לחלום למרחקים

מבט אל החיים

"אנצו! עוד פעם אתה חולם?!" הרעים המורה בקולו. "כבר שעה שאנו פותרים תרגילים על הלוח ואתה לא איתנו! אין תלמיד כמוך בכל חבל מלטה!" קרא המורה באנחה. אנצו הביט במורה במבט נזוף והרכין את ראשו, "חבל שהמורה לא מכיר את הרעיונות שלי", הרהר לעצמו.

בשיעורים היה אנצו מביט בחלון. יער האורנים הגדול שהשתרע ליד בית הספר הסעיר את דמיונו. 'אם בית הספר היה כולל את יער האורנים בשטחו, היינו מרוויחים שטח גדול, וגם אפשר היה לבנות מתקנים מעניינים על גבי העצים', היה אנצו מהרהר לעצמו. פעם אחת הוא אף ניגש למנהל וניסה להציע בפניו את הרעיון. המנהל חייך קלות, הוציא מן המגירה סוכרייה והגישה לאנצו. "אני עסוק כעת", מלמל והלך.

לאביו של אנצו היה מוסך גדול. כשהיה אנצו מבקר במוסך, הוא היה מביט בהתפעלות במנופים הגבוהים המניפים את המכוניות אל־על. לאנצו היו רעיונות שונים לשיפור המוסך, כמו לשתול דשא בכניסה כדי למשוך קונים, ועוד רעיונות. לרוב היה אביו צובט בלחיו בעדינות ואומר: "במוסך עובדים ולא חולמים חלומות".

היחיד שהבין לרוחו של אנצו היה סבא שלו – פרימו. הסבא התגורר בסיציליה הסמוכה למלטה. כשהמשפחה הייתה נוסעת לבקר אותו, היה זה יום חג לאנצו. בין האי מלטה לסיציליה הפרידה רצועת ים ברוחב של כמה עשרות מייל. הנוסעים היו עושים דרכם במעבורת שנעה על הציר הימי. מן החוף ניתן היה להמשיך ברכבת או באוטובוס אל היעד.

לסבא הייתה גינה רחבת ידים ובה גידל פרחים שונים. בידי הזהב שלו בנה הסב מתקנים וספסלים בחצר. פרימו היה יושב עם נכדו ומקשיב לכל רעיונותיו. "רעיונות נפלאים!" היה הסבא מחמיא ונותן טפיחה על שכמו של אנצו. לא תמיד הסכימו הסב והנכד זה עם זה, אך פעמים רבות היה הסב מקבל ומיישם. לדוגמה – הוא צבע את גזעי עצי הפרי בחומר דוחה מזיקים בדיוק כמו שהנכד הציע.

"אתה עוד תשנה את העולם!" היה אומר סבא בחיוך, ואנצו הרגיש מאושר.

כשהסתיימו שנות הלימוד בתיכון, התפזרו חברי כיתתו של אנצו למקומות שונים. אנצו היה נבוך באשר לעתידו. אביו הציע לו לנסות את מזלו במוסך, אך אנצו לא הסתדר עם הברגים והגריז. גם קצב העבודה שלו לא התאים להספק הנדרש במוסך.

אנצו החליט לשכור דירה קטנה ולנסות לממש את חלומותיו. הוא ניסה להקים מפעל קטן שמייצר משחקים לאנשים עם מוגבלויות. הוא גם ניסה לעבוד על פיתוח של כּלֵי רכב שלא מרעישים, אך ההצלחות היו ממנו והלאה.

לעיתים היה אנצו נוסע לבקר אצל סבו. הסב היה מאזין ברוב קשב לרעיונותיו, מחמיא על היוזמות הברוכות שלו, אך גם מכוון את אנצו לחלומות מציאותיים יותר. "אל תזנח את הרעיונות, בסוף עוד תזכה לממש לפחות את חלקן", היה אומר בחיוך.

