ילד אויר

סיפור צעיר

מֵאָז וּמֵעוֹלָם הָיָה דָּנִי יֶלֶד אֲוִיר. אַף אֶחָד אָמְנָם לֹא חָשַׁב עָלָיו כְּעַל כָּזֶה, אֲבָל הוּא הָיָה בְּדִיּוּק כָּזֶה – יֶלֶד אֲוִיר. מָה זֶה אוֹמֵר? דָּנִי הָיָה מִסְתּוֹבֵב בְּכָל מָקוֹם בְּלִי שֶׁאִישׁ יָשִֹים לֵב אֵלָיו. בִּשְׁבִיל הַסּוֹבְבִים הוּא הָיָה סְתָם יְצוּר שְׁחַרְחַר בַּעַל מִשְׁקָפַיִם מְרֻבָּעִים, שֶׁרוֹאִים וּמַמְשִׁיכִים הָלְאָה. שָׁקוּף. אֲוִיר. כְּלוּם. זֶה הָיָה דָּנִי.

כָּל זֶה, כַּמּוּבָן, עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ מִתְחוֹלֵל סִפּוּרֵנוּ. זֶה הִתְחִיל בְּבֹקֶר סְתָמִי לְמַדַּי, אִם כִּי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא פִּזְּזָה בּוֹ וְהַצִּפֳּרִים לֹא זִמְּרוּ, אֶלָּא הָיָה זֶה בֹּקֶר חָרְפִּי, קָרִיר וּמְעֻנָּן. תַּלְמִידֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ לָמַד דָּנִי צָעֲדוּ כְּהֶרְגֵּלָם דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים הַיְרֻקִּים, מְפַטְפְּטִים זֶה עִם זֶה, מִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה, אוֹ רוֹדְפִים זֶה אַחֲרֵי זֶה.

בְּתוֹךְ כָּל הַהֲמוּלָה הַזֹּאת, אִישׁ לֹא שָֹם לֵב לְדָנִי. כֻּלָּם הָיוּ עֲסוּקִים בְּעַצְמָם. וּבִכְלָל, אַף אֶחָד הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא שָֹם לֵב אֵלָיו. לְפֶתַע נִשְׁמְעָה צְוָחָה, שֶׁאֵלֶיהָ הִצְטָרְפוּ צְעָקוֹת רַבּוֹת וּמְבֹהָלוֹת. מַעְגָּל שֶׁל יְלָדִים הִצְטוֹפֵף סְבִיב רוֹעִי, מֶלֶךְ הַכִּתָּה שֶׁבָּהּ לָמַד דָּנִי, וְהֵם הִבִּיטוּ בּוֹ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת לִרְוָחָה. רוֹעִי שָׁכַב עַל הַקַּרְקַע, פָּנָיו מַלְבִּינוֹת, עֵינָיו עֲצוּמוֹת, וְהוּא נִרְאָה חֲסַר חַיִּים.

הַתַּלְמִידִים לֹא יָדְעוּ מָה לַעֲשֹוֹת. מִלְּבַד לִצְרֹחַ, הֵם לֹא עָשֹוּ שׁוּם דָּבָר מוֹעִיל. רַק שְׁנֵי יְלָדִים נִזְכְּרוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לְמָגֵן דָּוִד אָדֹם וּלְהַזְעִיק אֶת כֹּחוֹת הַהַצָּלָה. לְמַרְבֵּה הַחֲרָדָה, שׁוּם מוֹרֶה אוֹ אִישׁ צֶוֶת לֹא נִרְאָה בַּסְּבִיבָה. אֲפִלּוּ הַשּׁוֹמֵר, שֶׁתָּמִיד יוֹשֵׁב בַּבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ, הֶחְלִיט לָצֵאת לִסְרִיקָה בְּאוֹתָם רְגָעִים.

