להתגבר על הפחד

שָׁלוֹם לָכֶם. קוֹרְאִים לִי יִצְחָק, וַאֲנִי גָּר בִּצְפוֹן הָאָרֶץ.

שִׂמְחַת תּוֹרָה אֶצְלֵנוּ עָבַר כָּרָגִיל, אַךְ מִיָּד בְּמוֹצָאֵי הַחַג שָׁמַעְנוּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת הַנּוֹרָאִיּוֹת. הַמְּבֻגָּרִים שֶׁסְּבִיבִי דִּבְּרוּ בְּקוֹל וּבְחָפְשִׁיּוּת, וּמֵאָז הַפַּחַד לֹא עוֹזֵב אוֹתִי. פָּחַדְתִּי שֶׁיְּגַיְּסוּ מִישֶׁהוּ מֵהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, אוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. פִּתְאוֹם כָּל אָדָם זָר נִרְאָה לִי חָשׁוּד.

לֹא רִָצִיתִי לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת עַל הַמַּצָּב, אֲבָל לִפְעָמִים שָׁמַעְתִּי בְּכָל זֹאת אֶת הַמְּבֻגָּרִים מְדַבְּרִים, וְהַפַּחַד חִלְחֵל בְּכֹל הַכּוֹחַ. פָּחַדְתִּי לָצֵאת מֵהַבַּיִת. אַחִים שֶׁלִּי כַּנִּרְאֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּחֲדוּ כָּמוֹנִי, וְלָכֵן יָצְאוּ לִפְעָמִים לְשַׂחֵק עִם אַבָּא אוֹ אִמָּא בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית שֶׁצָּמוּד אֵלֶיהָ מֶרְחָב מוּגָן, אַךְ אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי וְלֹא יָצָאתִי. אֲפִלּוּ לָצֵאת לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת כְּדֵי לְשַׂחֵק בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסִי, הַשָּׁכֵן – לֹא הִסְכַּמְתִּי. אֲפִלּוּ שֶׁלְּיוֹסִי יֵשׁ מָמָ"ד בַּבַּיִת. הִזְמַנְתִּי אֶת יוֹסִי לְשַׂחֵק אֶצְלִי, וְהוּא בָּא בְּשִׂמְחָה. יוֹסִי נִסָּה לְהַסְבִּיר לִי שֶׁאֵין מָה לְפַחֵד, וְשֶׁבֵּיתוֹ מוּגָן בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי – אֲבָל לֹא הִסְכַּמְתִּי לָבוֹא אֵלָיו.

פָּשׁוּט פָּחַדְתִּי. וְהַפַּחַד הָיָה מְשַׁתֵּק.

וְאָז, הַהוֹרִים שֶׁלִּי הוֹדִיעוּ שֶׁנִּסַּע לְשַׁבָּת לְסַבָּא וְסַבְתָּא. סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלָּנוּ לֹא גָּרִים רָחוֹק, וְגַם אֶצְלָם שׂוֹרֵר שֶׁקֶט וְאֵין אַזְעָקוֹת. כָּל הָאַחִים שֶׁלִּי שָׂמְחוּ מְאוֹד לְשֶׁמַע הַבְּשׂוֹרָה – לִפְגֹּשׁ אֶת סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָנוּ כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן – מָה יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב מִזֶּה?

אֶלָּא, שֶׁאֲנִי עֲדַיִן פָּחַדְתִּי… מִמָּה, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? פָּחַדְתִּי לָרֶדֶת מֵהַבַּיִת וּלְהִכָּנֵס לָרֶכֶב, פָּחַדְתִּי שֶׁתִּהְיֶה אַזְעָקָה בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה וְנִצְטָרֵךְ לַעֲצֹר בְּצַד הַדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ שֶׁבָּאֵזוֹר שֶׁלָּנוּ אֵין טִילִים. פָּשׁוּט פָּחַדְתִּי לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלִי מִחוּץ לְדֶלֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ.

בָּעֶרֶב סִפַּרְתִּי לְאַבָּא וְאִמָּא עַל הַפְּחָדִים שֶׁלִּי. "אֲנִי מְאוֹד רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְסַבָּא וְסַבְתָּא," אָמַרְתִּי, "אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֲלֵיהֶם וְאוֹהֵב אוֹתָם. אַךְ אֲנִי מְפַחֵד מֵהַנְּסִיעָה עַצְמָהּ! מְפַחֵד מְאוֹד לָצֵאת מֵהַבַּיִת, אֲפִלּוּ שֶׁגַּם אֵצֶל סַבָּא וְסַבְתָּא שָׁקֵט…"

