

סיפור צעיר

רק נקודה

סיפור צעיר

נאמנות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'