בְּעוֹד הַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים אוֹבְדֵי עֵצוֹת מוּל רוֹעִי חֲסַר הַהַכָּרָה, נִרְאֲתָה לְפֶתַע דְּמוּת קְטַנָּה, שְׁחַרְחָרָה, בַּעֲלַת מִשְׁקָפַיִם מְרֻבָּעִים, הַמְפַלֶּסֶת לָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הַיְלָדִים וְנִכְנֶסֶת אֶל פְּנִים הַמַּעְגָּל. "זוּזוּ אָחוֹרָה!" נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל דָּנִי, מַה שֶּׁהִפְתִּיעַ אֶת יֶתֶר הַתַּלְמִידִים. הֵם מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ. "אַתֶּם חוֹסְמִים לוֹ אֶת הָאֲוִיר!" הִמְשִׁיךְ דָּנִי לִקְרֹא בְּקוֹל. "זוּזוּ וּתְנוּ לִי לְטַפֵּל בּוֹ, בְּבַקָּשָׁה".

אוּלַי מֵרֹב תַּדְהֵמָה, הַתַּלְמִידִים שָׁמְעוּ לְהוֹרָאָתוֹ וְלָקְחוּ כַּמָּה צְעָדִים אֲחוֹרַנִּית. דָּנִי רָכַן לְעֵבֶר רוֹעִי הַשָּׂרוּעַ עַל הָאֲדָמָה וְהֵחֵל לְבַצֵּעַ בּוֹ הַחְיָאָה, שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו מֻנָּחוֹת זוֹ עַל זוֹ, אֶצְבְּעוֹתָיו מְשֻׁלָּבוֹת, וְהוּא לוֹחֵץ בְּקֶצֶב בְּמֶרְכַּז הֶחָזֶה. נִכָּר הָיָה שֶׁהַפְּעֻלָּה סוֹחֶטֶת מִמֶּנּוּ כֹּחוֹת פִיזִיִּים, אֲבָל הוּא לֹא נִכְנַע. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מְמֻשָּׁךְ הִמְשִׁיךְ דָּנִי לִרְכֹּן עַל רוֹעִי וּלְהַחֲיוֹת אוֹתוֹ.

זֶה הִצְלִיחַ! לְקוֹל מִצְהֲלוֹת הַתַּלְמִידִים שֶׁמִּסָּבִיב, פָּקַח רוֹעִי עֵינַיִם וְהֵחֵל לִנְשֹׁם בְּאִטִּיּוּת. הוּא נִרְאָה עֲדַיִן חָלוּשׁ, אֲבָל חַי. הַפַּרַמֶדִיקִים שֶׁהוֹפִיעוּ בַּמָּקוֹם כַּעֲבֹר שְׁתֵּי דַּקּוֹת לֹא כָּלְאוּ אֶת הִתְפַּעֲלוּתָם מֵהַיֶּלֶד הַצָּעִיר שֶׁהִצִּיל בִּמְיֻמָּנוּת אֶת חַיֵּי חֲבֵרוֹ. רוֹעִי עַצְמוֹ הֻבְהַל לְבֵית הַחוֹלִים כְּדֵי לַעֲבֹר בְּדִיקוֹת מַקִּיפוֹת, אֲבָל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הוּא כְּבָר הָיָה בְּבֵיתוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם.

לְמָחֳרָת, כְּשֶׁדָּנִי נִכְנַס לַכִּתָּה, צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה – רוֹעִי וְכַמָּה מֵחֲבֵרָיו עָמְדוּ שָׁם וּשְׁלָטִים בִּידֵיהֶם. הֵם קִדְּמוּ אֶת דָּנִי בִּקְרִיאוֹת שִֹמְחָה וְשָׁרוּ לוֹ שִׁירֵי הַלֵּל. דָּנִי הִבִּיט בָּהֶם, חִיֵּךְ, וְהִתְיַשֵּׁב בִּמְקוֹמוֹ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה. רוֹעִי מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו בְּחֹסֶר הֲבָנָה. "אַתָּה לֹא שָֹמֵחַ?" הוּא שָׁאַל אֶת דָּנִי בְּלַחַשׁ. "שָֹמֵחַ שֶׁמָּה?" לֹא הֵבִין דָּנִי. "שָֹמֵחַ שֶׁ… שָֹמֵחַ שֶׁהִצַּלְתָּ אוֹתִי", הִסְבִּיר רוֹעִי, אֲבָל הִתְכַּוֵּן לִשְׁאֹל הַאִם הַיֶּלֶד שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְבַּלֵּט בַּחֶבְרָה אֵינוֹ שָֹמֵחַ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. "עָשִֹיתִי מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲשֹוֹת", הֵשִׁיב דָּנִי וְהִמְשִׁיךְ לְחַטֵּט בַּיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ.

