שלום לכם. קוראים לי נהוראי ואני בן שש עשרה.
חשוב לי לשתף אתכם בסיפור שלי, ובעיקר בקושי גדול שליווה אותי הרבה זמן והצלחתי להתמודד איתו בהצלחה.
כבר כילד צעיר נהגתי לשקר כל הזמן, אף על פי כשידעתי שאענש על כך. הייתי בטוח ששקר יעזור לי להימנע מסיבוכים או יגרום לי להיראות טוב יותר. עם הזמן התרגלתי לשקר בקביעות, עד שמצאתי את עצמי לכוד ברשת של שקרים, עד שכמעט ולא הייתה שיחה שלא היו מעורבים בה דברי שקר וסילוף האמת.
הגעתי למצב שההורים שלי התקשו לבטוח בי, חברים התרחקו ממני. ידעתי שאני סובל מבעיה קשה, אבל לא ידעתי כיצד לתקן אותה.
באחד הימים נכנס המנהל אל הכיתה וסיפר בהתרגשות שהשנה נצא עם משלחת לפולין ונשתתף ב"מצעד החיים". המנהל תיאר את המסע כאירוע משמעותי לחיים שנדרשת עבורו גם השתתפות כספית של ההורים. חבריי לכיתה קפצו בהתלהבות, ואני הסתגרתי עם עצמי. ידעתי היטב שאין להורי שום אפשרות כלכלית לשלם עבורי את המסע הזה, ולא אוכל לומר זאת לאיש, כי סיפרתי לכולם שהוריי עשירים…
חזרתי הביתה מדוכדך. אמי שאלה אותי לפשר מצב הרוח העגום שלי, ואמרתי שראשי כואב. הרגשתי שהאדמה בוערת תחתיי.
לאחר כמה ימים החליטה אמי לשוחח עם המחנך ולשמוע ממנו על מצבי בכיתה. לא ידעתי על השיחה הזאת עד הרגע שבו נקראתי על ידי המנהל לשיחה. בחדר ישב גם המחנך. התבקשתי לשבת. המנהל הביט בי ואמר: "נהוראי היקר, קראנו לך לכאן כדי שתדע שאנחנו מודעים למצב הכלכלי של הוריך למרות התדמית שיצרת בכיתה. חשוב לנו שתצא למסע ונעשה את הכול על מנת שעניין התשלום יסודר…"
באותם רגעים רציתי שהאדמה תבלע אותי מבושה, תיארתי לעצמי שהם שוחחו עם ההורים שלי ומן הסתם גילו עוד כמה שקרים על הדרך. המחנך שלי הביט בי בחמלה ואמר לי בעדינות:" אני מבין שאתה מתבייש מאתנו. אנחנו בטוחים שאתה לא משקר מרצון, הצורך להיות מקובל בחברה הוא צורך טבעי, אבל לא זו הדרך…"
נשמתי עמוקות והוא המשיך: "סיכמנו עם הוריך שתיפגש עם מטפל שמתמחה בסיוע לנערים להתמודד עם קשיי התנהגות ושקרים. תוכל לדבר איתו על כל מה שמעיק עליך וגורם לך לשקר…." הנהנתי בראשי בהסכמה. רציתי מאוד להיחלץ מהמצב המעיק. הלכתי לסדרת פגישות עם המטפל ובהן למדתי להכיר את הפחדים שגרמו לי לשקר. למדתי על חשיבות האמת, ונוכחתי לראות שהשקר גורם לתוצאה הפוכה מזו שציפיתי לה. למדתי מנגנוני התמודדות נכונים כדי להתמודד עם הפחדים והדימוי העצמי הנמוך שלי. ולבסוף הבנתי שאף שהשקר נדמה לפעמים כמשתלם, המחיר הסופי הוא איום ונורא…
במהלך הפגישות התחלתי לראות שינויים משמעותיים. כבר לא הרגשתי צורך לשקר לעתים קרובות. ההורים שלי התחילו שוב לבטוח בי, החברים שלי קיבלו אותי בחזרה לחברתם.
במפגש ההכנה האחרון לקראת המסע בחרתי לשתף את כל הכיתה בתהליך שעברתי ובזכותו אני יוצא עם משלחת בית הספר. להפתעתי ולשמחתי, בסיום דבריי כל החברים מחאו לי כפיים. הם היו גאים בי על השינוי שעשיתי ועל האומץ לשתף למרות החשש והבושה.
ככל שחלף הזמן, הרגשתי גאה בעצמי כשסיפרתי את האמת, נהניתי מתחושת השחרור שנלוותה לכך שלא אצטרך לעקוב אחר כל השקרים שלי, ולמדתי שהכנות היא המפתח לכל דבר כמעט בחיים.
לסיכום, הסיפור שלי הוא עדות לכוחו של טיפול נכון. לא קל להודות שיש לנו בעיות אבל חשוב לזכור שיש משאבים זמינים ואנשים שיכולים לעזור. הניסיון שלי מראה שטיפול ותמיכה מחוללים שינויים משמעותיים ובעלי השלכות לכל החיים.
זכרו! כל אחד יכול להתגבר על קשייו ולהיות חזק יותר מאי פעם.