"חָמוּד שֶׁלִּי!" חִבְּקָה אוֹתִי אִמָּא. בְּתוֹךְ הַחִבּוּק שֶׁלָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי אָהוּב וּמוּגָן, וְשֶׁאַף דָּבָר בְּעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִפְגֹּעַ בִּי. "וַדַּאי שֶׁאַתָּה מְפַחֵד. זֶה טִבְעִי וְנוֹרְמָלִי. לֹא כֻּלָּם מְפַחֲדִים בְּאוֹתָהּ רָמָה, אַךְ גַּם כָּאֵלֶּה שֶׁמְּפַחֲדִים מְאוֹד – זֶה לֹא אוֹמֵר עֲלֵיהֶם שׁוּם דָּבָר רַע… צָרִיךְ לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד, וּלְהַצְלִיחַ לִחְיוֹת לַמְרוֹת הַפְּחָדִים…"

"אֵיךְ מִתְגַּבְּרִים עַל הַפַּחַד?" שָׁאַלְתִּי בַּחֲשָׁשׁ.

"יֵשׁ כַּמָּה דְּרָכִים", הִסְבִּיר אַבָּא. "אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם עָמֹק, לְכַוֵּץ וּלְהַרְפּוֹת אֶת כָּל הַשְּׁרִירִים שֶׁבַּגּוּף אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, וְכָךְ לְהַרְגִּיעַ אֶת הַגּוּף. אֶפְשָׁר גַּם לְסַפֵּר בָּרֹאשׁ סִפּוּר טוֹב עַל כָּךְ שֶׁהַמִּלְחָמָה מִסְתַּיֶּמֶת, וְכָל הַפְּצוּעִים מִתְרַפְּאִים… כָּל דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לְךָ לְהַרְפּוֹת, וּלְפַחֵד פָּחוֹת…"

"וְכַמּוּבָן, לְהִתְפַּלֵּל לְהָשֵׁם!" אָמְרָה אִמָּא, וַאֲנִי הִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי. "שֶׁיִּתֵּן לְךָ אֶת הָאֹמֶץ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד, וְשֶׁיָּבִיא אֶת מָשִׁיחַ עוֹד הַיּוֹם!" הָלַכְתִּי לִישֹׁן רָגוּעַ יוֹתֵר.

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אִמָּא יָשְׁבָה אִתִּי, וְהִדְרִיכָה אוֹתִי בְּתַרְגִּילֵי נְשִׁימוֹת – דָּבָר שֶׁעָזַר לִי לְהֵרָדֵם בִּמְהִירוּת וּבְקַלּוּת.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּזְכַּרְתִּי שֶׁהַיּוֹם נוֹסְעִים לְסַבָּא וְסַבְתָּא – הִרְגַּשְׁתִּי כִּוּוּץ לֹא נָעִים בַּגּוּף, אַךְ מִיָּד נִזְכַּרְתִּי – אֲנִי יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר!

נָשַׁמְתִּי עָמֹק כְּמוֹ שֶׁאִמָּא לִמְּדָה אוֹתִי אֶתְמוֹל, סָגַרְתִּי אֶגְרוֹפִים וּפָתַחְתִּי, וְהִתְרַכַּזְתִּי בְּכִוּוּץ וּבְהַרְפָּיָה שֶׁל שְׁרִירִים בַּגּוּף. וּבֶאֱמֶת, זֶה עָבַד! נִרְגַּעְתִּי וּכְבָר פָּחַדְתִּי פָּחוֹת. כְּשֶׁאָרַזְנוּ מִזְוָדָה, אִמָּא שָׁאֲלָה אוֹתִי, "אַתָּה בְּסֵדֶר?"

"כֵּן אִמָּא!" עָנִיתִי לָהּ. "בַּבֹּקֶר הִרְגַּשְׁתִּי פַּחַד, אֲבָל מִיָּד נָשַׁמְתִּי כְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתְּ אוֹתִי, וְזֶה מְאוֹד עָזַר לִי!" "נֶהְדָּר!" שָׂמְחָה אִתִּי אִמָּא. "לֹא תָּמִיד הַנְּשִׁימוֹת עוֹזְרוֹת מִיָּד, וְצָרִיךְ לְתַרְגֵּל שׁוּב וָשׁוּב. אֲבָל אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, תִּתְגַּבֵּר לְגַמְרֵי!"

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה תִּרְגַּלְתִּי אֶת הַנְּשִׁימוֹת וְהִצְלַחְתִּי לְהִתְגַּבֵּר.

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לָכֶם רַק דָּבָר אֶחָד, אַל תִּכְלְאוּ בִּפְנִים אֶת הַפַּחַד שֶׁלָּכֶם. זֶה רַק עוֹשֶׂה יוֹתֵר גָּרוּעַ. אִם אַתֶּם מְפַחֲדִים, וְזֶה בְּסֵדֶר לְפַחֵד בַּמַּצָּב הַזֶּה, דַּבְּרוּ עִם הַמְּבֻגָּרִים שֶׁסְּבִיבְכֶם. רַק אַל תִּשְׁמְרוּ בַּבֶּטֶן, כִּי מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי זֶה רַק הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר גָּרוּעַ…