השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת כאשר ארבעה שוטרים בריטיים דפקו נמרצות בדלת הבית הפינתי שהשקיף על רחוב יפו. כשהדלת לא נפתחה למרות הדפיקות החזקות, הם פשוט פרצו אותה, נכנסו פנימה ושלפו את דוד – הצעיר המתולתל ששהה בחדר הפנימי. הם שמו עליו אזיקים וגררו אותו החוצה ללא דיבורים מיותרים. היה ברור כי הם קיבלו מידע מדויק על מקום שהותו של פעיל המחתרת היהודית שנלקח למעצר.
באותו ערב התקיימה באחד המרתפים החשוכים שבעיר אספה חשאית של חברי האצ"ל. דבר מעצרו של דוד שהיה אחד הפעילים הדומיננטיים בה – היכה אותם בתדהמה. דוד היה מהפעילים הבכירים וידע הרבה על המתרחש בארגון. אומנם הוא אדם אמיץ ועז רוח, אולם כל אדם עלול להישבר לאחר עינויים קשים, והחשש היה שהוא יישבר בחקירות ויסגיר את חבריו ביום שבו כבר לא יוכל לשאת את העינויים
"אנחנו חייבים לחלץ אותו!" קבע רפאל ואגרופו נקמץ בכעס. "ברור שאנחנו חייבים, השאלה הגדולה היא איך עושים את זה ובלי להיתפס…" השיבו לו חבריו. "הזמן הטוב ביותר לחלץ אותו הוא הזמן שמוציאים אותו מהמעצר!" אמר נחום שהיה לוחם צעיר ומבריק. "אבל יהיה לו ליווי משטרתי כבד. אי אפשר להיכנס לקרב יריות עם השוטרים הבריטיים באמצע הרחוב!"
"יש לי הצעה אחרת", אמר נחום בשקט, "נשלח אנשים משלנו להביא אנשים שיפגינו נגדו בכניסה לבית המשפט ושידרשו עונש מוות עבור האסיר". חבריו הביטו לעברו בתמיהה ושאלו: "מה יצא לנו מזה שהכניסה לבית המשפט תיחסם על ידי המפגינים?"
"ברגע שהכניסה הראשית תיחסם, הכניסה האחורית תהיה היחידה שניתן להשתמש בה, והניידת שמובילה אותו תצטרך ל
היכנס לחניון בית המשפט. שאר מכוניות הליווי ימתינו מחוץ לבית המשפט, ואנחנו נצטרך להיכנס לחניון ולחלץ אותו משם!"
התוכנית עדיין לקתה בחסר, אבל נשמעה הגיונית ואפשרית לביצוע. נחום פרס לפני חבריו את כל שלבי התוכנית שפירטו את צעדי המשימה: כיצד הם ייכנסו לתוך החניון השמור של בית המשפט, כיצד יתמודדו מול השוטרים שילוו
אותו וכיצד הם יצאו מהחניון. רק אחרי שהקשיבו בתשומת לב מרובה לכל פרטי התוכנית, הודו החברים כי היא קרובה להיות מושלמת ואפשרית לביצוע.
המשפט של דוד היה אמור להתבצע שבועיים אחרי אותו יום. שלושה חברים שהופקדו על ארגון ההפגנה גייסו מאות מפגינים תומכי האצ"ל. הם חסמו את הרחוב של בית המשפט והחזיקו שלטים בגנותו של לוחם המחתרת. שאר החברים שכרו בכסף רב מאפייה שהייתה במרחק שלושה בניינים מבית המשפט. לאחר בדיקה של תוכניות העיר התברר להם שקיר המאפייה נמצא במרחק מטרים ספורים מקיר הבטון של חניון בית המשפט. הם החלו לחפור בקדחתנות מקיר המאפייה את המנהרה שממנה יוכלו לנסר את קיר הבטון ולהיכנס לתוך החניון.
ביום המשפט הגיעה שיירת הרכבים המשטרתיים לבית המשפט והוקפה במאות מפגינים זועמים. הניידת שבה דוד היה עצור, הוקפה באנשים ונאלצה לפלס את דרכה לבדה לתוך חניון בית המשפט. ברגע שהיא נכנסה פנימה, קיבלו את פני המפגינים עשרה שוטרים ופנו לעברם. השוטרים הבריטיים היו בטוחים שמדובר בחבריהם הממתינים להם, ובינתיים אנשי המחתרת השתלטו עליהם ושחררו את דוד המופתע מכבליו.
לוחמי המחתרת הצמידו לגופם של השוטרים מטעני דמה, שהיו נראים כמטעני חבלה, והבהירו להם במילים פשוטות מה עליהם לעשות: "אתם צריכים לעלות לניידת, לצאת מבניין בית המשפט ולהתרחק מכאן במהירות האפשרית, גם אם החברים שלכם רודפים אחריכם תברחו מהם. אנחנו מפעילים את מטעני החבלה באמצעות הטלפון ומאזינים למתרחש בניידת. כל טעות מצידכם לסייע לשוטרים האחרים או להוריד מעליכם את המטענים, תגרום להפעלת המטענים. ברור לכם?"
השוטרים המבוהלים עלו לניידת, יצאו מחניון בית המשפט והחלו בנסיעה מהירה כדי להתרחק ככל האפשר מבית המשפט. לאחר כמה דקות הבינו באולם בית המשפט שהאסיר נמלט וחשדו שמכונית המשטרה מילטה אותו מהבניין. עשרות ניידות משטרה בריטיות פתחו במרדף אחרי הניידת שהובילה את האסיר – שרק התרחקה מהם למרות ההכרזות לעצור את הניידת. בינתיים חמקו לוחמי המחתרת עם חברם, לאחר שהסוו את הפתח בקיר הבטון, ונעלמו מהמקום במהירות. רק לאחר שעה ארוכה נלכדו השוטרים הבריטיים המבוהלים, אבל רק כשחבלנים התקרבו אל השוטרים שעליהם היו מטעני החבלה, הבינו השוטרים שמדובר במטעני דמה. השעות הארוכות שחלפו סייעו ללוחמי המחתרת להימלט עם חברם למקום מבטחים – – –
גם בתוכנו מתרחשים מאבקים מתמידים. כוחות חזקים מנסים להטעות אותנו ולגרום לנו להסחות דעת כדי שנבצע פעולות שיחלישו את ההגנה שלנו, ובאמצעות פחדים ודמיונות שווא גורמים לנו לאבד שליטה ולמצוא את עצמנו מרוקנים ורחוקים מהמטרות החשובות שהצבנו לעצמנו. הזהירות נדרשת תמיד, אבל צריך גם לא להיבהל, לא להתפחד ועם זאת לא להישאר שאננים. כך הכוחות השליליים לא ינצחו את הטוב שאנחנו.
