כוחו של שינוי

מבט אל החיים

"נו, אז מה התכניות? לחזור לכנופיית האופנוענים שלך ולשדוד שוב עד שתיתפס בפעם הבאה?" אמר קרלוס הסוהר בלעג לביג-ג'וני ברגע שפתח את שער התא הכבד. ביג-ג'וני התעלם מדבריו הפוגעניים של קרלוס הסוהר שהביא לו את בגדיו האזרחיים ועזר לו להתארגן לקראת שחרורו אשר יתרחש בעוד כשעה וענה ברצינות גמורה: "אני אכן הולך לשוב לאחיי האופנוענים אבל מהיום נעשה מעשים טובים ולא נפגע באחרים". אבל קרלוס פרץ בצחוק מתגלגל ולעגני: "אתם?! מעשים טובים?! כל מה שאתה יודע לעשות זה שלושה דברים – לרכב על אופנוע ההארלי-דווידסון הענק שלך, להפחיד אנשים תמימים ולחשוב שאתה הכי מגניב בעיר. אף אחד מהדברים האלה לא יכול לעזור לזולת…". כשראה קרלוס שביג-ג'וני לא מגיב לדבריו הוא הוסיף להקניט אותו ואמר: "הדבר היחיד שאתה יכול לעשות למען האנשים הוא להתרחק מהם ולרכב רק במקומות ריקים מאדם…"

כעבור שעה וחצי ישב ביג-ג'וני בספסל האחורי של מונית שלקחה אותו מבית הסוהר לביתו. היה לו מוזר לנסוע ברכב סגור ולא באופנוע והמונית הייתה קצת קטנה עבור מידותיו הגדולות. הוא נזכר בחבריו שמחכים לו בביתו כדי לצאת לרכיבה משותפת לאחר שנה וחצי בהן היה מאחורי סורג ובריח בשל שוד שביצע. לפתע, תוך כדי ההרהורים, הוא הבחין בנער מבוהל שהתפרץ לכביש וכמעט נדרס. נהג המונית עצר בחריקת בלמים וצפר בחמת זעם. ואילו ביג-ג'וני מיהר לצאת מהמונית ולראות האם הנער בסדר. התברר שלא הייתה פגיעה פיזית, אך עם זאת הנער רעד כעלה נידף והתנשף במהירות.

הנער הצעיר הביט לאחור וכשלא ראה שם איש החל להירגע. "מה קרה לך?" שאל אותו ביג-ג'וני. "ברחתי מכמה חבר'ה מהכיתה שלי… הם רדפו אחריי, צחקו עלי והקניטו אותי. זה ככה כל יום אחרי הלימודים". שיחה מהירה בין השניים העלתה שלנער קוראים צ'ארלי דין וכמעט ואין לו חברים. רבים מתלמידי בית הספר צוחקים על כך שהוא שמן והוא מושא קבוע ללעג ולקלס של החבר'ה. "אתה יודע?" אמר לו ביג-ג'וני, "אני הייתי כמוך בדיוק. לא היו לי חברים בכלל, הידרדרתי לרחוב ולפשע ולקח לי שנים לגבש סביבי חבורה של אופנוענים כמוני שכיום אנחנו החברים הכי טובים בעולם. בוא נחליף מספרי טלפון ואחשוב על דרך לעזור לך!"

למחרת, בעוד תלמידי בית הספר נמצאים בהפסקה, רעש מחריש אוזניים של מנועים נשמע מרחוק והלך והתקרב במהירות, כל התלמידים רצו לכיוון השער והגדר כדי להציץ ולראות במה מדובר. ולהפתעתם הם הבחינו בכ-15 אופנועי הארלי-דווידסון ענקיים, נוצצים ורועשים מתקרבים לעבר בית הספר. שריקות התלהבות, קריאות עידוד והמוני פלאפונים שנשלפו והחלו לצלם קיבלו בברכה את פניהם של הרוכבים שעצרו בשורה מסודרת ממש מול השער.

