כרטיס פג תוקף

בית המדרש

"מתי תחזיר לי את הכסף שאתה חייב לי?" שאל רובי את שימי בפעם המי יודע כמה לאותו חודש. שימי שהחליט כבר להחזיר את הכסף בהקדם, עשה בדיקה קצרה ביתרת החשבון וראה שאין לו מזומנים. אלא שאז הוא נתקל בכרטיס ויזה נטען שהיה לו בארנק בסכום שאותו היה חייב לרובי. "אתה מסכים שאני אתן לך כרטיס ויזה נטען שתוכל לרכוש בו כל דבר שתרצה במקום כסף מזומן?" רובי לא התנגד והכרטיס עבר ישירות מידיו של שימי לארנקו של רובי. "שים לב! אתה חייב להשתמש בו בחצי שנה הקרובה, אחרת הכרטיס פג תוקף ואתה מפסיד את הכסף!" הבהיר לו שימי ורובי שרק רצה לסיים את העניין, הנהן בראשו בהסכמה. אלא שהדבר פרח מזיכרונו וכשנזכר בעניין גילה לתדהמתו שפג התוקף של הכרטיס. הוא פנה בחזרה לשימי ותבע ממנו את הכסף בחזרה. אבל שימי טוען: "אני כבר נתתי לך כרטיס ויזה נטען ואתה הסכמת לקבל אותו למרות שידעת מראש שיש לו תוקף מוגבל!" מה דעתכם? האם שימי צריך לשלם שוב לרובי?

 מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קכ"ו סעיף ט' בדברי הרמ"א. שו"ת רבי עקיבא איגר חלק ג' סימן כ"א.

תשובה לשאלה "מציאה בעגלה" (שאלה מס' 886)

תקציר השאלה השבועית: ששון הלך לעשות קניות בסופר השכונתי, כשסיים לקח את העגלה איתו מחוץ לסופר אלא שכשהגיע למתקן של העגלות הוא מצא בתוך אחת מהם, סט של צלחות יוקרתיות חד פעמיות. ששון לקח איתו את סט הצלחות ופנה לרב השכונה בשאלה האם עליו להכריז על הצלחות או שהוא יכול לקחת אותם לעצמו, מכיוון שיתכן מאד שהקונה שכח מהצלחות הללו או שבכלל הצלחות שייכות לבעל הסופר מכיוון שמי שהשאיר אותם בעגלה לא שילם עליהם בכלל. מה דעתכם?

 תשובה בקצרה: אם העגלה נמצאת מחוץ לסופר הצלחות שייכות למוצא, אבל אם העגלה נמצאת בתוך הסופר, הצלחות שייכות לבעל הסופר מכיוון שזה נמצא בשטח שלו.

תשובה בהרחבה: סביר להניח שהקונה שילם על הצלחות והוא שכח אותם בעגלה, ולכן זה נחשב כמציאה רגילה שהדין לגביה תלוי במציאות היכן היו נמצאות הצלחות בפועל. אם הצלחות היו בעגלה כשהייתה מחוץ לסופר זה נקרא 'חצר שאינה משתמרת' ולכן המציאה שייכת לששון. ואם ששון מצא אותם בעגלה כשהיא הייתה בתוך הסופר, חצרו של בעל הסופר קונה לו בחזרה את הצלחות.

מצד שני, כשמצא את המציאה בתוך העגלה מחוץ לסופר גם אי אפשר להחזיר לקונה שרכש אותם ושילם עליהם בכסף מלא, מכיוון שהצלחות האלה הם דבר שאין בו סימן וגם יכול להיות שהבעלים עדיין לא התייאשו מהצלחות האלה, כיוון שהם עדיין לא יודעים בכלל שהם שכחו את הצלחות בתוך עגלת הסופר. ובהלכה מבואר שאם הגיע ליד המוצא מציאה קודם ייאוש של הבעלים, המוצא לא זכה במציאה הזאת. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ג סעיף ג')

אבל אם מדובר בדבר יקר או כבד, שהבעלים בדרך כלל מרגישים בו מיד שהוא חסר להם, אז ניתן לומר שהם התייאשו כיוון שאין בו סימן, למרות שאין לנו ידיעה ברורה שאכן הבעלים התייאשו. אבל אם מצא בעגלה כשהייתה בתוך הסופר, קרוב לוודאי שהקונה עדיין לא שילם על הצלחות ולכן הצלחות שייכות לבעלים של הסופר.

 

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

בית המדרש

הצפה בלתי צפויה

בית המדרש

נזק כפול

בית המדרש

סדק בלתי צפוי

בית המדרש

טובה שעלתה ביוקר

בית המדרש

כשהיוקר מאמיר

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'