יום אחד התקבל טלפון בהול מבית החולים בסיציליה. הסב, שנחלש מאוד, אושפז בבית החולים וביקש שמשפחתו תגיע בהקדם. אנצו והוריו יצאו לדרך בזריזות. הם תפסו מקום על המעבורת הקרובה ולאחר הפלגה של שעתיים עלו לרכבת ומיהרו לבית החולים. לרוע המזל הם איחרו את המועד. הם התבשרו בצער כי לפני שעה קלה הלך הסב לעולמו.

הידיעה הייתה קשה לאנצו, הוא היה קשור מאוד לסבא. לאחר ימי האבל וטיפול בדירתו של הסבא חזרו החיים למסלולם, אך אנצו היה שקוע בדכדוך.

יום אחד תקפו את אנצו געגועים. הוא עלה על אופניו ונסע אל החוף. כשהביט בגלים המתרחקים לעבר סיציליה, חשב בצער: "אם היינו מגיעים מהר יותר הייתי מספיק להיפרד מסבא". לפתע התנער ממקומו, במוחו עלה רעיון מבריק – – –

כבר למחרת היה אנצו בדרכו לסיציליה. הוא מיהר לעבר חברת 'ליאו יזמות' וכשהגיע, פתח את הדלת ללא שהיות וביקש לדבר עם ליאו, מנכ"ל החברה. אנצו הוזמן למשרד מכובד והתיישב מול אדם לבוש בהידור.

"למה שלא נחפור מנהרה שתחבר את האי מלטה עם סיציליה? רכבת מהירה תוכל לעבור שם ולקצר בהרבה את זמן הנסיעה", אמר אנצו. ליאו האזין בקשב רב, ולפתע ניצת זיק בעיניו: "רעיון אדיר! אתה גדול!" קרא. "לא רק תושבי מלטה וסיציליה ייהנו מכך, זה חלום שיכול לקדם את האזור כולו ואף את דרום אירופה כולה!" אמר בהתלהבות.

מכאן העסק החל לרוץ. ליאו החל להוציא מכרזים לחברות כוח אדם. במקביל הוא יצר קשר עם חברה עולמית לבניית מנהרות. הוא יצא במסע פרסום ענקי לפרויקט והחל לגייס אילי הון. ממשלת איטליה בברכתו של הנשיא הודיעה שהיא תיקח על עצמה את חלק הארי של המבצע הכביר.

חפירת המנהרה ארכה שבע שנים, הועסקו בה אלפי פועלים שחפרו בו בזמן משני צידי התעלה. הובאו מכונות חפירה מיוחדות שבמקביל למנגנון החפירה כללו גם מנגנונים לסילוק הפסולת וליציקת שכבת בטון על קירות המנהרה, שתמנע מן התעלה לקרוס.

בטקס רב רושם ובהשתתפותו של נשיא איטליה נחנכה המנהרה ששינתה לבלי הכר את פני דרום אירופה כולה. ליאו התכבד לנאום. לאחר שסיכם את יתרונותיה האדירים של המנהרה והודה לכל העוסקים במלאכה, הסתובב לעבר אנצו וקרא: "וכל זאת בזכות אחד שהעז לחלום רחוק!" ואנצו לחש בהתרגשות: "ובזכות אדם יקר שהאמין בו…"

 

לכל אדם יש מתנות מיוחדות, כשרונות ייחודים, וצורת הסתכלות ייחודית על המציאות. תפקידו של כל אדם הוא לזהות את הכוחות שניתנו לו ולהשתמש בהם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, להשפיע טוב על אנשים ובכך להעניק לעולם את מתנותיו היחודיות. לעולם אל תפסיקו לחלום ולשאוף גבוה, אם יש לכם חלומות גדולים, כנראה שיש לכם גם תפקיד גדול.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיפור הפרדה

מבט אל החיים

מבט במראה

מבט אל החיים

לחשוב מחוץ למגרסה

מבט אל החיים

בדרך אליך  

מבט אל החיים

להפסיד את הכל

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'