טוני היה בחור נמרץ ופעלתן. עוד מגיל קטן היו כישורי הדיבור שלו גבוהים מהממוצע של בני גילו. הוא ידע לדבר בצורה קולחת ונעימה, ותמיד כשהיו מבקשים מתנדב לשאת דברי ברכה, הוא הראשון שהיה קופץ על ההזדמנות.
במסיבות ימי הולדת ובאירועים משפחתיים הוא היה המנחה שמדבר והיה מצחיק ומרגש, סוחף ומרתק. בכל ריאיון או ויכוח ידע טוני לענות תשובות יפות וממוקדות מבלי להתבלבל. הטון ושטף הדיבור שלו היו ממגנטים אליו אנשים, ותנועות הגוף שלו הוסיפו לביטחונו העצמי. אנשים היו מרותקים אליו. "אתה צריך להיות שדרן ברדיו", אמרה לו אימו, "אני חושב שאתה צריך ללכת לפוליטיקה", ייעץ לו אביו. וכך גדל טוני יחד עם יכולות הדיבור הגבוהות.
כשהגיע טוני לגיל שמונה עשרה, תהה איך הוא יוכל להתפרנס בכבוד מיכולת הדיבור שלו. אחרי חודשים של מחשבות והתלבטויות עלה במוחו רעיון: הוא יהפוך לקאוצ'ר – מנטור להתפתחות אישית. הוא ידבר בפני קהל וינאם להם דברי מוטיבציה על משמעות החיים.
טוני החל ללמוד קאוצ'ינג. בהתחלה הוא שכר אולם קטן של 30 אנשים והזמין להרצאתו בחינם את כל מי שהכיר. ההרצאה הייתה מוצלחת מאוד ובעקבותיה באו עוד. נאומיו נהיו סוחפים ומעוררי השראה, ומספר האנשים שהשתתפו בהם הלך וגדל. מחירי הכרטיסים זינקו, טוני התחיל להתפרנס בכבוד ושמו הלך לפניו כמנטור מוביל ובעל דעה.
טוני חלם לפרוץ אל מעבר לים ולכבוש את העולם. יום אחד דפק ג'רי, העוזר האישי שלו, בדלת המשרד וביקש ליידע אותו בכמה הודעות חשובות. "יש לי בשורה טובה ובשורה רעה, ממה להתחיל?" שאל בקול מוזר, וטוני תהה לפשר ההקדמה. "תתחיל מהבשורה הטובה", אמר, וג'רי הנהן בראשו ואמר: "בשבוע הבא הולך להגיע להרצאה שלך כתב של CNN. הם כותבים עליך כתבת תחקיר ואתה הולך להיות מפורסם…"
"מעולה!" ניתר טוני ממקומו בהתרגשות. "זה בדיוק מה שאני צריך! אז מה כבר החדשות הרעות?!" ג'רי המשיך: "החדשות הרעות הן, שהתחקירן מטעמם שיגיע אלינו הוא וולטר גודמן, שידוע כתחקירן הביקורתי ביותר שיש, האיש שתמיד מוציא פגמים וחסרונות שלא חלמת שהם קיימים". טוני צחק בפה מלא ואמר: "זאת הבשורה הרעה? אל תחשוש, אני הולך לתת נאום סוחף וכובש לבבות, שוולטר גודמן לא יצליח למצוא בו אפילו פגם אחד!"
יום לפני הכנס התגנבו חששות לליבו של טוני, מה יהיה אם הנאום שלו הפעם לא יהיה מרגש כמו תמיד? מה יקרה אם הקהל לא ישתף פעולה ולא יריע לעברו בהתלהבות? הוא שיתף את ג'רי בחששות שלו. "החשש הגדול שלי הוא, שאנשים יישארו קפואים ולא יביעו התלהבות מההרצאה. אסור לי לפספס את ההזדמנות הזאת, שהיא הזדמנות של פעם בחיים, אני חייב לגרום לאנשים להזיל דמעות!"
