אדי מונה להיות אחראי לביטחונם האישי של שלל אישי ציבור בכירים, והתמסר עד מאוד לתפקידו. מלבד האמצעים הרגילים – כמו ליווי מאבטחים, איתור מוקדם של איומים אפשריים והיערכות לתרחישי קצה, הקפיד אדי לנקוט גם במגוון אמצעי הטעיה. כדי להבטיח הגנה ברמה הגבוהה ביותר, דאג אדי לכך שסדר היום של הדמויות שאבטח יישאר חסוי, מסלולי הנסיעה יוחלפו בתדירות גבוהה, והכי חשוב – מלבד קומץ אנשים, אף אחד לא ידע באילו מקומות הם עתידים לבקר.
באחד הימים הילך אדי במהירות באחד הרחובות הראשיים. כשחצה בדרכו את רחבת הכניסה שלפני מרכז התרבות, נקלטה באזנו שיחת חולין סתמית שהצליחה להעלות לרגע חיוך על פניו הרציניות. "תגיד יחזקאל", פנה אחד מתושבי השכונה אל חברו. "מי המרצה שיגיע לכנס ביום שלישי הקרוב?" יחזקאל, שנראה לאדי כפנסיונר מאושר, ענה בביטחון מלא: "מגיע מנכ"ל חברה גדולה בשם אילן פרקוף. הוא הרצה גם בכנס של שנה שעברה…". אדי חייך לעצמו. בעוד יחזקאל עסוק בתיאור אישיותו של המנכ"ל אילן פרקוף, כרזה מעל ראשו בישרה שביום שלישי הקרוב יגיע לדבר אדם אחר לגמרי. לא מנכ"ל ולא אילן פרקוף. אדי התלבט אם להסב את תשומת ליבו של יחזקאל לכרזה שמעליו. לבסוף החליט לא להתערב בענייניהם של אחרים, ומיהר לחזור לטרדותיו.
כעבור כמה ימים התברר לאדי שיחזקאל צדק – אילן פרקוף היה זה שהגיע למרכז התרבות. אדי נזכר במחשבותיו מאותו יום, וחש מבוכה. הוא היה בטוח שהוא יודע ומבין, אך למעשה הוא זה שטעה באותו יום.
המוכר במכולת העביר במכשיר את כרטיס האשראי, אך זה בישר שמשהו לא תקין. המוכר העיף מבט אל התור שהחל להשתרך מאחורי גבו של אדי, והעביר פעם נוספת את כרטיס האשראי. כששוב נשמע הצפצוף שבישר שמשהו לא תקין, מיהר אדי לבקש: "אפשר לקרוא למנהל? אולי הוא יידע איך לסדר את התקלה". לפני שהספיק המוכר לענות, נשמע מאחורי גבו של אדי קול מוכר – "המנהל לא נמצא היום". היה זה יחזקאל. אדי חייך אליו קלות בנימוס, וחזר לתלות מבט במוכר שהפך בינתיים לקצר-רוח. "הוא צודק", אמר המוכר, וסימן לבא בתור להתקדם.
"נו ברור, זה יחזקאל…" ענו חבריו של אדי כשסיפר להם על האירועים האחרונים. "הוא איכשהו מצליח לדעת מי מגיע לאן ומתי…" "לא זכור לי מקרה שהוא טעה", הוסיף חבר אחר. אדי לא הצליח להתחמק מהמחשבה שאם לאנשים נוספים תהיה היכולת של יחזקאל, מערך האבטחה שהקפדני שטרח להקים במסגרת תפקידו החדש יידרש לשיפור מיידי ובדחיפות.
לכבוד יום הולדתו קיבל אדי ממשפחתו כרטיסים להופעה שתתקיים בסוף החודש. 'הופעה בהפתעה' נכתב בססגוניות על הכרטיסים שהחזיק. "מי שמגיע להופעה בעצם לא יודע מי עומד להופיע", הסבירו לו ילדיו. "המפיקים שומרים את זה בסוד, ממש כמו שאתה עושה בעבודה".
כמה ימים לפני מועד ההופעה פגש אדי פעם נוספת ביחזקאל. "מה שלומך אדי?" פנה אליו יחזקאל כמכר ותיק. "עמוס בעבודה…" ענה אדי בכנות. ויחזקאל מיד קבע: "אתה צריך קצת הפסקה אדי, תאמין לי". אדי הנהן ושיתף: "בסוף החודש אלך להופעה, מקווה קצת לנוח ולהתאוורר". כממתיק סוד חייך יחזקאל חיוך לא מובן. "מה יש?" שאל אדי, שהבחין בהבעת פניו של יחזקאל. "זו הופעה בהפתעה, נכון?" שאל יחזקאל. "כן", השיב אדי, שהבין לפתע מה פשר החיוך של יחזקאל, "אל תגיד לי שאתה יודע מי עומד להגיע…"
רגש ההפתעה וההתרגשות שחלף בקהל ברגע חשיפת הלהקה דילג על אדי. גם הפעם המידע של יחזקאל היה פשוט מדויק. במשך כל ההופעה הוצף אדי במחשבות. 'איך הוא עושה את זה?' יותר מכל היה אדי מוטרד מהאפשרות שלמרות כל אמצעי הזהירות שנקט בעבודתו, מישהו יוכל לחשוף את מיקומן של הדמויות שאבטח, ממש כמו שיחזקאל עושה בהצלחה פעם אחר פעם.
היישר מאולם ההופעות פנה אדי אל ביתו של יחזקאל. דלת הדירה נפתחה עוד בטרם הספיק אדי להקיש עליה. "ידעתי שזה אתה…" פתח לו יחזקאל בחיוך. "אבל איך?" שאל אדי, "איך אתה עושה את זה, יחזקאל? איך אתה יודע מי נמצא איפה? ומי מגיע לאן?" יחזקאל נראה כמי שלא מבין עד הסוף את השאלה, וענה בפשטות: "אני פשוט שם לב לסימנים… אם רכב מנהלים עוצר לפני הבניין בדיוק כשנגמרה ההופעה, אני מבין שמישהו חשוב מגיע לביקור. אם להקה מפורסמת ומצליחה לא מקיימת הופעות באף מקום ביום מסוים, אני מבין שהיא בעצם ההפתעה. אם המשרד של המנהל חשוך, אני מבין שהוא לא הגיע היום לעבודה. זה די פשוט האמת, כל מה שצריך זה רק להתבונן!"
*
הפרשיות הללו העוסקות בסיפור מכות מצרים שרבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"כ עד"ש באחא"ב. ולמה צריך סימנים? מפני שהמכות באות לסמן משהו. מי שמתבונן יכול להבין את הסימנים, ומי שלא, ימשיך ללכת ראש בקיר עד ש… ההתבוננות בסימני החייים שמקיפים אותנו יכולה לחסוך מאיתנו הרבה סבל מיותר.