לדבוק במטרה

סיפור לשבת

שקיעה מרהיבה ירדה על העיירה קמלוט. בעוד קרני השמש מתאמצות להעניק את רגעי האור האחרונים, רוג'ר התרווח על הכורסה המאובקת ונהנה מהאוויר הקריר שנשב בכניסה לפונדק. שנים הוא נוהג כך, מאז שהגיע לעיירה כבחור צעיר ובודד. גם כשבנה בעצמו את הפונדק שפתח, כשההכנסות היו טובות והכול נראה מושלם, וגם ברגעי משבר ובאתגרים שניצבו בדרכו – בסוף כל יום מצא את עצמו רוג'ר על הכורסה, מבטו נעוץ באופק המחשיך.
באותו ערב טרדו נקישות עיקשות את מנוחתו. "אנחנו סגורים", רעם רוג'ר מבלי להסיט את עיניו מהחלון. "בוא מחר". אבל הנקישות לא פסקו. רק כשסיימה השמש לשקוע, קם רוג'ר מהכורסא החורקת וגרר רגליים אל עבר דלת הפונדק. בפתח ניצב נער צנום, לצידו תיק קטן ומטולא, כובע קסקט דהוי כיסה את בלוריתו הכסופה, ותחתיה – זוג עיניים תכולות ועמוקות שננעצו בו במבט אסיר תודה. רוג'ר בלע את שלל המשפטים הקוצפים שהכין בדרכו לדלת, וזז הצידה כדי לאפשר לנער להיכנס.
כשסיים להגיש לנער את שאריות המרק שנותרו לו, הרשה לעצמו רוג'ר לשאול: "מי אתה?" הוא פלט ללא הקדמות. "כאילו… אני לא אמור לשאול. התפקיד שלי הוא פשוט לארח בפונדק, אבל…" שתק רוג'ר את המשך המשפט. הנער הצנום הציל את רוג'ר מהמבוכה וענה: "שמי תום. יצאתי מביתי לפני שלושה חודשים, ומאז אני בדרכים… קיבלתי משימה שאני חייב לבצע". סקרנותו של רוג'ר גברה. "לאן אתה צריך להגיע?" שאל רוג'ר, מנסה לשאוב מידע נוסף מהנער המסתורי. "ממש לכאן, לעיירה קמלוט", ענה תום.
"יש לך משימה בעיירה שלנו? מה כבר יש לחפש פה ששווה להיטלטל עבורו חודשים בדרכים מערים רחוקות?" תהה רוג'ר בקול. "אני מחפש את השדה של גוסטרוב. הבאתי איתי זן מיוחד של זרעים כדי לטעת בו כרם. מהענבים שיגדלו אכין יין שכמותו לא טעם איש מעולם", הכריז תום בעיניים מאירות והמשיך: "לפני שנים סבא שלי גידל פה את הענבים ליין שהכין. הוא אמר שרק פה היין יוצא כמו שצריך", סיפר תום. "הבנתי…" אמר רוג'ר ובמוחו התרוצצו מחשבות, "מחר אקח אותך לשדה של גוסטרוב", הבטיח.
כשהגיע תום לשדה, קשה היה שלא להבחין באכזבה שבפניו. אדמת טרשים צחיחה השתרעה מכל עבר, אבנים היו פזורות בכל השדה, וקוצים עלו פרא ודקרו את תום בכל צעד שעשה. שלט עץ ישן שהיה מונח על גדר אבנים שבורה, הצליח להעיד שאכן היה זה פעם השדה של גוסטרוב. "שמע בחור צעיר", אמר רוג'ר, "מאז שאני פה בקמלוט, ותאמין לי שאני כאן כבר הרבה שנים, השדה הזאת לא הצמיחה כלום. בכל כמה שנים חכמולוג אחר מנסה את מזלו, אבל איכשהו בסוף הוא תמיד מצטער על הרגע שחשב על כך. אנחנו קוראים לזה – 'הקללה של גוסטרוב'. אני מציע לך אפילו לא לנסות", סיים רוג'ר ופנה לאחוריו. הוא היה בטוח שלמחרת ישוב תום על עקבותיו ויחזור לעירו. אבל לתום היו תוכניות אחרות.
עם אור ראשון חזר תום לשדה והחל לסקל ממנה את האבנים. שלל מבטים פגש תום לאורך הימים שבהם עבד בשדה. חלק מבני העיירה אף ניגשו ויעצו לו לוותר, הם טרחו וניסו לשכנע אותו שזה רק לטובתו. אך תום התעקש והמשיך בשלו. בכל ערב, כשחזר לפונדק, התעניין רוג'ר איך מתקדמת העבודה בשדה. תום היה משוכנע שיותר משרוג'ר מתעניין בעבודה, הוא דואג שלא יקרה לו משהו.
עד מהרה נמצאה דאגתו של רוג'ר מוצדקת. עם העבודה המתקדמת מיום ליום, החלו להגיע צרות ועיכובים מכל עבר: גדר האבנים שטרח תום להקים, קרסה כשפגעה בה המחרשה. אחרי כמה ימים גילה תום שהמוכר שממנו רכש את הדשן לשדה, נעלם עם כל כספו והותיר אותו בלי כלום. כשהתחילו סוף סוף הזרעים לנבוט, חשב תום שהצליח להתגבר על המכשולים, אלא שאז הגיע מבול והציף את השדה, לא מותיר סיכוי לגידולים הרכים. כשסיים תום לחרוש מחדש את השדה והתכונן לזרוע, הוא נעשה חולה עד שרוג'ר נאלץ להזעיק את הרופא.
כשהתאושש תום והתחזק קצת, הוא זרע את מחדש את השדה. ואז… הגיעה עונת הבציר, אלמונים פרצו לשדה והשחיתו אותה כליל. למרות הכול התייצב תום בשדה והחל להכין את הקרקע מחדש.
"אולי תנסה במקום אחר?" ניסה רוג'ר להציע פעם נוספת לתום. "אתה תראה שאצליח!" התעקש תום. "טוב…" נכנע רוג'ר. "אז תסביר לי רק דבר אחד", הוא ביקש לדעת. "איך זה שאתה עוד ממשיך לנסות? איך כל מה שקרה לא גרם לך פשוט לוותר? במה אתה שונה מכל מי שניסה לפניך?"
"בכל פעם שקשה ומאתגר", הסביר תום, "אני מזכיר לעצמי למה אני פה. אני נזכר בסיפורים של סבא ובטעם היין שמזג לי לפני שיצאתי לדרך. אני גם מזכיר לעצמי מה יקרה כשאצליח. ככה, גם כשהכול קודר ונראה חסר סיכוי, המטרה מתבהרת ונשארת ברורה. וכשהמטרה ברורה, מי יוותר עליה משום שעכשיו קצת קשה?" חייך תום לרוג'ר ויצא בחזרה לעבר השדה.

בפרשתנו עם ישראל מתחיל את המסע במדבר לעבר ארץ ישראל. מייד לאחר היציאה החגיגית לדרך מתחילים לצוץ קשיים ואתגרים מסוגים שונים.שיאך למרות כל אלה המסע אל הארץ נמשך, גם אם הוא מתארך מאוד. העיכובים בדרך לא מונעים את המשך המסע הנחוש אל המטרה הגדולה, לממש את ההבטחה של הקב"ה לעם ישראל שיזכה לחיים טובים ומאירים בארץ ישראל.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור לשבת

המחקר המכריע

סיפור לשבת

לשמור מקרוב

סיפור לשבת

המיתר האחרון

סיפור לשבת

כבוד מדומה

סיפור לשבת

לזהות את המציאות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'