"יש לי רעיון בשבילך!" אמר ג'רי. "הרי מה שאתה צריך, זה שבצילומים של הכתבה יראו דמעות בעיניים של הקהל. הפתרון הפשוט הוא לקנות עלי מנטה ולשים אותם בתעלות מיזוג האוויר. ברגע שתתחיל לנאום, אני אפעיל את מערכת המיזוג ובאוויר יהיה ריח נעים של מנטה, והעיניים של האנשים יהיו אדומות מהחריפות של המנטה…"
"רעיון מצוין!" התלהב טוני. "אני הולך לקנות במיוחד בשביל ההרצאה מחר כמה חבילות, כדי שתוכל לשים בתעלות המיזוג. אבל אתה לוקח אחריות לכל מה שקשור להנחה של עלי המנטה בתעלות המיזוג, כן?" ג'רי הנהן בראשו, וטוני נסע בהקדם לחנות הסמוכה בשביל לקנות כמה חבילות של עלי מנטה עבור ההרצאה שמתוכננת למחר.
למחרת בשעות הצהריים האולם היה הומה אנשים. בין האנשים ישבו כתבי השידור והתחקירן של רשת CNN שהמתינו בקוצר רוח להתחלת ההרצאה. טוני נכנס לאולם לבוש בחגיגיות והחל בנאומו חוצב הלהבות. הקהל היה מרותק. לאחר דקות אחדות הכריז טוני בפאתוס את משפט הקוד שסוכם בינו לבין ג'רי מראש. "האם אתם רוצים שינוי? כעת הזמן לבצע את השינוי!"
ג'רי מיהר ממקומו לעבר מתג ההפעלה של המיזוג והפעיל את המזגנים. עלי המנטה כבר היו מונחים שם מאתמול בלילה, ממתינים בסבלנות לרגע שיופעלו המזגנים. ואכן, בתוך דקה החל ריח עדין של מנטה להתפזר באולם אלא שלפתע החלו התעטשויות בלתי־צפויות מכיוון הקהל הרב שנכח באולם. רעש והמולה החלו להיווצר מריח המנטה, מה שהפריע לריכוז לנאומו חוצב הלהבות של טוני. אחר חמש דקות החל וולטר גודמן החל להשתעל ולהיחנק במפתיע.
למקום הוזעק אמבולנס וכונני צוות רפואי מיהרו להעניק לו עזרה ראשונה. ביחד עם צוות האמבולנס הגיעו שוטרים. הם מיהרו לסגור את הכניסות והיציאות של האולם ודאגו לחקור היטב את הסיבה לקוצר הנשימה של התחקירן. בדיקה קצרה של השוטרים הוכיחה להם במהירות שבתעלות המיזוג הונחו עלי מנטה, וברכבו של טוני נמצאה הקבלה עבור קניית עלי המנטה. השוטרים עצרו אותו לחקירה, והוא נגרר כבול באזיקים וחפוי ראש לניידת המשטרה, מול מצלמות כתבי ה-CNN. להגנתו הוא טען שרצה בסך הכול לפזר ריח נעים באולם. אבל העיתוי כבר היה מאוחר. הכתבה שפורסמה למחרת תחת הכותרת 'המרצה הנוכל' הפכה לפופולרית במיוחד, וטוני איבד את פרנסתו ואת כל המוניטין שצבר במשך שנים ארוכות.
חז"ל מלמדים אותנו ש"כל מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים". אדם שהוא ערכי ויש בו יראת שמיים ומידות טובות, אינו צריך לדבר בכריזמטיות כדי לסחוף אחריו את השומעים, מכיוון שהלב הטוב ויראת השמיים שלו קורנים ומשפיעים על הסובבים ו"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". אבל אדם שהוא ריק מתוכן, גם אם הוא נראה מעורר השראה ומילותיו עושות רושם, דבר לא יישאר מהדברים שהוא מוסר, ואחרי כמה ימים הם יישכחו, מכיוון שאינם נחקקים בליבות השומעים.
אם אתה רוצה שלדברים שלך יהיו השפעה, חשוב שתדבר ממקום פנימי ואמיתי, תדבר את האמת הפנימית שלך, ואז יש סיכוי אמיתי שתוכל להשפיע.