בַּהַפְסָקָה קָרָא הַמּוֹרֶה לְדָנִי לְשִֹיחָה בַּצַּד. "אַתָּה זוֹכֵר אֶת מַה שֶּׁדִּבַּרְנוּ בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה?" הוּא פָּתַח. "אָמַרְתָּ שֶׁאֵין לְךָ חֲבֵרִים, שֶׁאַף אֶחָד לֹא מִתְיַחֵס אֵלֶיךָ, שֶׁאַתָּה אֲוִיר". דָּנִי הִנְהֵן קַלּוֹת. "אָז הִנֵּה, זֹאת הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלְּךָ", הִמְשִׁיךְ הַמּוֹרֶה. "עָשִׂיתָ מַעֲשֶֹה גָּדוֹל, דָּנִי. הִצַּלְתָּ חַיִּים. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיְּלָדִים רוֹצִים לְדַבֵּר אִתְּךָ עַכְשָׁו, וּבְוַדַּאי רוֹעִי בְּעַצְמוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ לַעֲשֹוֹת הַחְיָאָה". דָּנִי הֵרִים עֵינַיִם קְצָת מְבִינוֹת. "כָּל מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת", סִיֵּם הַמּוֹרֶה, "זֶה לְפַתֵּחַ אֶת הַשִּׂיחָה, לְדַבֵּר בַּחֲזָרָה עִם מִי שֶׁרוֹצִים לְדַבֵּר אִתְּךָ. אַתָּה מֵבִין?"

דָּנִי לֹא עָנָה. אֲבָל בְּסִיּוּם הַלִּמּוּדִים, כְּשֶׁרָאָה הַמּוֹרֶה אֶת דָּנִי מַסְבִּיר לְרוֹעִי מֻשָּׂגִים בְּעֶזְרָה רִאשׁוֹנָה, וְהִבְחִין בַּמַּעְגָּל הַמִּתְרַחֵב שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁמִּתְאַסֵּף סְבִיבוֹ – הֵבִין שֶׁהוּא הֵבִין אֶת הַמֶּסֶר…

הַסִּפּוּר הַזֶּה שׁוֹנֶה מִכָּל מַה שֶּׁקְּרָאתֶם עַד הַיּוֹם. הוּא שׁוֹנֶה, כִּי הוּא מַצִּיג צַד שׁוֹנֶה, אַחֵר, אֲפִלּוּ מוּזָר. הוּא מַצִּיג אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי בְּסִפּוּרָם שֶׁל יְלָדִים דְּחוּיִים. אֵין בּוֹ חָלִילָה הַאֲשָׁמָה כְּנֶגֶד יְלָדִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל כֵּן יֵשׁ בּוֹ צִלְצוּל מְעוֹרֵר בִּשְׁבִיל הַמַּרְגִּישִׁים שֶׁהֵם מִשְׁתַּיְּכִים – אוֹ בַּדֶּרֶךְ לְהִשְׁתַּיֵּךְ – לִקְבוּצַת הַיְלָדִים מֵהַסּוּג הַזֶּה.

אֲנַחְנוּ רְגִילִים לִקְרֹא שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְיַחֵס יָפֶה לְכָל אֶחָד, לְקָרֵב יְלָדִים שֶׁנִּרְאִים לָנוּ מְרֻחָקִים, וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לְהֵיטִיב לַזּוּלַת. זֶה נָכוֹן וְזוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֲבָל כְּדַאי לִזְכֹּר גַּם אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי, שֶׁל הַיֶּלֶד הַדָּחוּי בְּעַצְמוֹ. כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר זֹאת. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַטִּיל אֶת כָּל הָאַחֲרָיוּת עַל הָאֲחֵרִים, אֶלָּא עָלֵינוּ לִפְעֹל גַּם בְּעַצְמֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת צַעַד אוֹ שְׁנַיִם בַּכִּוּוּן הַטּוֹב – לְנַסּוֹת לְהִכָּנֵס לַחֶבְרָה. הַשְּׁאָר, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, יָבוֹא מֵאֵלָיו.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

טעות קטנה וגדולה

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'