איכר סיני קשיש גילה בבוקר שהסוסה היקרה שלו ברחה מפרצה קטנה בגדר.
באו השכנים להשתתף בצערו ואמרו: "אוי כמה נורא שהסוסה המדהימה הזו ברחה. זה ממש רע!"
האיכר חייך ואמר: "אני לגמרי לא יודע אם זה דבר רע. אולי זה דווקא טוב. מי יודע?". השכנים הסתכלו עליו במבט מוזר והלכו.
למחרת, חזרה הסוסה יחד עם עוד שניים עשר סוסי בר מרשימים.
באו השכנים ואמרו: "מדהים כמה שצדקת. זה אכן היה דבר טוב שהסוסה ברחה. הנה עכשיו יש לך עוד שנים עשר סוסים!"
חייך האיכר ואמר: "אני לגמרי לא יודע אם זה דבר טוב. אולי זה דווקא רע. מי יודע?". ושוב הסתכלו עליו השכנים במבט מוזר והלכו.
בנו הגדול של האיכר ניסה לרכב על אחד מסוסי הפרא החדשים, אולם זה העיף אותו מעליו והוא שבר את רגלו.
"אויש! זה ממש נורא!" אמרו השכנים בניסיון לנחם את האיכר, "זה ממש רע מה שקרה לו".
ושוב חייך האיכר ואמר: "אני לגמרי לא יודע אם זה דבר רע. אולי זה דווקא טוב. מי יודע?".
הפעם השכנים כבר לא הגיבו וחיכו לראות מה יקרה.
בימים שלאחר מכן פרצה מלחמה ופקידי הממשל הגיעו וגייסו את כל צעירי הכפר למלחמה. רק בנו של האיכר נשאר בבית עם רגלו השבורה. כמה חודשים אחר כך חזרו כמה פצועים משדה הקרב, כל השאר לא חזרו…
*
המציאות היא בדיוק כפי שהיא,
הטוב והרע הם רק ה"פרשנות" שלנו למציאות.
עם קצת סבלנות והתבוננות אנחנו יכולים לגלות,
שהדברים שחשבנו שהם "רעים" ושליליים עבורנו –
הם דווקא טובים ומיטיבים.
והם אלו שגרמו לנו לצמוח ולהיבנות,
ולגלות כוחות ויכולות שלא ידענו על קיומם.
או להשיג דברים שבלי הקושי שעברנו לא היינו משיגים.
*
אפשר ללמוד זאת בפרשה זו מיוסף.
דברים ממש "רעים" קורים לו.
האחים שלו רוצים להרוג אותו.
הם משליכים אותו לבור מלא נחשים ועקרבים.
הם מוכרים אותו כ"עבד" לישמעאלים.
אחר כך הוא מגיע למצרים,
שם הוא נמכר ל"עבד" בביתו של איש מצרי.
וכשהוא כבר מצליח להרים את הראש –
והופך ל"עבד בכיר" – איש אמונו של השר פוטיפר,
הוא מואשם על לא עוול בכפו בעלילה קשה,
ונשלח לבור הכלא לשנים ארוכות….
המצב נראה "רע" מאוד לכאורה.
אבל, אנחנו שיודעים את הסוף הטוב –
שבו יוסף הופך למשנה למלך מצרים,
ונהיה "המשביר" הגדול של השפע האזורי,
יכולים להבין – שכבר בפרשה זו,
בתוך החושך הגדול שאופף אותו, יש אור גדול.
זהו החושך שמכין את יוסף לתפקידו הגדול,
זה התהליך שנדרש להגשמת החלום.
וכפי שיוסף עצמו יגיד בבוא הזמן לאחים שלו:
"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה…"
שנזכה לראות גם מה שנדמה לנו כעת, כרעה גדולה,
יתבהר לנו בבוא היום שזה באמת היה "לטובה".