ראש חבורת האופנוענים – איש גדל מידות בעל זקנקן מסודר – ירד מהאופנוע וצעד לכיוון השער. "בוקר טוב!" קרא בקול בס עבה ומרשים אל עבר התלמידים שמעברו השני של השער, "צ'ארלי דין נמצא כאן היום? הוא חבר טוב שלנו ובאנו לבקר אותו". לשמע שמו של צ'ארלי התלמידים היו בהלם. לחשושים ומלמולים החלו להישמע מכל עבר וכעבור דקה הופיעה ליד השער דמותו של צ'ארלי, הנער המבוהל, כשחיוך מבויש על שפתיו. נראה כי לראשונה הסתכלו עליו שאר התלמידים בהערצה ובקנאה. "מאיפה אתה מכיר אותם?" נשמעה לעברו קריאה: "אתה באמת חבר שלהם?! וואו!", "איזה כיף לך!", "הלוואי וגם לי היו חברים מגניבים כמו שיש לך!" נשמעו קריאות מבין הנערים.

צ'ארלי יצא מהשער, ביג-ג'וני נתן לו קסדה והעלה אותו על אופנועו. "נצא לסיבוב של עשר דקות לנשום קצת אוויר ונחזיר אותך לבית הספר", אמר לו בחיוך והוסיף בקול רם לכיוון שאר התלמידים: "צ'ארלי חבר טוב שלי. אני מקווה שתמיד תתנהגו כלפיו יפה!"

בתום הסיבוב, כשחנו ליד השער לקול שריקות התלמידים הצופים, שאל צ'ארלי את ביג-ג'וני: "אם באמת מישהו יציק לי, מה תעשה? אתה תבוא לאיים עליו ולהרביץ לו? כי אני לא רוצה שתעשה משהו כזה…"

"בחיים לא!" ענה לו ביג-ג'וני בצורה חד משמעית עוד בטרם הסתיימה השאלה: "אני עם התנהגות עבריינית ואלימה כבר סיימתי. אני לא חוזר לדברים הנוראיים האלה! אם מישהו יציק לך – פשוט אספר לו את סיפור חיי שיבין שאין לו זכות להרוס חיים של מישהו אחר. עכשיו לך לשיעור ובסוף היום אבוא לראות שלא מציקים לך". צ'ארלי הנהן בראשו הסכמה ואמר: "היום אבא שלי בא לקחת אותי, אבל אני אשמח שבכל זאת תהיה", אמר צ'ארלי ונכנס לבית הספר.

בתום יום הלימודים, בעודו צועד לכיוון אביו, נפנף צ'ארלי בידו אל עבר ביג-ג'וני שישב על אופנועו בסמוך. "האיש הזה הציק לך או פגע בך?" שאל אביו בבהלה. "ממש לא, אבא. הוא עזר לי מאוד ורק בזכותו אני מחייך עכשיו". האבא ניגש אל ביג-ג'וני, לחץ את ידו ואמר: "אני מתנצל שפקפקתי בך, ביג-ג'וני. לימדת אותי שברגע שאדם יכול לקבל החלטה נחושה לשנות את דרכו, הוא יכול באמת לעשות את זה עד הסוף. יותר לא אזלזל באף אחד, גם לא באסיר משוחרר". ביג-ג'וני הביט בו בחיוך: "זה בסדר קרלוס הסוהר, אני סולח לך. ויש לך בן מקסים!"…

 

לכל אחד מאיתנו יש את היכולת להשתנות ולבחור בכיוון נכון יותר בחיים. אסור לצחוק על הזולת ואסור לזלזל בו בשום אופן. חשיבה על עזרה וסיוע לאחר במקום על הקנטתו תביא איתה הרבה ברכה לזולת, לנו עצמנו ולעולם כולו. רק כדי 'שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא את חסרונם'.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

שני צדדים לקשת

מבט אל החיים

המתורגמן

מבט אל החיים

ההבטחה

מבט אל החיים

מסלול האמת

מבט אל החיים

עניין של תדמית

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'